היו לו מאתים כו'. עי' תוס' כתובות דף כ"ו ע"א דזה רק דאסור ליטול מתנות עניים אבל היכא דקנסינן ליתן לעניים שפיר נותנין אפי' למי שיש לו מאתים זוז ועי' ב"ק דף ל"ט ע"א וניתבי לעניים ואמר משום דהוה ממון שאין לו תובעין ועי' סנהדרין דף כ"ה ע"ב גבי מה דאמר שם ר"נ כינסתי כו' והרי הן נתונין לעניים ואמאי לא אמרינן כאן שיהי' ממון שאין לו תובעין וצ"ל כיון דבאמת פירות שביעית לכמה שיטות הם שייכים לעניים כמבואר בספ"ט דשביעית לא הוה ממון שאין לו תובעין וגם באמת כיון דקנסא שייך אף לאותן שיש להם ר' זוז שייך עליהם לומר ממון שאין להם תובעים ובאמת אם נימא דאף במקום שהוא רק קנס והקנה היכא דאינו נוטלם הוה כמו שהוא נותנם וכמו הך דב"מ דף קי"ח גבי ד' זוזי דתקיני לו רבנן לשומרים ועי' תוס' ב"ב דף צ"ד ע"ב גבי ריבית מ"ש שם דנקנסו ללוי שיתן הריבית ע"ש ותירצו דאין זה קנס דע"מ כן לוה ואמאי לא נימא שם שישלם הקנס לעניים כמו בהך דסנהדרין הנ"ל וכמו הך דב"ק דף ק"ט ע"א גבי לארנקי של צדקה ולא דמי להך דב"ק דף ל"ט דשם ר"ל כך דכיון דקנס כ"ז שלא פסקו ב"ד אינו חייב וכיון דאם נימא לעניים והוה ממון שאין לו תובעים ולא שייך על מי לגמור הדין וחילק התוס' מה שחילקו שם ובכתובות דף י"א לא שייך כאן דריבית באמת הוא חיוב גמור רק שעפ"י דין אסור ליקח זה והיכא דיכול ליקח הוה שלו ובאמת יהי' נ"מ אם היכא דהתורה אמרה דין אם זה הוה כחיוב גמור וכמו הך דב"ק דף נ"ו ע"ב גבי שומר אבדה אם הטעם דזה הוה כמו שמקבל שכר והוה ש"ש או דהתורה אמרה דהוא ש"ש ועי' במ"ש התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב גבי דיני שומרים אם זהו בתורת מה שהדין משעבדו או מה שהוא משעבד ונ"מ גבי שואל אם ע"י שהיא ברשותו חייב באונסין או ע"י שחייב באונסין היא ברשותו עי' סנהדרין דף ע"ב ע"א וכ"מ ונ"מ לשיטת התוס' ביבמות דף ס"ו ע"ב דכהן ששאל פרה מישראל דמאכילה בתרומה אם התנה ע"מ שלא יתחייב באונסין אם מאכילה בתרומה אם נימא דשוב פקע ממנו שם שואל או דמ"מ הוה שואל וכן להיפך אם התנה ש"ח להיות כשואל דמתחייב באונסין מאי וכן נ"מ לענין חמץ כה"ג אם עובר בב"י או לא עי' תוס' ב"מ דף פ"א ע"ב ודף פ"ב ע"ב אם החיובים עושים שיהא שמו עליו או הדין ועי' תוס' שם דף ל"ד ע"א וכן נ"מ לגבי שאילה בבעלים כה"ג אם ר"ל דאין עליו שם שואל כלל או דהתורה פטרה אותו וזה תליא בהך מחולקת דירוש' פ"ח דשבועות ה"ג אם גבי שאלה בבעלים יש עליו דין שבועת שומרים ועי' תוס' ב"ק דף נ"ז ע"ב ד"ה נמצא ע"ש ובזה א"ש מ"ש התוס' שבועות דף מ"ד דאין דין שומרים לב"נ ור"ל לא מטעם גזל עכו"ם והפקעת הלואתו אבל שם שומר יש עליו דאז עובר על חמץ רק מטעם דאין עליו שם שומר כלל ולכך קי"ל דאף אם אח"כ נתגייר אין עליו דין שומר כמ"ש רבינו בהל' שכירות פ"ב ה"ה אך נ"ל דזה יהי' נ"מ גבי שומר אבדה להני שני הלשונות ולכך להך דמבואר בב"מ דף צ"ד ותוס' שם דף נ"ח ובירוש' רפ"ז דשבועות וב"מ פ"ה גבי מתנה ש"ח להיות כש"ש היכא דבאמת זה הוה גדר אונס רק משום דמקבל שכר פקע ממנו שם אונס כמו הך דב"מ דף צ"ג ע"ב גבי הך דרבה מאי הוה לי' למיעבד כו' ע"ש ברש"י ועי' תוס' ב"מ דף מ"ב ע"א גבי גנבה באונס ושם דף פ"ב ע"ב וכ"מ דאז י"ל דגבי מתנה וגבי שומר אבדה להך לישנא דב"ק פטור דלגבי' הוא אונס דמ"מ הוא לא קיבל שכר ובמ"א אבאר זה. והנה אם נימא כשיטת התוס' ב"ק דף ל"ג דאף גבי קנס אח"כ לכשיגמור הדין חייב משעה ראשונה ועי' ירוש' כתובות פ"ג ופ"ד פלוגתא דאמוראי ובאמת כך דנהי דעדיין לא נתחייב מ"מ יש החיוב עליו שהוא מחוייב לעמוד בדין ולהתחייב וכמו הך דב"ק דף ט"ו ע"ב דמשמתינן לי' וכן הני חיובים דאיש לאשה אף למ"ד דרבנן ר"ל דהתורה לא שיעבדה אותו ממילא רק מוטל עליו החיוב להשתעבד והתנאים דע"מ שלא יהא חייב להשתעבד עצמו דס"ל דזה לא הוה ממילא דכיון שנשאה הוא משועבד לה וכמו ירושה שכ' התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב והך דב"ב דף קכ"ו ע"ב ר"ל דלא נימא דהוה כמו שאמר הריני כאילו נתקבלתי ונ"מ לגבי קטנה דלא מהני מחילתה ועי' תוס' שבועות דף ל"ג ע"ב גבי קנס וכתובות דף מ"ב ודף פ"ו ע"א ודף ק"ז ע"א ובירוש' פ"א דקדושין ה"ה מבואר דגבי קטנה מהני תנאי דע"מ שאין לך עלי וצ"ל דזה הוה כמו שעדיין לא זכתה בהם וכמ"ש התוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב ועי' מ"ש הגהות אשרי ב"ק על הך דדף פ"ד ע"א גבי מה דאמר אבוה דינוקי דאינו רוצה שישומו אותו כעבד וממילא אינם מחוייבים ליתן גם י"ל דגם בירוש' בקדושין שם מתנה עם אביה ומהני מחילתו לגבה ועי' בכתובות דף נ"ט ע"ב בתוס' שם דמוכח דאף דהאשה משועבדת להתינוק להניק מ"מ ע"י הגירושין פקע השיעבוד ומהני וע"ש דף י"א ע"א גבי הך דניחא לי' במה דעביד אבוה ע"ש ור"ל דהיכא דגם אביו עשה דבר זה דגם הוא עצמו נתגייר ניחא לי' גם להבן משא"כ בהך דר"ה שם שם מיירי רק שאמו הביאתו להתגייר והיא בעצמה לא נתגיירה וא"ש מהך משנה דשם דף מ"ד ע"א דשם מיירי שגם היא נתגיירה עם בתה וע"ש בתוס' ועי' בתוספ' כתובות פי"ב גבי הנושא את האשה ופסק ע"מ לזון את בתה ה' שנים דלא דמהני מחילתה ע"ש ועי' מ"ש הרא"ש ז"ל בכתובות על הך דדף מ"ג ע"ב מבואר שם דמהני מחילתה לגבי האב ע"ש. עכ"פ גבי קנס י"ל ג"כ דיש לו משעה ראשונה וא"כ לפי"ז לפי מה דקי"ל בירוש' פ"א דשקלים וכן כ' התוס' ב"ב דף ח' דאין מקבלין לב"ה מיד מומר ע"ש היך הדין גבי צדקה אם מותר לקבל ממנו ואם נימא דאסור היך פרך שם בב"ק דניתבי' לעניים הקנס מה ששייך לכותים הא אין מקבלין צדקה מהם וצ"ל לפי מש"כ דיכול ליתנו גם למי שיש לו מאתים זוז ושוב אין עליו שם צדקה וא"ש ולכך לא אמרינן שיתנם לארנקי של צדקה דשוב הוה כמו מקבל צדקה מישראל מומר דאסור וא"ש: