עני שאינו רוצה כו'. ונותן לו לשם מתנה או לשם הלואה כו'. עי' ברא"ש בכתובות דמביא שם ב' הברייתות וצ"ל כך דבגבאי צדקה אם יפתח לו בשעת נתינה לשם הלואה לא יוכל אחר כך ליתן לו במתנה כיון דכבר נתחייב לשלם לצדקה ונשתעבד לעניים לשלם להם אינו יכול לזכות לעצמו וכעין גבי מתנות עניים וכבר הארכתי בזה לעיל ונ"מ ג"כ למי שהפריש מעות של צדקה ואח"כ העני אם יכול ליטלם לעצמו ועי' בירוש' נזיר פ"ב ובתוספ' שם דאם אמר הרי עלי קרבנות נזיר ואח"כ נזר הוא בעצמו דיכול להביאם עבור עצמו וזהו בעצם הך עובדא דב"ק דף ל"ו ע"ב במה דאמר שם איזיל ואברי נפשאי ופי' הגמ' שם כך דהנה כ"כ במ"א דאף דמבואר בגיטין דף ל' גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי דמפריש עליהן מחלקן דזה רק היכא שהשם שלהם כבר חל עליהם משעת הפרשה אבל ראשית הגז ופדה"ב דכל זמן שלא נתנם להכהן לא חל עלי' שמם עליהם לא מהני וגם מזכה ע"י אחר ג"כ לא מהני ועי' תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה אבל דאף אם זקפה עליו במלוה אף לס"ד לא מהני כלום אם מחל לו הכהן ועי' חולין דף קל"ט ע"ב גבי ערכין דחולין הם עד שיבואו ליד כהן ולכך חייב באחריות וזהו ג"כ ר"ל הגמ' בערכין דף ו' ע"א גבי סלע זו לצדקה דלכך צדקה הרי היא בב"ת משום דאינה כהקדש ולא שייך על זה לומר כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא וכ"כ בזה והנה שם אמר דאם נימא דמותר להשתמש בה מחייב באחריות ע"ש ברש"י משום שולח יד וכעין הך דירוש' ספ"ו דדמאי גבי החליף את המעה וכן י"ל כמו הך דב"מ דף מ"ג ע"א דהוה עלי' ש"ש ושואל ע"ש אך באמת זה לא דמי כל דאמאי לא הוה כמו הך דב"ק דף צ"ג גבי ארנקי דצדקה דפטור מפשיעה וכמו הך דחולין דף קל"א ע"א גבי המזיק מתנות כהונה אך באמת ר"ל כך דאם הי' אסור להשתמש בהם אז אף אם נשתמש בהם פטור מלשלם דכיון דאסור הוה כמו שקיים נדרו כיון שהפריש הסלע והוא עצמו הוא גזבר והוה כעין האוכל מעשר שני שלו המבואר בירוש' פ"א דמע"ש ובדברי רבינו ספ"ז מהל' מעש"ש דאין לו מה לעשות דאיסורא דעביד עביד משא"כ כיון דקי"ל דמותר להשתמש א"כ לא קיים כלל הנדר וא"כ אם נאבד מוטל עליו החיוב מצד הנדר ומ"מ לא אמרינן דכיון דהוציא אותה שוב נתבטלה דרק זה אמר דגבי מטבע הוה הכל אחד וכמש"כ במ"א גם י"ל דיוכל אח"כ ליתן מעות בעבור זו המטבע וכ"כ בזה במ"א ומ"מ מהני מ"ש רבינו בפ"ח ה"א מפריש ומניח כו' אף דעדיין לא קיים כלל הנדר מ"מ י"ל דנ"מ דאם נשבח הסלע כמו הך דכתובות דף צ"ג ע"ב גבי זוזי חדתא ועי' מעש"ש פ"ד מ"ח ע"ש בפיהמ"ש ובר"ש דמשמע דלא אמרינן דחל על האיסור שיהא משועבד למעש"ש כמו שהוא שוה עכשיו אך מ"מ מה שאכל אז שהי' אז חצי' אף שכעת לא הוה רק רובע אם נימא דמיירי שהאיסר שם ביוקר ועי' ב"מ דף ע"ז ע"א ובדברי רבינו הל' שכירות פ"ט ה"ד ובהשגות שם אם מה שעשה שמין לו עכ"פ כאותו הזמן או לא וע"ש בירוש' דמבואר כך דאין שמין רק כמו עכשיו משום דכ"ז שלא גמר לא נתחייב כלל עי' בע"ז דף ס"ה ע"א גבי דאמר חבית כו' וב"ב דף פ"ו ע"ב וב"מ דף פ"ג ע"ב במי שהשלים כו' ושם דף ע"ט ע"א וכ"מ מ"מ גבי מעש"ש שפיר תפיס ובהך דכריתות דף כ"ז ע"א גבי שבח הקדש למי שייך ועי' סנהדרין דף ט"ו ע"א גבי מתפיס מטלטלין לערכין חזינן דאע"ג דכ"ז שלא נתן הדמים לכהן אינו כלום כמבואר בחולין דף קל"ט הנ"ל מ"מ שפיר חל על המטלטלים שיהיו משועבדים לזה וכעין מ"ש התוס' מנחות דף ע"ו ע"א גבי לחמי תודה ובגיטין דף ס"ו ע"א גבי מחמרא ע"ש בתוס' ורמב"ן ובמ"ש רבינו בהל' שגגות פ"י ה"ט דהמותר שייך לו אך שם יש קרא על זה כמבואר בכריתות שם דף כ"ז ע"ב ובמגילה דף כ"ז ע"א וכ"כ בזה במ"א. עכ"פ יש שם נדר על מה שהפריש ולכך שייך גדר מתפיס כמבואר בנדרים דף ו' ע"ב וכאן פ"ח ה"ב ולכאורה לא דמי רק כמו מתפיס בשבועה כיון דלא חל על החפץ רק על גברא וע"כ כמש"כ ועי' רא"ש נדרים דף ח' ע"א ע"ש. עכ"פ הנדר לא נתקיים כ"ז שלא נתן לעניים וא"כ ממילא אף אם הוא עני אינו יכול ליטלם לעצמו ולכך קאמר ר"י דכיון דאנן יד עניים אנן א"כ הוה כמי שבא ליד עניים ושוב שפיר מצי ליטלן לעצמו כיון שכבר קיים הנדר כן נ"ל פי' דברי הגמ' ועי' גיטין דף ל' ע"ב במה דפליגי שם רש"י ותוס' אם יכול לזכות ע"י עצמו ובמ"א כ' בזה: