מי שמכר כו'. אבל פודין כו'. הנה באמת הטעם כמו הך דאמרינן בקדושין דף י"ח ע"א דחיישינן דילמא הדר אזיל וימכרם כיון דהוחזק ועי' במ"ש רבינו בפ"ב מהל' עבדים ה"ז ע"ש דמצוה על כל אדם מישראל לפדותו וזה רק אם לא הוחזק וע"ש בפ"א מהל' עבדים ה"ו דאין ב"ד מחויבים ליכנס ולבדוק אם הוא רודה אותו בפרך ע"ש ובספרי פ' תצא פיסקא רי"ד גבי הך לאו דלא תתעמר דאמר דהוה אזהרה לב"ד ר"ל דגבי יפת תואר מחוייבים ב"ד לראות שלא יתעמר בה כי היכי שהישראל לא יעבור על זה משא"כ כאן כיון שהוא פשע שמכר עצמו אין ב"ד מחוייבים לראות ואף אם הוא גר תושב עיין ב"מ דף ע"א מ"מ אין מוטל על ב"ד חיוב לראות שלא יעבור עבירה עיין סנהדרין דף ע"ה ע"א דלא שייך בהם תוכחה ובמ"ש רבינו בפרק י' מהל' מלכים הלכה י"ד ועיין בתו"כ פרשת בהר פ"ו פ"ח דרק אם נמכר אז מוטל על ב"ד לפדותו משא"כ קודם שנמכר וגבי שבויים יש לומר דעכו"ם קונים ישראל במלחמה כמבואר בגיטין דף ל"ח. ובזה יש ליישב מה דמוכח במרדכי פרק א' דמו"ק גבי פדיון שבויים דרק בחוה"מ מותר לפדות עיין שם וזה דנפקא מיניה בין קודם שנשבה לאחר שנשבה וכמש"כ אך מ"מ י"ל דגבי בנים מחוייבים ב"ד לראות שלא יעבדו בהם בפרך כיון דלא נמכרו מדעתם ונ"מ ג"כ אם נמכרו לישראל מומר או לכותי דשם שפיר מחוייבים ב"ד לראות שלא יעבוד בהם בפרך ועי' גיטין דף מ"ד ע"א גבי עבדו לישראל מומר ע"ש ובדברי רבינו בהל' עבדים פ"ח ה"ה ועי' לקמן בהי"ד דרבינו פסק כמ"ד בגיטין דף ל"ז ע"ב דמצוה לפדות את העבדים וע"ש בתוס' דף י"ב ע"א וב"ק דף פ"ח ע"א וכ"כ בזה:
[השמטה לדף ס"ו ע"ג. למ"ש גבי הך דגיטין דף מ"ו ע"ב דרש"י פי' דוקא בחיי אביהם דהוא משמרם. וכה"ג פי' בנדרים דף ל"ז דלכך מותר ללמד לו ולבניו משום דהוא משמרם משום דס"ל דזה חמור מפורע חובו ולא דמי להך דשם דף ל"ח גבי זן ע"ש דזה רק בגדר ממילא משא"כ היכא דמוטל עליו והוה כהך דחולין דף קל"א אשתרושי קמשתרשי לו אך זה יהי' בגדר חליפין עי' נדרים דף מ"ז ועי' מ"ש בזה בהל' נדרים: ע"כ השמטה]