הצדקה הרי היא כו'. עי' בר"ן. והנה עי' בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ד הי"ג והט"ז נראה דס"ל לרבינו דהא דצריך ג' רגלים הוא רק לענין אפריש ולא אקריב אבל להפרשה י"ל דעבר מיד בב"ת ועי' בירוש' ר"ה פ"א ה"א במה דאמר שם האומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת דמיד שבא שני בשבת עובר וזה כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף ד' ובזה י"ל דאז עובר גם בבל יחל וא"ש דברי רבינו בס' המצות ל"ת קנ"ז דעובר על בל יחל וכבר עמד על זה הרמב"ן ז"ל במ"ע צ"ד אך ר"ל כה"ג דאז י"ל דשוב לא מהני ההבאה עי' בר"ן נדרים דף ס"ג וכ"כ בזה. והנה לפי מש"כ דעל ההפרשה עובר מיד י"ל דגם אשה מצווה על זה לד"ה וזהו כונת הספרי פרשת מטות דמבואר שם דאשה עוברת על ב"ת וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם והנה גבי ערכין אף דבגמרא דידן ליכא אלא מחד קרא משום דגביה ליכא אפריש ולא אקריב דמבואר בחולין דף קל"ט דכ"ז שלא נתן לגיזבר לא מיקרי הפרשה כלל מכל מקום הא יש ג"כ החיוב עליו שיעמוד בב"ד לעשות העמדה והערכה ובפרט לשיטת רבינו דס"ל בספ"א שם דהעמדה לפני כהן מעכב וכבר הארכתי בזה שם בזה ודאי עבר על ב"ת מיד ועי' בריש פ"א מהל' ערכין ועי' תוס' ר"ה דף ד' ע"א מה שנסתפקו שם אם גבי מעשרות שייך לאו דב"ת קודם הפרשה והביאו ראי' דליכא שם שני פסוקים אך באמת בירוש' שקלים פ"ג מבואר דגם בטבל יש ב"ת ועי' במ"ש רבינו בספ"ב מהל' חגיגה דיש עוד לאו בזה דהשמר פן תעזוב ובספרי פ' ראה פיסקא ע"ד מרבה שמיטה ויובלות ור"ל אף דאז לא שייך מעשרות מ"מ עובר או כשיטת רבינו בחגיגה שם לענין דצריך להאכילו או דר"ל כגון אם יש לו מעשרות משנה שעברה ואף דבל"ז אז הוה זמן הביעור י"ל כמ"ש התוס' ר"ה לעבר עליו שני לאוין וכמבואר בירוש' תרומות פ"ג ה"ו דהך לאו דלא תאחר קאי אזמן הביעור וגם אם נימא דאין בטבל דין דב"ת מ"מ י"ל דיש ב' דינים בקריאת תרומות ומעשרות הקביעות והקריאת שם והקביעות מהני לפטור והקריאת שם להקדיש ולכך מבואר בירוש' ספ"א דדמאי דגבי קביעות מותר להקדים ועי' בדברי רבינו פ"ז מהל' מעשר ה"ג וכן נ"מ גבי מחשבה ועי' בתוספ' פ"ד דמעש"ש דהוה מחלוקת אם די במחשבה וכ"כ בזה. עכ"פ לאחר הקביעות קודם הפרשה אז הוה בב"ת להפריש ולאחר הפרשה קודם הנתינה אז הוה ב"ת לנתינה והנה הך מתנות עניים שכ' רבינו בהל' מעה"ק שם או דקאי על מעשר עני ולכך שייך זה ברגל או די"ל דרק גבי צדקה כיון דקי"ל דההפרשה אינו מועלת כלום וא"כ עיקר הנדר הוא הנתינה לעניים ובזה לא שייך רגל אך לפי מש"כ לעיל דמ"מ מועלת ההפרשה לענין שנתייקר הסלע שייך השבח לעניים וה"נ י"ל כן ולכך מהני הפרשה שכ' רבינו וכמש"כ לעיל ואף דקי"ל במנחות דף ק"ג ע"א כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת דהפרשה אינו קובעת וכן מוכח מהך דב"ק דף ע"ח ע"ב אם אמר הרי עלי עולה והפריש שור ואח"כ נגנב די אם יביא שה ועי' ירוש' חגיגה פ"א סה"ה גבי אמר הרי עלי אשם בה' סלעים דהוה כמו נדר אף דאשם נתחייב כבר וכבר הארכתי בזה בח"א ובח"ב בהל' ערכין מ"מ כאן כיון דעל הדבר לא חל שם קדושה זה הוה רק בגדר נדר הפרשה הוה כאילו עוד נדר ולכך מועלת ההפרשה רק דמ"מ יוכל לשנותו דמין מטבע אחת היא ונ"מ דאם נדר והפריש כלי לא מצי לשנותו ואז אם אמר הרי זה אינו חייב באחריות ולכך מהני מתפיס בהסלע וכמש"כ: