וכן בעלי חטאות כו'. עיין ברכות ד' כ"ג ע"א שצריך לידע שמביא זה על חטא ע"ש, ועיין בזבחים דף מ"ו ע"ב בפירוש המשנה שם שזה קאי גם על בעל הקרבן ועיין בכריתות ד' ז' ע"א בפלוגתא דלא יתכפר לי חטאתי ומשמע דהקרבן כשר אף דאינו מכפר, ועי' ירושלמי יומא פ"ח גבי עולה אם אמר אי אפשי שתכפר לי אינה מכפרת ע"ש אך באמת נ"ל דתיכף משעת סמיכה על העולה מתכפר לו ובזה א"ש הך דזבחים ד' ז' ע"ב גבי עולה דורון הוא עי' שם בתוס' ועי' בכורות ד' כ"ו ע"ב דעיקרא לאו לכפרה ועי' תוס' שבועות ד' י"ב ע"ב ד"ה לא וערכין ד' כ"א ע"ב בתוס' ד"ה מאי ורש"י שם ד"ה ממשכנין ע"ש ועי' חולין ד' מ"א ע"א דמשמע דיש כפרה בעולה בשחיטה גופה, אך שם ר"ל שלא סמך וגם עכשיו שהתורה חייבה על שגגת כרת חטאת נמצא שיש עליו שני חיובים מהחלב שאכל בשוגג ומה שחייב קרבן והוידוי דסמיכה כמבואר ביומא ד' ל"ו מכפר על העבירה והקרבן על החיוב משא"כ בעולה אך כל זה בזמן שיש קרבן אבל בזמן שאין קרבן אז אעשה מתכפר מיד כעין דאמר בירוש' סוף יומא גבי שעיר ובכמה מקומות ועי' תוס' שבועות ד' י"ג ועי' תוס' חגיגה ד' ה' ע"א ועי' רש"י סנהדרין ד' מ"ו ע"ב דקבורה אינו מכפר אם אינו רוצה שתתכפר לו ועי' במה דפליגי ר"ז ורבא בשבועות ד' ח' ע"ב גבי להגין עליו מן היסורין ע"ש. והנה הירוש' ס"ל דעולה מכפרת על הרהור ועי' רש"י מנחות דס"ג ע"א דמחבת מכפר ע"ז ע"ש, והנה מהך דכריתות ד' י"ח מוכח דאין יוה"כ מכפר רק על עבירה גמורה אבל על חצי שיעור לא מכפר, ועיין בזבחים ד' ו' דכ"ז שלא נגמר החטא לא שייך כפרה ועי' תוס' מכות ד' י"א ע"ב גבי מת כה"ג ע"ש ועי' ברש"י נדרים ד' ע"ט ע"א גבי הפרה במקצת שוב אין מועיל שאלה לחכם ועי' שבועות ד' כ"ח ע"א ועי' מנחות ד' מ"ז ע"א ברש"י גבי לא אלים למתפס פדיונו ותוס' כריתות ד' ז' ע"ב גבי דעל זרעו לא מכפר יוה"כ כיון דלא חטאו ע"ש וא"כ ממילא על הרהור ג"כ אין יוה"כ מכפר רק עולה מכפרת ממילא ולכך אם אמר אי אפשי שתכפר לי אינו מכפר ועי' תוס' כריתות ד' י"ב ע"א ד"ה או דלמא:
וכן כל מחוייבי מיתות ב"ד כו'. עיין סנהדרין ד' מ"ז ע"א משמע דמיתה לבד עם קבורה מכפר ותוס' שם דף ל"ה ע"א ד"ה אין ע"ש אך עיין ברש"י שם דף מ"ב ע"ב ד"ה הוצא מביא בכפרה מהך דעכן והטעם י"ל כמש"כ רש"י מכות דף כ"ג ע"ב דהא דחייבי כריתות שלקו נפטרו זה רק בשצריך ליתן להם מלקות ע"פ דין ע"ש וכעין הך דב"ק ד' ק"ו ע"א גבי שבועה קונה דרק אם נתחייב בב"ד ע"ש. והנה מה שנהרג עכן היה רק עפ"י דין המלכות כמש"כ רבינו ז"ל בהל' סנהדרין סוף פ' י"ח ועי' בירושלמי שם וכן הך דהוצא אל מחוץ דמגדף דהוי הוראת שעה כמבואר בסנהדרין דף פ' ע"ב לא שייך ביה כפרה גמורה וא"ש דברי רש"י ובזה א"ש הך דספרי פ' תצא פסקא רי"ח דמצריך מיעוט לבן סורר ומורה דלא להורגו בשבת ולא יליף מהך דכאן דף ל"ה משום דבן סורר ומורה ג"כ לא הוי המיתה גדר דין וכפרה רק גזירת הכתוב וסלקא ד"א דהוי מקלקל לכך צריך קרא אחר. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' סנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה חד ע"ש דרודף ג"כ הוי רק גזירת הכתוב ולא שייך כפרה דעדיין לא חטא וא"צ התראה גם י"ל דלכך אמרינן דעכן כפר לו וידויו אף דמיתה וקבורה מכפר משום דמעל בכמה חרמים כמבואר בגמרא שם ובידי שמים לא מכפר רק על העבירה שנתחייב עליה העונש כמש"כ רבינו ז"ל בפירוש המשניות בנזיר דף מ"ב ע"א על נזיר שהיה שותה יין כו' ובזה א"ש מה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' שבועות פי"ב ה"א אם בהך מלקות דשבועת שוא נפטר גם בב"ד של מעלה משום דשם יש עוד עבירה משום שהוציא ש"ש לבטלה דאין עליה חיוב מלקות עי' תמורה ד' ד' ע"א וסנהדרין ד' נ"ו ע"א ונ"מ למושבע מפי אחרים אף דענה אמן מ"מ לא הוציא ש"ש לבטלה. ובזה א"ש מש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פי"ב ה"ד דבשאר חייבי מלקות אף בלא תשובה רק במלקות לחוד כשר לעדות ובפ"ב מהל' טוען כתב בהל' י' דצריך גם תשובה משום דשם קאי על נשבע לשקר ולא סגי במלקות כמ"ש ועי' בנדרים ד' י"ח ע"א ע"ש ברא"ש והא דאמרינן בשבועות ד' ח' ובכ"מ דמיתה ממרקת אף במתו על מטתם שם קאי על שוגג ועי' רש"י מעילה ד' י' ע"ב גבי חטאת שמתו בעליה ובתוספתא דב"ק פ"י ע"ש: