שנת השמיטה כולה הפקר כו'. והלכה למ"מ כו'. הנה כבר הארכתי בזה ובאמת זה הוה מחלוקת רש"י ותוס' בר"ה דף ט"ו אם הפטור של השביעית הוה מחמת הפקר או כמו אפקעתא דמלכא מחמת הך היקש דויתרם תאכל כו' עי' רש"י פסחים דף נ"ז ותוס' נדרים דף מ"ג ועי' זבחים דף ע"ה ע"ב ברש"י ד"ה שביעית מה דכ' שם דלא משכחת תרומה בשביעית והנה לשיטת רש"י דס"ל בר"ה דף ט"ו דרק משום הפקר אמאי לא משכחת לה כה"ג היכא דלא הפקירה ועי' בהך דתרומות פ"ו ה"ו דמשמע שם דרק מפירות איסור של שביעית אסור לשלם אם אכל תרומה בשוגג או מחמת פריעת חוב אבל בל"ז שרי ואמאי הא בעי דבר שיש בו זיקת תרומות ומעשרות כמבואר שם אליבא דר"ל בה"ה ואף לר"י הרי הוה שם בעיא אם יכול לשלם מפירות חו"ל משום דלא נתחייב מעולם ואם נימא דפירות שביעית הוה אפקעתא דמלכא וכעין דאמרינן בב"מ דף ק"ו ע"א היך משלמין מהם ולא דמי ללקט שכחה ופיאה אף לר"י בתרומות שם דהתם הוה בגדר פטור וכמו שנתן ולכך מיקרי שפיר גדר חיוב ולכך מבואר בכ"מ דלמ"ד יש בילה אם נתערב פטור בחיוב יכול לעשר עי' חולין דף קל"ה ע"ב ואף בשל עכו"ם ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פי"ד ה"ח ולא אמרינן דהוה קני את וחמור ועי' בחלה ספ"ג וב"ב דף קמ"ג ע"א גבי קישות וצ"ל דהיכא דפטור לא בגדר הפקעה לא שייך בזה הך דקני את וחמור כיון דבאמת נתחייב. ועי' בירוש' דמאי פ"ב ה"א גבי שביעית בפירות עכו"ם ויהי' ג"כ נ"מ להך שיטה דס"ל לקמן ספ"א מהל' תרומות הכ"ב דפירות חו"ל שנכנסו לארץ אם נקבעו שם חייבין במעשרות מה"ת היך הדין בפירות חו"ל של שביעית אם נכנסו לארץ בשנת השביעית ונקבעו שם אם חייבין במעשרות מה"ת דזה ודאי אם נימא דהטעם משום הפקר ודאי לא שייך בזה ואפי' אם נימא אפקעתא דמלכא זה שייך רק אקרקע של א"י אבל לא על הגדל בחו"ל והך דב"מ דף ק"ו ע"א במ"ש שם דשביעית אפקעתא דמלכא או דר"ל דהתורה לא היתה כונתה שיהי' נכלל בכלל שני תבואות או דר"ל דהתורה לא חשבה לקרקע של חו"ל שיהא עליו שם קרקע לענין שיהי' השדה שבא"י יהי' נקרא שם שני תבואה דבחו"ל אין עלי' שם שדה כלל וכעין דאמרינן בערכין דף [כ"ט] ע"א וא"כ לפי"ז י"ל דתבואת חו"ל שנכנסה לארץ בשנת שביעית יש עלי' דין טבל מה"ת אך זה כ"כ דמ"מ קדושה אין בהם רק איסור ונ"מ דלא שייך כאן איסור הפקעה מתרומה ומעשרות ובזה נראה לתרץ מ"ש דאמאי לא פי' רש"י בזבחים דף ע"ה ע"ב כגון שביעית שלא הפקירה משום דלענין זה מועלת השביעית שלא תהי' בה הקדושה ושוב לא חיישינן במה שממעט באכילתה. וכן י"ל לפי מה שתקנו דעמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית אם הביא פירות מעמון ומואב לא"י וגמרם שם בשנת השביעית מעשרין מ"ע ולא הוה הפקעה ממעשר שני משום דאין בזה קדושה כלל רק איסור כמש"כ ובזה יש לפרש הך הלמ"מ דנקט דר"ל בכה"ג ובאמת יהי' ג"כ נ"מ גבי פירות חו"ל שנכנסו לארץ שגדלו בחו"ל בשנה שני' ונגמרו בארץ בשנה שלישית מה מעשר מהן מעשר שני או מ"ע אם אזלינן בתר גידול או בתר חיוב וכ"כ כיוצא בזה בח"ב לענין חדש וישן גבי אורז שעירבו עם חטים ובזה יש לפרש לשון התוספ' דמאי פ"ד מצרפין פירות חו"ל על פירות שני' כדי שירבו כו' וט"ס שם ונחלף וע"כ שם מיירי קודם חיוב דאל"כ הא טבל לא בטל ור"ל אם מכניסין פירות חו"ל אף שהוא משנה שני' ומצרפין אותה לפירות של שלישית וגומרין אותה וגם היא נעשית שלישית ואז הוא מבטל הפירות של שנה שני' ועי' בר"ה דף י"ב ע"ב מה נחלה אין לה הפסק כו' אף מעשר ראשון ולכאורה הא בשנת השביעית הוא נפסק אם נימא דאפקעתא דמלכא הוא אך למש"כ א"ש דנ"מ לפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבים. ובהך דמנחות דף ס"ט ע"ב גבי חטים שירד בעבים וכבר הארכתי בזה במ"א והנה יהי' עוד נ"מ אם קודם שגמרן להני דעמון ומואב בשביעית הפריש מהן מ"ע מדרבנן ואח"כ הכניסן לארץ וגמרן שם אם יהיו פטורים או צריך לעשרן ואם נימא דאז צריך לעשרן מעש"ש כמו בשאר שנים ועי' בירוש' תרומות פ"א ה"ח גבי אם תרם שמן על זיתים וחזר ודרכן אם הראשונה קיימת חוזר וקורא עליהם שם אבל כאן כיון דכעת נתחייב במעשר אחר י"ל דלא פטר ועי' פסחים דף צ"א ע"ב למעוטי קטן מכרת ומפרש רבינו בהל' ק"פ פ"ה ה"ז לענין דאם שחטו עליו בראשון והגדיל בשני נפטר וכן משמע בירוש' שם רפ"ח ועי' ירוש' מעש"ש פ"ג ה"ח גבי נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה דאם מעות הראשונות קיימות חוזר וקורא עליהם שם ובמעשרות פ"ג ה"ג גבי מחצה על מחצה דבעי שם אם דמאי טובל לבדו ר"ל ע"י הפרשת דמאי בדבר שעדיין לא הוקבע יהי' ע"י זה טבל גמור וכן פסק רבינו פ"ה מהל' מעשר הי"ט גבי התורם תרומה שצריך לחזור ולתרום אך הירוש' שם קאי אכלכלה דמבואר במעשרות פ"ב מ"ד דתרומה קובעת וה"ה לת"מ משא"כ בשאר דברים הנה מבואר בירוש' שם דאף לר"א מעשר ראשון שהקדימו בשבלים לא נטבלו הפירות לת"ג אף דס"ל דתרומה טובלת וא"כ לא הוה גמר אך נ"ל דזה רק במעשר ראשון אבל מ"ע אף שהקדימו בשבלים י"ל דשפיר טבלי לר"א את הפירות משום דעיקר הטעם דמעשר שהקדימו גם ר"א מודה דלא טבלי לפירות אף דלעצמו טבלי לענין ת"מ כמבואר ביצה דף י"ג ובירוש' ספ"א דתרומות אם זה הוה מה"ת ע"ש וכ"כ בזה י"ל הטעם משום דכיון דהמעשר עצמו פטור מת"ג כיון שהקדימו בשבלים א"א שיחייב את הכרי בת"ג ולמעש"ש גם א"א שיחייב כיון דא"א לעשר מעש"ש קודם לת"ג אף בשבלים עי' רש"י ביצה דף י"ג ואף דרבינו בהל' תרומות פ"ג הי"ד לא ס"ל כן ועי' בירוש' פ"ג דתרומות ה"ז דהוה שם בעיא דלא איפשטא מ"מ לחייב א"א לעשות גרם לבטל מצות התורה ועי' בר"ש פיאה פ"ה מ"ב ע"ש בזה אף קודם מירוח משמע שם שאסור להקדים אבל במעשר עני הא מבואר בירוש' דחלה פרק א' הלכה ג' דמעשר עני שהקדימו בשבלים כיון שאין בו שום קדושה אינו מפקיע שום חיובים הקודמים שפיר י"ל דלר"א טובל לת"ג ועי' בירוש' דמאי פ"ד ה"ה מה דרצה לפרש שם הטעם דר"א גבי נאמן לשני נאמן לראשון משום דאינו חשוד להקדים והקשה דא"כ הרי ר"א ס"ל דאין ע"ה חשודים על מ"ע וא"כ שוב א"צ להיות חשודים על מעשר ראשון דהא אינם חשודים להקדים ומה ראי' הא כבר הארכתי בזה במ"א בהך דמבואר ביצה דף ל"ה ע"ב דרוב ע"ה מעשרים אף היכא דלא נגמרו מלאכתן ועי' תוס' בכורות דף י"ב ע"א דלא ס"ל כן ובירוש' פ"ב דמעשרות וכ"כ בזה וא"כ נימא דלר"א אמרינן דהפריש מ"ע בשבלין ואז לא עבר כמ"ש רבינו וע"כ כמש"כ דר"א לשיטתי' דס"ל דטובלת תרומה אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו וה"ה מעשר עני וא"כ אסור להקדים במעשר עני אף בשבלים מחמת דהוא גרם שיהיו טבולים למע"ר וע"כ דחשוד להקדים ועי' תוס' ב"מ דף קי"ג ע"א אם היכא דחשוד על איסור אחת אם חשוד לעבור אז על עוד איסור ועי' תוס' כתובות דף י"ח ע"ב ותוס' יבמות דף פ"ה ע"ב ד"ה ולר' מתיא ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' תמורה פ"ב ה"ג דברישא אמר רק דאינו לוקה רק ג' מלקיות ולא קאמר דהבע"מ נתחלל ובסיפא גבי הך דהי' לפניו ב' בהמות אחת תמימה ואחת בעלת מום וכו' נקט שם דבע"מ מחוללת והוה ודאי כן משום דכאן אם נימא דנתכוין לתמורה עבר על שני לאוין אחד משום תמורה ואחד משום דמקדיש בע"מ כמבואר בתמורה דף ז' ע"א וכ"מ אך זה רק אם הוא מכוין שיהי' על בע"מ גדר קדושת גוף כמו שם וגבי שעיר המשתלח שם דף ו' ע"ב אבל אם מחללו רק לגדר קדושת דמים אז לא עבר אף דאם הקדישו לקדושת דמים עובר כמבואר בגמ' שם זה רק הקדש ראשון ולא גדר חילול כן משמע בירוש' נזיר פ"ב ה"א ולכך אמרינן דודאי לחלל נתכוין דאף דנתחזק על לאו אחד על שני לאוין לא נתחזק וא"ש לשון רבינו. עכ"פ י"ל דבמעשר עני נטבל התבואה ואף אם הוא מדרבנן ג"כ קובע כמו גבי דמאי ואם כן שוב הוה כמו נגמר בחו"ל ושוב נפטר אף אם נכנס לארץ ישראל ובפרט לשיטת רבינו דס"ל דזה הוה רק מדרבנן: