מצות עשה כו'. הנה מדברי רבינו נראה דהמ"ע הוא אף אם אין העני תובעו והל"ת הוא רק אם ביקש ממנו ובזה א"ש הך דשבועות דף כ"ה ע"א דפריך שם אצדקה מושבע כו' וע"ש בתוס' דף כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי ובתו"י נדרים דף ח' ע"א דגרסי שם שלא אתן וע"ש בתו"י מ"ש על זה ובדברי רבינו בהל' שבועות פ"ה הט"ו ובאמת עוד נ"מ דכ"כ וכן מוכח בגמ' פ"א דב"ב וכ"מ דאין נתינה פחות מפרוטה גם לגבי צדקה ע"ש דף ט' וכ"מ ומשום דכתיב נתינה וגבי לאו די אף בכ"ש וכן ג"כ לפי מה שפסק רבינו לעיל ספ"ו דאם צריך ליתן צדקה לא יתן מעשר עני והטעם דצדקה בעי שיהא שלו וכמ"ש התוס' קדושין דף ח' ע"ב בד"ה צדקה ובעי שיהא חסרי' ממונו כמבואר בספ"ק דשבועות ועי' תמורה דף י' ע"א ובתוספ' סוף חולין דאינו יוצא בקן שזכה מן ההפקר אך זה נ"מ בין צדקה דהוה בגדר כפרה שמבואר ב"ב דף ט' ע"א דהוה כמו שקל ובין צדקה דרק בגדר מצוה וכ"כ בזה ולכך רבינו לא הביא הגירסא דאיתא בירוש' פ"ג דדמאי פוסקין צדקה בביהכנ"ס דשם ר"ל הצדקה של צבור ומשום דהוה כפורע חובו ור"ל אף היכא דכבר יצא מצות צדקה והני יכולין ב"ד לכופו וכמ"ש רבינו לקמן בה"י ועי' קדושין דף ע"ו ע"ב ורבינו שם כ' דיורדין לנכסיו בפניו. ועי' בכתובות דף מ"ח ע"א גבי מי שהלך למדה"י ושם מבואר דאפי' שוטה דפטור מן המצות מ"מ נוטלין ממנו צדקה ועי' גיטין דף נ"ב ע"א וב"ב דף ח' ע"א דמבואר שם דאין יתומים צריכין ליתן צדקה וכן פסק רבינו בהי"ב וגבי נשתטה פסקינן דצריך אף דגם הוא פטור מן המצות ועי' בשקלים פ"א ובדברי רבינו שם בה"ט י' דקטנים אין ממשכנין ועי' ב"ק דף מ' ע"א דהיכא דממונא הוא י"ל דממשכנין ועי' ערכין דף כ"א ע"א במה דדחק שם לאוקי הך דחייבי חטאות דממשכנין ע"ש ואמאי לא אוקי בהני חטאות דכריתות דף ח' גבי האשה שיש עלי' ה' לידות או ה' זיבות דלענין טהרה די באחת ומ"מ לפי גירסת רבינו בהל' מחוסרי כפרה פ"א דהשאר עלי' חובה ועי' תוס' ב"ב דף קס"ו וא"כ שפיר צריך למשכן וצ"ל דשם אין החוב על הבעל רק עלי' כיון דלא הוה מחוסרי כפרה ונשים י"ל דאין ממשכנים עי' בפ"א דשקלים אך שם י"ל משום דלאו בר חיובא אך י"ל דעיקר המשכון הוא מחמת ב"ת עי' תוס' ר"ה דף ה' וגבי נשים הוה בעיא בר"ה שם אם ישנן בב"ת ועי' תוס' ב"ב שם ובזה ג"כ יש ליישב מ"ש התוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא מ"ש דאיך אפשר לומר דשעיר המשתלח יכפר על קרבן יולדות הא בכריתות דף כ"ו ממעט זה מקרא דלא לטומאתם ע"ש אך ר"ל לגבי הך דיש עלי' ה' לידות דלענין טומאה די באחת ועל השאר צריך קרא דאין שעיר מכפר וא"ש. ובאמת מבואר ב"ב דף ט' ע"א ודף י' ע"א דיש מין צדקה דהוא בגדר כפרה וכמו שקל והיינו מה שנותנין לצבור לגבאי צדקה והני מיקץ קיץ דב"ק דף צ"ג ודב"ב דף מ"ג ומשנתנן ליד הגבאי שוב אין לו חלק בו כמבואר נדרים דף ס"ה ע"ב וכבר הארכתי בזה והני שפיר כייפינן וכמו גבי שקלים וכמבואר בתוספ' שם ובהני י"ל דספיקא להחמיר וכמ"ש רבינו בהל' נזקי ממון פ"י והני יצא מיד כשנתן ליד הגיזבר וזה הך דב"מ דף ע"ח ע"ב דגבי מגבת פורים אמרינן דלא יהיב רק על דעת זה ומשום דשם לא יצא רק כשהעני מוציא אותם לצורך פורים וכעין הך דמעילה דף י"ט ע"א גבי קרבנות דרק עד שיזרוק הדם ובירוש' שקלים פ"ב ה"ג דר"ש היא וט"ס שם וצ"ל הך ר"ש וע"ש בתוספ' אבל בשאר צדקה מיד כשנותן ליד גבאי יוצא ידי חובתו דהוה כמו שזכו בו עניים וכמ"ש התוס' ב"מ שם וערכין דף ו' וירוש' פ"א דמגילה ועי' תוס' ע"ז דף י"ז ע"ב בהך דמעות של פורים כו' והנה יש עוד מין צדקה דהוה בגדר צרכי העיר עי' בירוש' פ"ח דפיאה דשכר סופרים ומשנים דוקא אם שהה י"ב חודש ומשום דזה אינו מוטל על כל אחד מישראל לשכור מלמד לחברו כמ"ש רבינו בהל' ת"ת פ"א רק דהוא בגדר צרכי העיר כמבואר שבת דף קי"ט ע"ב דמחרימין אותה ובירוש' פ"א דחגיגה ה"ז קרי להם נטורי קרתא ומחמת תקנת בן גמלא דב"ב דף כ"א ובירוש' ספ"ח דכתובות דשמעון ב"ש תקן זה ע"ש וכן לגבי ספרים עי' בדברי רבינו בהל' שכנים פ"ו ה"א דחשיב גם כתובים לצורך צבור ובתוספ' סוף ב"מ לא חשיב זה ועי' במה דפליגי המפרשים בהך דנדרים דף מ"ז ע"ב גבי והספרים מה ר"ל אם ס"ת לקרות אם ספרים ללמוד ע"ש ובשבת דף קט"ז ע"ב גבי פסקי סדרא אם קורין בכתובים בצבור ועי' ברכות דף ה' ע"א זו אפי' תשב"ר ר"ל דהם אינם צריכים ללמוד כתובים וכ"כ בזה בהל' ת"ת ולזה צריך ג"כ שיהא שם י"ב חודש ולזה אם הי' לו קצבה גם היתומים משועבדים כמבואר ב"ב דף ח' רק מחמת דאין לו קצבה וכמו הך דגיטין דף נ"ב ובהני צדקה חייב גם שוטה דכבר חל עליו שיעבוד וכמו הך דב"ב דף נ"ה ע"א גבי פרדכת ע"ש ויש צדקה דהוה רק גדר מצוה כמבואר ב"ב דף י' והני אין כופין לבד מקרוב דהני אף שאינו מבקש ממנו מחוייב ליתן לו וכמו הך דנדרים דף ס"ה ע"ב ועי' בקדושין דף ח' ע"ב דלכאורה לא משמע כן רק דאין נ"מ בין קרוב לרחוק וצריך לחלק בין גבאי דאין מוטל עליו לפרנס עניים שיש להם קרובים עשירים ובין אחר וגם לפי מש"כ י"ל כך דנהי דעל הקרוב מוטל החוב יותר אך זה די אם יתן לא משלו רק מלקט שכחה ופיאה ומ"ע כמבואר לעיל פ"ו הי"א גבי הי' מציל וא"כ די במה שגרמו שאחר יתן לו ועי' ב"מ דף קי"ד ע"א עלי' קרמי ע"ש בתוס' ועי' סנהדרין דף מ"ג ע"א גבי סוס וסודר דמוטל על ב"ד מחמת דהם גרמו לו. וזה צריך שיהי' משלו כיון דזה הוה צדקה ונתינה. משא"כ בהלאוין יוצא אף אם נותן לו לא משלו וא"כ א"ש דברי הגמ' דשבועות דף כ"ה דלא מקשה רק ממ"ע דבלאו יוצא אם נתן לו כ"ש ובזה י"ל דגם רבינו דס"ל דגבי אכילה אף כ"ש אסור מה"ת זה רק משום דמ"מ שם אכילה עליו רק דהלמ"מ דאינו חייב רק על כשיעור וכבר הארכתי בזה במ"א ולכך מצטרף בכדי אכילת פרס משא"כ גבי פחות מפרוטה דאינו מצטרף כלל ולא דמי להך דשבועות דף ל"ח ע"א דשם י"ל דמיירי שנתן לו הני מינים בב"א ועי' בירוש' שם גבי פרוטה ושליש פרוטה אם מצטרף ותוס' שם דף מ' ע"א ד"ה בטוענו בדינר מטבעות דמוכח שם דשפיר מצטרף רק שם בב"א ועי' קדושין דף כ"ב ע"א דאין עבד נרצע עד שיסרב מלצאת בעוד שיש בעבודתו פרוטה וזהו כונת הירוש' שם פ"א ה"ד גבי מחלוקת דיעוד ואמר שם הכל מודים בע"ע עד שיהא פרוטה ור"ל בנרצע ועי' ירוש' מעש"ש פ"א ה"ב דאם מתחילה הי' ש"פ ואח"כ הוזל אומרים לו שיתן דשפיר יש עליו שם שהוא שלו רק דאין עליו ישיבת הדיינין כמבואר ב"מ דף נ"ה ע"א ע"ש וע"ש דף כ"ו ע"ב דלא מצטרפי של ב' שותפים ועי' בירוש' פ"א דקדושין ה"א ובתו"כ סוף פ' ויקרא דממעט מן פסוק דלאשמה פרט לפחות מפרוטה ור"ל דהנה בקדושין דף י"ב ע"א מבואר דפרוטה הוה שיעור לפי דורו של משה ולא כמו שהוא עכשיו ועי' ב"מ דף מ"ד ע"ב דמשערין כל אחד לפי הכסף וזה תליא בהך מחלוקת בירוש' דקדושין פ"א אם כסף הוא דאייקר וזול אינו חושש ועי' בכורות דף נ' ע"א דמרבה שם דאם פיחת לא יגרע ואם הוסיף צריך להוסיף ועי' תוס' כתובות דף י' דזה רק אם הוסיפו בתקנה כמו הך דיחזקאל שהוא לכל העולם ועי' תוס' מנחות דף ע"ו ע"ב ע"ש ונ"מ אם נגרע אותו שהוסיף יחזקאל אם מהני ועי' תוס' ב"ק דף פ"ב ע"ב דזה שנכתב בקרא א"א לגרע ועי' ע"ז דף ל"ו ע"א גבי שמן דאם נימא דדניאל גזר עליו שוב אינם יכולים לבטל אף אם לא פשט ע"ש, וא"כ כך בדין פרוטה יש בו ב' טעמים אחד משום דין דפחות מזה אין עליו דין של כסף והשני משום חשיבות ונ"מ אם עכשיו פרוטה שהי' בימי משה אין בה חשיבות אך בזה יהי' די בכלי כמו גבי טענה לשיטת רש"י ורבינו וגבי פדיון הקדש כמ"ש רבינו בפ"ז מהלכות מעילה ובזה ר"ל רש"י קדושין דף ג' דאשה פחות מפרוטה לא מקנייא נפשה ע"ש בתוס' אך ר"ל כה"ג דעכשיו אין חשיבות בפרוטה של משה ולזה צריך הך קרא דלאשמה בה לומר דזה הוה בגדר דין לא מחמת חשיבות ובכלי שאין בה ש"פ יהי' פטור מקרבן שבועה ועי' סנהדרין דף פ"ה ע"ב גבי עימור פחות מש"פ וב"מ דף צ"ו גבי שאלה לעשות פחות מש"פ ועי' גיטין דף י"ב ע"ב דמוכח שם דאף אם עושה תכף זה אחר זה פחות מפרוטה לא מצטרף ולא הוה כמו אכילת איסור ואף דבמעילה מצטרף אף לזמן מרובה כמבואר במעילה ד' י"ח וכריתות דף ט"ו כאן לא ועי' ב"ק ד' ק"ה ע"א גבי השבת גזל ובזה יש ליישב דלכך גבי ב"נ גבי פחות מש"פ הוה ממון עי' עירובין דף ס"ב וסנהדרין דף נ"ז ודף נ"ט ע"א ועי' בדברי רבינו בהל' עירובין פ"ב דמשמע דס"ל דזה הוה רק שכירות רעוע אם שכר בפחות מפרוטה מגוי דר"ל כך דפחות מפרוטה שלנו אז גם בב"נ אין בו חשיבות ממון ופחות מפרוטה של משה אז רק לדידן ובב"נ לא דעיקר הטעם משום דכיון דבעי דין על פחות מפרוטה לא שייך דין ולפי מש"כ בהל' מילה דרבינו ז"ל ורש"י ז"ל ביבמות דף מ"ז ע"ב ס"ל דב"נ א"צ דין. ולכך אף דבקדושין דף ז' ע"ב וכתובות דף מ"ו ע"א וב"מ דף צ"ו הוה שם בעיא אם מצטרף פרוטה ע"ש מ"מ בהך דב"ק דף ק"י גבי גזל הגר לכ"ע לא מהניא דמ"מ נתינה והשבה ליכא ולכך גבי שבועה שלא אתן ונתן פחות מפרוטה י"ל דלא עבר כלל ובפרט למה דגרסינן בגמ' שאתן ודאי א"ש ועי' ב"מ דף נ"ג ע"א דפחות מש"פ לא מצטרף ומ"ש רבינו בפיהמ"ש דמעש"ש פ"ד גבי פלוגתא דב"ש וב"ה בהך דהמניח איסר וזה ר"ל הגמ' ב"ק דף ק"ג חוץ מפחות ש"פ בקרן ר"ל דלא מצטרפי החומש והקרן ובמ"א אבאר זה. וכן אם נתן ממעשר עני וכיוצא בו דהלאו יצא ומ"מ השבועה לא עבר דסתם נתינה משלו משמע וכעין דאמרינן בסנהדרין דף מ"ג ע"א כיון דכתיב תני מדידהו משמע וא"ש ועי' שבועות דף י"ד ע"א ותמורה דף י' ע"א דצריך שיחסר ממון ולכך אינו יוצא במעשר עני העשה וגם נ"מ אם כבר נתן השיעור אך לעני שאין מכירין אותו וכמבואר לקמן בה"ו אם אח"כ בא עני אחר אם צריך ליתן לו דזה ודאי הצדקה לא קיים עי' ב"ק דף ט"ז ע"ב וסוכה דף מ"ט ע"ב גבי קצרו לפי חסד אך כיון שעפ"י דין צריך ליתן לו י"ל דנפטר ושוב לא כייפינן לו ועי' במה דפליגי בכתובות דף ו' ע"ב אביי ורבא היכא דהטירדה בא לו ע"י מצוה אף דכעת אינו יכול לעשות המצוה אם ע"י זה נפטר מק"ש דעיקר הפטור לא משום דהוה עוסק במצוה רק משום דא"א לכוון דטרוד רק היכא דטריד טירדה דרשות מחינן ליה ומחוייב להסיר הטרדה משא"כ בשל מצוה וכמ"ש התוס' סוכה דף כ"ה ע"א ודף כ"ו ע"א משום דלא מכוון ועי' ברכות דף ט"ז ע"א בתוס' ד"ה מעשה ושם דף י"ז ע"ב גבי יוהרא ועי' סוכה דף כ"ז ע"א גבי סוכה דר"ג לא חייש ליוהרא אך כאן הטעם משום דלא נימא דק"ש א"צ לכוון וכעין הך דערכין דף י"א ע"ב גבי שירה דנפיק מיני' חורבא היכא דיעשה במקום דא"צ ע"ש ברש"י ועי' מנחות דף ל"ב ע"ב דשל בית מונבז המלך כשהי' בפונדק היו מניחין מזוזותיהן במקל ולא היו קובעין מזוזה כדין מחמת דא"צ אך י"ל דאם היו קובעין שוב לא היו יכולין ליטלן אף דפטור וכמבואר בירוש' סוף פ"ד דמגילה. ועי' מ"ש הר"א ז"ל בהשגות סוף הל' ק"ש. ועי' תוס' פסחים דף קי"ג ע"ב ד"ה שראה דאף שגרם לזה מצוה מ"מ מיקרי רשות וכמ"ש רבינו בפיהמ"ש פ"ד דנדרים גבי אבדה במקום שנוטלין עלי' שכר דשוב אין כונתו להמצוה ובהך דפסחים דף ח' ע"ב גבי בדיקה אף דנתקן על הספק מ"מ יש עליו שם עוסק במצוה ובמ"א אבאר זה. וכ"כ בזה לעיל במ"ש התוס' ב"מ דף כ"ה ע"ב דספק אבדה הוה עלי' ספק ש"ש וקשה ממ"נ אם הוא פטור אז מצדקה הוה ודאי ש"ש ואם חייב בצדקה הוה ודאי ש"ח וכלפי שמיא גליא עי' פסחים דף פ"ח ע"ב וכ"מ בזה וצ"ל דמ"מ המצוה לא יצא ונהי דא"צ ליתן מ"מ לא קיים המצוה ולכך לא הוה ודאי ש"ש ועי' מנחות דף ס"ד ע"א גבי נמצאת כחושה בבני מעים אם פטור וה"נ כאן דדבר שאינו מחוייב לבדוק אם הוה זה כודאי עשה וא"צ להביא אחר ולכך חייב על השני ובאמת רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ב גרס שם טריפה משום דס"ל דהטעם דצריך להביא שמן רק היכא במקום שנראה וכעין שכ' התוס' במנחות דף ל"ב ע"ב גבי תפילין דא"צ שירטוט משום ואנוהו כיון דאינו נראה ועי' בהך מחלוקת דר"י ורבנן במס' מדות פ"ד מ"א גבי אחורי הדלת אם צריך לטוח בזהב ע"ש ועי' במה דמבואר במנחות דף ס"ט ע"א דכחוש במנחה מעכב משום דהקומץ מכפר והוא במקום דם ואמורים משא"כ בקרבן דהדם לא נקרא לחם כמ"ש התוס' זבחים דף מ"ג ואימורים לא מעכב ועי' מנחות דף פ"ד ע"ב נעשה ככחוש בקדשים ובמ"א אבאר זה ועי' פסחים דף ע"ג ע"א גבי טריפה בסתר: