עני כו'. בד"א קודם שיגיע כו'. כ"כ בזה ועי' תוספ' נדה פ"ו יש נוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה ור"ל כה"ג דאינו נוטל צדקה מהגבאי משום דכיון דבא ליד גבאי כבר זכו בו עניים ועל העניים אין מוטל ליתן לזה שיש לו כלי כסף גם י"ל דר"ל בהני דמקיץ קיץ וכהך דב"ק דף צ"ג ע"א ועי' ב"ב דף מ"ג ע"א ועי' בתוספ' פיאה פ"ד גבי עניים שעמדו על הגורן ובאו עניים אחרים מקמצין מכל או"א ונותנים להם וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ באחד שהעני אחר שבא הצדקה ליד גבאי אם יש לו חלק בהקופה של צדקה ועי' ב"ב דף קי"ז ע"ב ודף קי"ח גבי אם ליוצאי מצרים נתחלקה וע"ש דף קכ"ח ע"ב גבי הך דתיטול אשתו כאחד מן הבנים דנוטלת כהבנים הבאים לאחר מכאן דהכונה הוא על שעת חלוקה ע"ש ברשב"ם וה"נ אף דאנן יד עניים אנן מ"מ אזלינן בתר שעת חלוקה וכן נ"מ אם העשיר העני לאחר שבא ליד גבאי למי הוא שייך ועי' גיטין דף ל' ע"ב גבי העשיר העני דלא עשה תקנה להיות מפריש עליהן בחזקת עניי ישראל משא"כ במת וזה ג"כ כמו הך דשבועות דף י"א ע"ב דבמילתא דלא שכיחא לא שייך לב ב"ד מתנה משא"כ במילתא דשכיח דתקנו שיהיו כל העניים משועבדים לזה החוב ואף למ"ד התם דרק במכירי כהונה או במזכה מ"מ אם מתו אם הלוום בב"ד מהני ועי' בירוש' בגיטין שם דאמר אין מכיר לעני ור"ל משום דלא זכו בהם עד שיבוא לידו שמא יעשיר ובאמת הך דלקמן בהי"ח גבי מותר עני וכן גבי מותר המת עיין בירוש' שקלים פ"ב ה"ח ובבלי סנהדרין דף מ"ח ובאמת כך גבי מה דבעי בירוש' שם גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו ורצו לפשוט מהך דמותר המת ליורשיו ודחה שם ור"ל כך דכבר הארכתי בזה לעיל אם דין קבורה מוטל על נכסי המת מצד עצמו או על היורשים ועי' יבמות דף פ"ט ע"ב כיון דלא ירתי לה ובירוש' יבמות פ"ד אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה בתמי' ועי' רש"י שבת דף ק"ה ע"ב ד"ה לעולם דמבואר שם דאף בהני שאין מוטל עליהם החיוב להיטמא מוטל עליהם החיוב לקבורה וי"ל כגון שהם יורשים ועי' בתו"כ פ' שמיני דיש אנינות גם על קרובי אם אף דאבלות ליכא עליהם ואם דקבורה משום בזיוני והנה מדברי הגמ' יבמות דף נ"ד ע"ב מוכח דגבי פגם משפחה רק על קרובי האב ולא על קרובי האם אך בתו"כ פרשת בהר פ"ו לא משמע כן דרק הם קודמין. אך באמת י"ל דאם הם יורשים כמו הך שיטה דב"ב דף קי"ד ע"ב אז גם הם הוו בגדר אנינות אך אנן לא קי"ל כן. עכ"פ כך דאם נימא דהקבורה מוטלת על היורשים לא מחמת המת עצמו אז שייך שפיר לומר מותר המת ליורשיו משום דבתחילה בשעה שגבו גבו בשביל היורשים אך גמ' דילן לא ס"ל כן ועי' תוספ' דנדרים פ"ד גבי המודר הנאה מן המת דעושה לו תכריכין חזינן דהקבורה מוטל בשביל המת ולא בשביל היורשים ועיין בדמאי פ"ג ה"א במה דאמר שם אילן דיהבין גביתין אסור ליתן מדמי שביעית ור"ל כגון היכא דמקיץ קיץ דהוה כפורע חוב ועיין מ"ש רבינו שם בפיהמ"ש גבי מאכילין את העניים מה דמחלק שם בין אוכלין מן התמחוי דאז אינם צריכים לעשר דלא קנו רק מה שאוכלים משא"כ מן הקופה דאז הוה שלהם וחייבים לעשר ועיין בירושלמי שם מה דמחלק אם מאכילין מן האבוס או מן המנויין גבי פועלים ור"ל כמבואר בנדרים דף מ"א ע"ב גבי אוכל מן התמחוי החוזר דכל כמה דלא אכל אינו שלו כלל וכעין דאמרינן בירושלמי דעירובין פ"ו שאין אביהם זוכה להם אלא במה שהם אוכלים ועיין תוס' נזיר דף כ"ד ע"ב ד"ה שקמצה וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' שבת ובהל' נדרים דהיכא דצריך ליתן מחמת חוב אז המותר שייך לבעלים והיכא דרק מחמת נדבה אז אם הי' צריך מקצת קנה הכל ואם לאו חוזר לבעלים הראשונים והוה טעות ועיין לקמן בה' י"ט גבי עני אם נתנו לו בגדים חדשים דאינו מחוייב להחזיר השחקים ועי' בכתובות דף ס"ה ע"ב גבי בלאות ובירוש' רפי"א ובמש"כ רבינו בהל' אישות פרק י"ח ה"ד ובזה א"ש. והנה ר"י הוה סבר מימר דהקבורה הוא על היורשים וא"כ גובים בשבילם ולכך המותר שלהם דכיון דמה שאנו נותנים להם לא הוה מחמת קבורה דאז הוה בגדר חיוב מחמת דין קבורה דמוטל על כל ישראל וכמו מת מצוה ושוב מה שא"צ לא שייך להמת וכמש"כ לעיל וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהל' פסוהמו"ק פרק ה' ה"ז וכבר הארכתי בזה במ"א משא"כ אם נימא דזה בשביל היורשים רצו לומר דהקבורה מוטל על היורשים רק אנו צריכים ליתן להם בתורת צדקה ולכך שוב הוה המותר שלהם דלא הוה חוב והנה הך דגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו לא רצה לומר כגון שטעו רק כך דאם נימא דהקבורה מוטל על הנכסים שלו בגדר שיעבוד ושיעבודא דאורייתא וגם מטלטלים משועבדים לזה וא"כ אף כלי תשמישו צריכים למכור לזה וכאן לא שייך גדר סידור דהוה כמו לו ולא לאשתו דב"מ דף קי"ד ודף קי"ג וגם דהוה בגדר הקדש וחיוב הגוף משא"כ היורשים כיון שהם ירשו זה והוה שלהם שוב א"צ לימכור כלי תשמישן ויכולים לקבל צדקה וזהו מה דאמר לו שם בירושלמי הגע עצמך דלא כיוונו אלא לו ר"ל דילמא לא גבו בשביל היורשים אלא בשביל המת. עכ"פ מה שגובין מן הקופה מיקרי שלהם והיכא שמוטל עליו בגדר חיוב אז צריך למכור גם כלי תשמישו והנה כ"כ דאף אם העני לאחר שבא ליד גבאי מכל מקום נוטל חלקו מן הגבוי כמו הך דגיטין דף ל' הנ"ל דיש זכות לכל העניים ועיין בירושלמי נזיר פרק ב' וכתובות פ"ט וב"ק ספ"ט דהיכא דחייב עצמו בסתם חל אף על הני שנעשה אח"כ וכעין שכ' הר"ן ז"ל בנדרים דף ל"א ודף פ"ד גבי נדר מיושבי העיר דחל אף על הני שבאו אח"כ וכן מבואר בירושלמי כתובות פרק ט' דאם נתן לה נאמנות מהני גם על אחר מיתה ואף דלכאורה מהך דגיטין דף י"ג ע"ב גבי מעמד שלשתן מוכח להיפך דלא מהני לנולדים אף דאמר סתם התם שאני דאם יקנה לזה א"א ליתן גם לאחר ולכך לא מהני משא"כ כאן ואף דבנזירות ג"כ כה"ג שאני התם דהוה בגדר נדר והנדר חל ויכול לקיימו גם בהני שנזר אח"כ וה"נ גבי עניים ג"כ כן דאף שהעני אח"כ מ"מ מקיים בהם הנדר. והנה הני דבשעת הגבי' לא הוה עניים אז גם עליהם חל החיוב ליתן לעניים בגדר חיוב לא בגדר דין ולכך סבירא ליה לרש"י בכתובות דף ס"ח דאז אין מסדרין דזה הוה כמו בגדר הקדש דב"מ דף קי"ד הנ"ל ולכך נ"ל דכונת רבינו כך בהך בד"א רצה לומר דנפקי מיניה אם העני קודם גבי' דאז הוה הגבי' גם בעבורו וא"צ לימכור כלי תשמישו משא"כ כשגבו וכמש"כ וא"ש וכן יהי' נ"מ להך דהל' ט"ו גבי בעה"ב שהי' כו' דמותר ליהנות מן הצדקה ועיין בערכין דף י"ח ע"א דאם הי' אביו גוסס ויהי' עשיר מכל מקום אז מיקרי עני ורש"י ז"ל ס"ל שם דגבי ערכין צריך להמתין עד שימות ועיין שם בתוספ' והטעם ג"כ משום דזה הוה בגדר חיוב וא"כ גם כאן י"ל דאם נטל מן הקופה הוה זה רק בגדר הלואה וצריך לשלם אך באמת כיון דכאן הוא מעניי עולם ואינו נוטל מן הקופה רק מן התמחוי ומצדקה שלא נגבה ולא הוה גדר קנין ולכך א"צ לשלם וכן בהך דהל' י"ח גבי עני שגבו לו לא מיירי שנוטל מן הקופה ושוב אין המותר שלו ועיין בבא קמא דף ק"י ע"ב ש"מ כסף מכפר וכשיטת הראב"ד שכתבתי לעיל והך דהלכה ט"ז רק מעשר עני מותר ליטול לא צדקה דעיין לעיל בספ"ו דמותר ליתן לחבר עיר אף שאינו עני וזהו כונת הספרי פ' שופטים מאחיו ולא הקדש כו' ר"ל דעי' ברשב"ם ב"ב דף צ"ט ע"ב דמהך קרא ילפינן דגדלהו משל אחיו קמ"ל דלא יתנו לו מעשר עני: