בהמה שנשמטה כו'. עיין בהשגות ועיין במש"כ רש"י ותוס' בכורות ד' מ' ע"א גבי נשמטה ירכו אך באמת נ"ל דכאן ר"ל דהגידים נשמטו מהירך וכעין שכ' הראב"ד ז"ל לעיל פ"ח ה' י"ז ע"ש ולכך מחלק בין עוף לבהמה ע"ש ד' צ"ב ע"ב ועיין חולין ד' קמ"א ע"ב בהך מחלוקת דר"ה ור"י גבי במה משלחה ע"ש ועיין בהך דזבחים ד' ס"ח ע"ב גבי יבשה גפה. אך רבינו ז"ל בהל' אסורי מזבח גרס גופו ע"ש בפ"ג ה"א דס"ל דגף לא הוה אבר ועיין ב"מ ד' צ"א ע"ב גבי דש באווזין ותרנגולין:
הל' ח' אכלה סם שהורג כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' רוצח פ' י"ב ה"א דרק קודם שישתנה בגופו אבל אח"כ מותר ועיין כאן ד' צ"ד ע"א ותוס' ע"ז ד' ל' ע"ב ובאמת זה נ"מ אם האיסור משום סכנה הוה איסור עצמיי או רק משום הארס המעורב וזה הטעם לדידן דס"ל דלא מהני מסננת גבי מים ויין וחלב דזה הוה בגדר גזירה ולכך רבינו ז"ל שם בהל' ג' הביא הך דתאנה שיבשה ולא הביא הך גבי יין עיין ע"ז ד' ל"א ע"ב וד' ל"ה ע"א ומשום דס"ל דשם הוה בגדר איסור ושוב לא מהני וזה הנ"מ בין כל המשקים להני ג' ועיין בחולין ד' מ"ט ע"ב דמשמע דשאר משקים לא הוה איסור עצמיי ועיין ירושלמי תרומות פ"ח ה"ב מה דמחלק שם בין יין לתאנים וענבים גבי החמיץ או נתייבש ולכך מבואר שם בתרומות דיין של תרומה שנתגלה ישפך וכן פסק רבינו בפ' י"ב מהל' תרומות ה' י"ג וגבי תאנים וענבים וכן גבי עיסה פסק דיקבר או ישרף כמבואר שם בתוספתא ובירושלמי והטעם דזה חל עליו האיסור בעצמו ופקע שם תרומה ממנו ועיין בירושלמי תרומות פ"ג דהוה כעפר וכמש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ג דב"מ על ד' ל"ח ע"א ואף דפסק בהל' תרומות פ"י ה"ז דאם שתה יין של תרומה שנתגלה צריך לשלם קרן וחומש צ"ל כך דכיון דחזינן דלא ניזק א"כ נתברר דלא שתה נחש ממנו וא"כ נמצא דהוה ראוי ולא נתבטל ממנו שם תרומה כלל. ועיין בע"ז ד' ל' ע"ב. ועיין בתוספתא דתרומות פ"ט דרשב"ג ס"ל דגם יין של תרומה שנטמא ג"כ מותר לשפוך וי"ל דר"ל לזילוף ועיין בב"ק ד' קט"ו ע"ב דנתגלה לא חזיא לזילוף. ועיין בירושלמי שבת פי"ג גבי מדיחה אשה עצמה ביין כו' ובתוספתא שם בשבת פי"ג מבואר דרשב"ג מתיר ולפי הנראה מהתוספתא סוף פ"ט דתרומות דצ"ל ג"כ דרשב"ג מתיר אך מדברי הירושלמי לא משמע כן: