ואם היה הסומא כו'. הנה רבינו מפרש המשנה דהיה מתכוין ליטול את הגס הגס קאי על זה ובאמת מנלי' זה רק הוא דבר בפ"ע דלא הוה גמר קצירה ועימור כיון דאינו מתכוין לעמר הכל וכמו הך דב"מ דף פ"ט ע"א לא צריכא דשליף קטינא כו' ועי' לקמן פ"ד דשביעית ה"א ועי' סוטה דף ה' ע"א גבוה גבוה הוא מלקט משמע דדרך הליקוט הוא כן וב"ב דף נ"ד ע"א גבי האי מאן דזכי כו' ע"ש וזהו כונת הירוש' בשביעית שם היה כל שדהו גסין ר"ל דאז אף דעיקר הכונה הוא רק ליקח האבנים אך מ"מ כיון שע"י זה מנקה השדה אסור הכל דמה נ"מ בין הני להני וכעין דמבואר בירוש' שם ספ"ב אם מותר בשבעה ימים אחרונים של שביעית לעשות דבר שבשביעית מותר מחמת שהזמן ארוך ובמועד אסור משום שהזמן קצר אם הזמן האחרון הוה כמו מועד או כשביעית וכ"כ בזה במ"א. ועי' בדברי רבינו בהל' מטמא מו"מ פ"ג ה"ח דכ' שם דכל הנשים שדיין שעתן כתמן ג"כ אינו מטמא למפרע ולא חלק כמו שכ' בהל' איסורי ביאה פ"ט ה"ה דרק גבי ג' נשים כתמן כראייתן אבל אשה שיש לה וסת כתמן מטמא למפרע וכאן סתם והטעם כך דהנה רבינו מחלק וס"ל דלענין לבעלה גם בכתם לא גזרו רק על מעל"ע למפרע ומשום דס"ל דכתם הוה תקנה בגדר ראיה עי' ירוש' נדה פ"א דבעי שם אם בדקה עצמה בלא חלוקה ואח"כ מצאה כתם על החלוק אם חוששת למפרע קודם הבדיקה עיין תוס' נדה דף ט"ו ע"א ד"ה אמר ועי' נדה דף נ"ג ע"א בע"ב במה דפליגי שם ר' ורשב"א אם לבעלה ג"כ בכתמים מקולקלת למפרע ורבינו מפרש דהך מקולקלת למנינה המבואר בגמ' דף ו' לא ר"ל כשיטת התוס' שם דף ה' דהיינו לענין למפרע רק דר"ל דלא ידעינן גם לענין מכאן ולהבא ע"ש בהל' אס"ב ולכך ממילא גבי יש לה וסת כיון שלא בשעת וסתה אם תראה יש לה מעל"ע גם בשעת וסתה כן וזה רק מעל"ע כמו שאר ראיות משא"כ לענין טהרות ס"ל לרבינו בהל' מטמא מו"מ פ"ג דמטמא למפרע עד שעת פקידה ורבינו ג"כ ס"ל דגם כתם הוא רק לחולין שנעשה על טה"ק דלא כשיטת התוס' נדה דף ג' ע"ש וכיון דשם א"א לומר דגבי אשה שיש לה וסת יהי' ג"כ טמא למפרע עד שעת פקידה אף יותר ממעל"ע דלא עדיף מראי' שלא בשעת וסת שוב לא גזרו גם על מעל"ע דלא חלקו ועי' בירוש' פ"ב דנדה דמוכח שם כדברי רבינו ע"ש בה"ב וכן ס"ל לרבינו במה דס"ל בהל' אהט"ו פ"ז ה"ב ובהל' כלים פי"ג דמשקין מטמאין כלי חרס מאחוריהן ועי' חגיגה דף כ"ב ע"ב במה דאמר שם כל הכלים אין להם אחורים ותוך ומהו כל הכלים דנקט ור"ל לענין כלי חרס וכיון דקי"ל דגבי קדשים אין תוכו חלוק מאחוריו ור"ל דהכל טמא וצריך להטביל כולו ועי' בהך דזבחים דף ע"ט ע"א ע"ש ברש"י דלא משמע כן ונ"מ אם יש בתוכו דבר חוצץ ובר"ש פכ"ה דכלים מ"ה בשם תוספ' ועי' במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפכ"ח דכלים ה"א. וא"כ לפי"ז גבי קדשים יהיה מציאות שכלי חרס יטמא כולו אם נגע משקין טמאין מאחוריו וזה א"א וכמו שיטת רבינו גבי פשוטי כלי חרס בפי"ג דכלים ה"ד ובמס' כלים פ"ב מ"ג ופכ"ה ובמ"א אבאר זה. ואמר שם דזה הוה מחלוקת במשניות אם חלקו או לא חלקו דגבי מסקל חלקו בין עליונות לנוגעות בארץ אף דשניהם גסים וגבי מדל לא התירו רק יגום אם רוצה יותר משתים ומשמע דאף השנים ג"כ יגום ואמאי השנים יוכל לשרש ע"כ משום דלא חלקו ועי' בכורות דף כ"ח ע"א גבי זמן ל' יום אם הוא לאחר י"ב חודש והני דעד י"ב חודש לא חשבינן או לא וב"ק דף פ"א ע"א ד"ה ובלבד ע"ש ברש"י ובתוס'. וזה תליא אם כל היכא דתקנו חכמים מחמת טעם אף במקום דיש תקנה להיפך לא נתבטל ועי' ירוש' תרומות פ"א ה"ו מה דבעי שם מי חמור גזל השבט או גדר מי חטאת ע"ש ושם בפ"ג גבי תורם קישות ונמצא מרה במה דאמר שם על עיקר בדיקתה נחלקו ובחלה פ"א ה"א גבי אורז ע"ש. עכ"פ חזינן דגסין גסין לא הוה גמר וה"נ כן ומ"ש בירוש' לא סוף דבר כו' ר"ל דמפרש כפי' רבינו ולרבותא דהיינו שהיה מתכוין ליטול הגס וא"כ לא הוה גמר בדעתו רק שהוא סומא או לילה וליקט גם דקין גם בדקין לא הוה שכחה וביום כה"ג לא שייך זה כיון דמלקט גם הדקין וכעין דמבואר בירוש' נזיר פ"ה דנתכוין לתרום חטים ותרם שעורים בלילה לא הוה תרומה דאמרינן דטעה וביום דלא טעה הוה תרומה וה"נ כן וא"ש:
[השמטה לדף ס"ב ע"א. למ"ש בדין מעשר בהמה היכא דנכנס לדיר נטבל מה"ת. וכן מדוייק לשון רבינו בהל' בכורות פ"ז ה"ט שכ' חייב להכניס הכל לדיר ול"ל זה אך לפי מ"ש א"ש דשוב נטבלו מה"ת ולא מהני מכירה ונ"מ ג"כ לפי מה דמבואר בתוספ' סוף בכורות דאף דקי"ל דחדש וישן לא מצטרפי זה רק שעדיין לא נטבלו שניהם אבל אם נטבלו שניהם אז שפיר מעשרין מזה על זה והך דשם דף נ"ח ע"ב הני חמשה לא נתחייבו ונראה דזה ג"כ ר"ל רבינו שם בהל' ה' דבדיעבד הוה מעשר אף דלכאורה מהך דדף נ"ח ע"ב משמע להיפך דאיך ס"ד ליגזור אך י"ל דודאי להצטרף לא מצטרפי אף דיעבד אך אם כבר נתחייבו אז דיעבד אם עישר מזה על זה מהני גם י"ל דיש נ"מ בין אם מפריש להקריב בין אם מפריש רק להקדיש וע"ש דף נ"ג ע"א גבי חו"ל ודף נ"ט ע"א בתוס' ד"ה איתקש וא"ש. אך לכאורה קשה דא"כ איך מבואר במשנה שם דף נ"ז וב"מ דף ו' דאם קפץ אחד כו' נפטרו כולם מחמת ספק דמ"מ איסור טבל במאי פקע אף דאינו ראוי לעשר וצ"ל דמ"מ כיון דשוב אינו יכול להפריש נדחה ועי' מעילה דף י"ב גבי קדשים שמתו ואף דבירוש' פ"ב דפסחים מבואר דאם מרח כרי ואח"כ השתחוה לו או נעשה חמץ לא פקע הטבל ממנו ועי' פסחים דף ל"ג ע"א דמבואר שם דהיכא דאסור בהנאה לא מהני אף אם היתה לו שעת הכושר אך י"ל דמ"מ למ"ד חמץ לאחר הפסח מותר בהנאה וכן גבי ע"ז נקט שם השתחוה ולא נקט שעשה תקרובות משום דאז י"ל דפקע הטבל לגמרי כיון דאין בו גדר הפרשה כלל רק שם מצי לאשכוחי כגון שהשתחוה לה נכרי שיש לה ביטול ולא ס"ל כהך מ"ד בירוש' פ"ד דע"ז דהמשתחוה לע"ז של אוכלין אין לה בטלה לעולם ועי' במס' פרה ובדברי רבינו בהל' פרה פי"א ה"ז דשל אשרה ושל ע"ז פסולה וי"ל דמיירי באיזוב של אוכלין וע"ש בפי"א דהוה מחלוקת דתנאי אם סתם איזוב להזאה יש עליו שם אוכל גם י"ל משום טומאה דמטמאה בכזית ועי' בדברי רבינו בהל' אה"ט פ"ו ה"ה דגבי משמשין ישנה לאברים לענין טומאה ע"ש. ובאמת י"ל דהא דאמר בפסחים שם דף כ"ט גבי חמץ של הקדש דהוה מחלוקת למה לא מוקי כהך תנא דשם דף ל"ה ע"ב דלא חל חמץ על איסור טבל וא"כ י"ל דגם על הקדש לא חל וגם לאו דאסור להשהותו י"ל דלא חל כמו דאמרינן בחולין דף קי"ג ע"ב גבי בישול בשר בחלב בנבלה או בחלב ועי' מ"ש בזה בהשמטה בח"ב אם לאחר הפסח יחול עליו איסור טבל וזה תליא אם טבל הוא איסור נמשך או שכבר נטבל ועי' בסנהדרין דפ"ג ע"א במה דמחלק שם בין טבל לנותר דזה יש לו היתר וזה אין לו היתר ואף דגם נותר פקע ע"י אור כמבואר בזבחים דמ"ג ע"ב אך ר"ל כך דעיקר האיסור של טבל הוא מחמת שיש לו היתר וכמו גבי קדשים שמתו דכיון דשוב אין להם במה להתירם פקע המעילה ועי' תוס' קדושין דף נ"ז ע"ב ובדברי רבינו בהל' תרומות פי"א הכ"ו דתרומה לא פקעה בזריעה וטבל הוה בעיא והטעם עי' בפסחים דף ל"ד ע"ב גבי אין זריעה לתרומה טמאה ומייתי שם ראי' ממחוסר כיפורים ומעצים ולבונה ע"ש ור"ל דלא דיש עליהם איסור טומאה רק מעלה דהקדש ותרומה ולזה לא מהני הזריעה לבטל ההקדש ועי' תוס' זבחים דף כ"א גבי מי כיור דלא מהני זריעה ושם דף ע"ח ע"ב גבי מי חטאת ותוס' חגיגה דף כ"א ע"ב ע"ש ועי' בירוש' ספ"ט דתרומות דהוה גדר דיחוי ע"ש וגם יהי' נ"מ אם קצר חדש לפני העומר או קטף דאז לא הוה ראוי לאכילה אם חל עליו טבל ולא דמי להך דמנחות דף ס"ו ע"ב דשם הי' הקצירה לצורך העומר ואף דההכנסה לעזרה הי' בזמן שעדיין יש עליו איסור חדש מ"מ לא דמי כיון שבו ביום יותר וכמו הך דמנחות דף ה' ע"ש. עכ"פ י"ל דיש גדר הפקעה לטבל וי"ל דזה תליא אם טבל יש בו שם קדושה וכ"כ בזה ועי' מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דב"מ על הך דדף ל"ח גבי תרומה שנסרחה וכ"כ בזה: ע"כ השמטה]