ואפילו היה התלם קטן כו'. עיין במש"כ רבינו בה' בית הבחירה פ"א הי"ד דמבואר שם דפגימת סכין צריך שיעור אך י"ל משום דזריזין הן, אך גבי שחיטה לא שייך זה דהא כשר בזר ועיין בהך דזבחים ד' פ"ח ע"א גבי סכין מטרפת ע"ש ברש"י דכ' פגימות דקות ושם בד"ה נפגמו כ' פגימה גדולה וזה ר"ל רבינו לענין תיקון שאסור לתקנו אם היה פגימה גדולה דבפגימה קטנה מותר לתקן כמבואר במכילתא פ' ויקהל אך באמת כך דהנה עיין בדף י"ז ע"ב גבי דצריך להראות סכין לחכם דרק משום כבוד וכאן דף ט' ע"א ד"ה כדי ביקור ברש"י וד' י' ע"ב ד"ה א"ה ע"ש דרק משום כבוד ועיין דף י"ח ע"א ובהך דעירובין דף ס"ג ד"ה לנפשיה מוכח דהוה בגדר הוראה ע"ש בתוס' ורא"ש ורש"י כאן ד"ה טבח חכם שכ' שאין בעיר מופלא ממנו אז דוקא מותר. אך הדין כך דהנה עיין בבהמ"א פ"ג דביצה על הך דדף כ"ח ע"ב גבי אין מראין סכין לחכם במועד כ' דזה הוה בגדר הוראה כמו בכור ולכך אסור ביו"ט ועיין חולין דף קכ"א ע"ב מוכח דבדיקת סכין הוה דין בשחיטה לא בירור דהרי גם בישראל בבהמה טמאה צריך בדיקת סכין דזה הוה הכשר שחיטה. אך באמת כך דכבר כתבתי לעיל בהל' אס"ב דיש כמה דברים דתלוי בהוראת החכם ואף בדבר דתליא באומד וכמו גבי הרגשת הסכין וכדומה דיוכל להיות שזה ירגיש יותר מ"מ זה תליא בהוראת החכם וזהו כונת רש"י בחולין דף נ"ב ע"א ד"ה כתב בה"ג וכ"כ בזה מהך דסנהדרין דף ח' והוריות דף ג' בשינוי הלשון דשם דבסנהדרין דף ח' אמר מכניף כולהו טבחי ובהוריות אמר רק עשרה וזה תליא אם ראיית טרפה הוה גדר הוראה או גדר בירור וכן הדין לדידן גבי בדיקת הריאה כיון דעל פי דין א"צ לחוש לזה עיין רש"י חולין דף י"ב ע"ב ודף נ' ע"ב אך זה הוה בגדר תקנה ועיין לקמן פי"א הי"ג ועיין ירושלמי ביצה פ"ג דהוה זה תקנה ראיית טרפה מדבריהם ע"ש והטעם דכיון דקיי"ל דמיד לאחר שחיטת הקנה הוה הריאה כמה דפסיקא וכמבואר בחולין ד' ל"ב ע"ב ומ"מ לא אישתרי וגם אנן קיי"ל דניקבה הריאה בין שחיטת קנה לושט אסורה א"כ חזינן דאין השחיטה פועלת בה בפרטות להכשיר רק אגב הבהמה לא שייך בה כל כך נשחטה הותרה ואף דממילא על ידה נטרפת גם הבהמה לא איכפת לן דמ"מ בה ממש אינה מועלת השחיטה. ובזה יש ליישב דברי רבינו לקמן דבכמה מקומות פסק בספק דטרפה ובכ"מ פסק דכשרה וזה תליא כך דבדבר שהטרפה מצד עצמה יש לנו לומר בזה נשחטה הותרה אבל בדבר דהטרפה הוא שעל ידי זה יהיה סיבה להטריף בזה לא שייך הך דנשחטה הותרה כיון דהדבר גופא אין בה טרפות לא שייך לומר בזה נשחטה הותרה. ובזה א"ש מש"כ רבינו בהל' טומאת מת פ"ח ה"ח גבי קבר הנמצא דאמרינן רק משעת מציאה ואילך והקשה הר"א ז"ל משרץ ובזה א"ש דע"י המת מוציאין גם המקום מחזקתו דהמקום נעשה טמא וממילא מוקמינן אחזקה משא"כ ע"י שרץ דהמקום לא איתרע ע"י שהוא שם ומה שהוא גורם לטומאה לא איכפת לן ובזה א"ש ג"כ להך דין דשמוטת הגף אם ספק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דאזלינן לחומרא משום דאין האיסור מצד עצמה, ולכך צריך בדיקה והבדיקה הוא בגדר תקנה לא בגדר בירור, וכן הדין גבי סכין כמש"כ וכיון דזה הוא המתיר לכך צריך דוקא הוראת חכם או טבח חכם גדול העיר כמש"כ רש"י ובזה א"ש ג"כ הך שיטה דנשים פסולות לשחוט מה שהקשו התוס' מהך דזבחים דף ל"א אך כך דהיכא דזה גופא הוה הפעולה י"ל דאין נאמנות נשים אך אם זה רק גרם דעל ידי זה יהיה היתר הוה זה רק כעין גילוי מלתא ועיין נדה דף מ"ח ע"ב גבי בדיקה וקדושין דף ע"ג ע"ב גבי חיה ועיין בהך דיומא דף פ"ד ע"ב גבי אם יכול להתיר ע"י נשים, וא"כ נמצא לפי"ז כך דגבי חולין דהשחיטה הוא המתיר אין נשים נאמנות אבל גבי קדשים דאין השחיטה בלבד מתיר עיין חולין דף פ' ע"ב דלר"ש הוה כמו שחיטה שאינה ראויה לכך גם נשים נאמנות וא"ש. והנה א"כ י"ל דגם גבי סכין כן וכמו גבי בכור דבמום שאינו מובהק בעי דוקא חכם מובהק וראייתו מתרת לא רק גילוי מלתא בעלמא ועיין בהך דזבחים דף ק"ד ע"א גבי טרפה דוקא שהתירו מומחה ור"ל דוקא מומחה ולא ג' הדיוטות וא"ש מ"ש התוס' שם אך זה רק במקום דבעי מומחה דהיינו מום שאינו מובהק לגמרי ועיין במש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י ולכך לדידן לא שייך זה הדין דכיון דאין לנו חכם מובהק וכן היכא דהתירו שלא כדין ס"ל לרש"י ביצה דף כ"ו דגם בדיעבד לא מהני התירו וכן ס"ל לרבינו פ"ג מהל' בכורות ה"ה דאם לא נמעך כו' ה"ז יקבר משמע אף אם לא מצאו ביצה שניה וכן ר"ל הך דבכורות דף ל"א וכ"כ בזה. אך כל זה במומין שצריך להתיר אבל במום מובהק הוה רק גדר גילוי ורק משום כבודו של חכם כמבואר בכורות דף ל"ו ע"ב ועיין יומא דף ע"ח ע"א דבר זה כו' להתגדר בו ע"ש, וכן הדין גבי הך דשם ד' ל"ו ע"א לא חילקו בין חבר לע"ה ודף ל"ח ע"ב גבי אעפ"י שאמרו אין אדם רואה ג"כ כה"ג הנה כן הדין גבי סכין דבסכין שיש בו פגימה אך אין בה שיעור אז צריך דוקא חכם לזה והויא הוראה לא בירור וזה ר"ל בהך דחולין דף י"ח שלא נמצאת סכינו יפה ר"ל דהיינו פגומה אך אין בה שיעור פגימה דאז הראיית חכם מעכב אך זה רק בחולין דהשחיטה היא מתרת וכמש"כ משא"כ בקדשים דאין השחיטה מתרת אז לא מעכב ראיית חכם להסכין וכן נ"ל דגבי עוף דשם ג"כ רק השחיטה בגדר סילוק האיסור לא בגדר תיקון שם ג"כ אינו מעכב ראיית חכם ועי' במה דפליגי בתו"כ בפ' מצורע אם שחיטת ציפורי מצורע דוקא בכהן או אף בזר וזה משום דכל עוף הוה השחיטה רק לסלק אבל בציפורי מצורע הוה השחיטה בגדר פעולה דשם לא שייך בגדר סילוק האיסור דהא אסורה בהנאה ולכך אסורה בזר ועיין תוס' יומא דף ל"ב ע"ב גבי מריקה דצריכה בכהן דוקא וזה י"ל ג"כ דגבי ציפורי מצורע כיון דצריך לדם צריך דוקא שחיטת ב' הסימנין וגם הורידין כמבואר בסוטה ד' ט"ז ע"ב ובזה א"ש דלא מוקי הך דחולין ד' כ"ט ע"א הך דהשוחט דר"ל אציפורי מצורע ועיין בירושלמי סוטה פ"ט גבי עגלה ערופה אי בעי שנים או רוב שנים ועי' ברש"י חולין ד' קל"ג דבעי דוקא כהן גבי עריפת עגלה ערופה ע"ש ובתוס' חולין ד' כ"ג ע"ב בד"ה פרה ע"ש ועי' כתובות ד' ל"ז ע"ב בתוס' ובכורות ד' י' ע"ב גבי פטר חמור, אבל אם אין בה פגימה כלל אז לא הוה רק משום כבודו של חכם ועי' בירושלמי נדה פ"ג נאמנת אשה לומר לא ילדתי ובהך דחגיגה ד' כ"ב ע"ב נאמן ע"ה לומר לא הוכשרו ר"ל שאז אינו בגדר טומאה כלל ולא גזרו וה"נ כן ורק משום כבודו אך כל זה במקום שיש חכם אבל לדידן דליכא כלל חכם אז אם יש איזה פגימה בהסכין פסולה דהא זה תליא בהוראת חכם ואם אין פגימה כלל אז לא שייך כלל בגדר ראיה כמו בהך דכריתות ד' י"ג ע"ב שרץ טמא ע"ש ומש"כ רבינו בהל' ביאת מקדש פ"א ה"ג ובזה א"ש כונת רבינו כאן בהל' כ"ו אם נמצאת יפה ובדוקה דהיינו שאין בה שום פגימה כלל מנדין אותו לפי כו' ותהיה פגומה לא ר"ל שהוא חשוד לשחוט בסכין פגום רק ר"ל שהפגימה פחותה מחגירת צפורן רק שראיית החכם מעכב וכמש"כ וכל זה לדינא דגמ' אבל לדידן אין שייך כלל זה וא"ש. והנה לפי מש"כ דהבדיקה הוא גדר דין לא בירור ומשום דהוא מתיר ר"ל כך דהא רש"י ז"ל בחולין ד' י"ט ע"ב וד' כ' ע"ב כ' דאף דהא תחלת שחיטה הוה גדר טרפה מ"מ כך דרך שחיטה אך זה שייך רק היכא דידעינן ששחיטה טובה היא אבל כ"ז שלא בדק את הסכין אינו יודע בבירור שהיא שחיטה א"כ חל עליו דין טרפה דנקובת הושט ושוב לא נכשר לבסוף וע' תוס' חולין ד' ל' ע"א ד"ה השוחט וזהו כונת הגמ' ד' י"ז ע"ב כיון דכי נקיב טרפה בעי בדיקה ע"ש ברש"י ולמה כאן נקט הש"ס לשון נקוב על חשש פגימה ולעיל לא נקט זה ועי' תוס' ד' ב' ע"ב ד"ה שמא דיש גם חשש עיקור אך ר"ל כך דכיון דבתחלת שחיטה הוה נקובת הושט רק משום דדרך שחיטה הוא כך ולכך צריך לבדוק, ועי' תוס' יבמות ד' נ"ט ע"ב גבי העראה ג"כ כזה דכל דרך ביאה כן הוא, ועי' בהך דב"ב ד' קמ"ב ע"א רפויי מרפיי וה"נ כן ושוב אין עליו שם שחיטה ועי' בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דאם חתך רגלו מן הארכובה ולמטה ונקבר אצלו הוה גלגלין ובטל ממנו רקב משא"כ בשעה שהוא מחובר אז הוה כדרך גוף אחד ועי' בירושלמי גיטין פ"ג ה"ב דלכך ר"י פוסל אף בתופס משום דכיון דלא נכתב לשם גט אף שאינו מעכב מ"מ אין שם גט עליו והוה כענין אחר וענין אחר בגט פסול, ועי' בהך דבכורות ד' ג' ע"א התם לא עריבה כו' אף דנפל הוה בכור הרי מבואר דלא שהחסרון פועל רק מה שמעורב בו דבר אחר זה פוטרו ועי' בהך דחולין ד' קל"ה ע"ב גבי שותפות עכו"ם ותוס' מגילה ד' ט' ע"א ד"ה בשלמא דהיכא דלא כתב שלא כהוגן גרע טפי ע"ש ועי' בהך דר"ה ד' כ"ז ע"א ובר"ן שם גבי תקיעה וכ"מ וא"כ שוב לא מהני מה שיבדוק אחר השחיטה גם י"ל דהתקנה הוא שלא ישחוט בלא בדיקת סכין ולא משום חשש וא"כ מה מועיל הבדיקה אח"כ דמ"מ לא קיים התקנה ועי' ב"מ ד' כ"ו ע"ב גבי אע"ג דאהדריה לאחר יאוש כו' ובהך דבכורות ד' ג' ע"ב ברש"י ד"ה הכא ע"ש, ונ"מ בין הני טעמי אם גם הני תלתא בדיקה צריך לבדוק כולהו קודם שחיטה דזהו רק בגדר תקנה, ועי' רש"י ד' י"ז ע"ב ד"ה הא דמוכח דלאחר שחיטה אם בדק קודם שחיטה אף דצריך לבדוק אח"כ א"צ רק בדיקה אחת ולא כל הג' בדיקות. אך מדברי רבינו בהל' כ"ד שכ' וצריך לבדוק כן משמע דגם לאחר שחיטה צריך הני ג' בדיקות וא"כ ע"כ ס"ל דזה הוה ג"כ תקנה ועי' ברש"י חולין ד' י' ע"ב דדבריו שם לכאורה קשים בד"ה למיפסל. אך באמת ר"ל דנ"מ אם צריך ג' בדיקות או רק בדיקה אחת דמשום חשש טרפה לא שייך כיון דקיי"ל כר"ז ומשום התקנה דלפני שחיטה צריך כל הג', ובאמת מאי דאמרינן בגמ' ד' י"ז ע"ב דלר"ז א"צ ג' בדיקות ר"ל דא"צ להחכם הג' בדיקות ושם משמע דהחכם היה בודק זה אך השוחט צריך לבדוק דבלא זה אין על הסכין שם בדוק, וכעין דקיי"ל גבי פרה אדומה דאף ספק טמא ודאי עי' בירושלמי פ"ב דשבועות ועי' בחגיגה ד' כ"ה דאין צמיד פתיל מציל ושם דף כ"ג ע"א ובירושלמי שם ספ"ד דהוסיף הכתוב טהרה מעולה ועי' בפי"א דפרה מ"א בר"ש ומ"ב וכ"מ בזה ובדברי רבינו בהל' פרה פ' י"ד. ובזה א"ש דברי רבינו בהל' כ"ג וגם נ"מ לענין חצי קנה פגום אם ג"כ צריך הסכין לבדוק ג' בדיקות. אך זה תליא אם על ידי המשהו נעשה גם החצי כמו נשחט או די בזה עיין לעיל בהל' י"א בין שהתחיל כו' וחולין ד' י"ט ע"ב דמוכח לפי שיטת רבינו לקמן דעכו"ם עושה פעולה לאיסור לא דהוה כמו מאליו עיין לקמן פ"ד הי"א וי"ג וא"כ ע"כ החצי אינו בגדר שחיטה כלל דאל"כ הרי מערב בו פסול, ועי' רש"י ד' י"ט ע"א ד"ה ורבנן וכ"כ בזה בהלכות מאכלות אסורות, ועי' בהך דסנהדרין ד' מ' ע"ב גבי מה דאמר ר"י לחכמים מי שבא ואמר אמש כו' ר"ל דלא פלוג דהני חקירות הוה דין לא בירור וה"נ כן: