הנוטל כו'. אם היה שם כו'. הנה באמת בסיפא ט"ס הוא כאן וכן בירוש' וצ"ל מי שישחה ור"ל כיון שרוצה ליטול את החמישי חל שם שכחה על הרביעי אבל בשיש ששי אז אף אם שחה ליטול כ"ז שלא נטלה לא מיקרי זכה בה וא"כ שייך גדר שכחה עליו ושוב מצטרף לשורה ולא הוה שכחה ה"ד ובירוש' מדקדק מכאן דאף דבשעה ששכחה הוה יכול להיות בגדר שורה ולא הוה שכחה מ"מ לא נדחית משכחה וכן לקמן בה"כ לא הביא רבינו מה דמוקי בירוש' גבי סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה דרק אם שכח שאינה עקורה תחילה אבל אם שכח עקורה תחילה דאז כבר נדחית שם שכחה מהעקורה מחמת דאינה עקורה מציל עליה לא ורבינו לא הביא זה הרי חזינן דפסק דגבי שכחה לא שייך דיחוי וצ"ל הטעם דלא דמי להך דלעיל בה"ד גבי אם זכר העליון אף דאח"כ שכחו מ"מ אין התחתון שכחה משום דשם אין שכחה מועלת בו ולכך שייך לומר בהתחתון שנדחה מכלל שכחה מחמת דבעליון לא יחול עליו שם שכחה אף אם ישכחנו משא"כ בהני דאם אח"כ ישכח הקמה הוה שכחה מהני לענין זה השכחה בעומרים שלא יהי' נדחה אם אח"כ שכח הקמה וכעין הך דסוטה דף מ"ג ע"ב הנ"ל ויהי' נ"מ דהנה מדברי רבינו לקמן בה' כ"א נראה דס"ל דהא דקמה מציל את העומר היינו רק אם לא שכח את הקמה אבל אם שכח את הקמה רק שיש בה סאתים דלא הוה שכחה ג"כ אינה מצלת כמו גבי גדיש ועומר שיש בו סאתים אך מדברי רבינו בפיהמ"ש פ"ו מ"ח לא משמע כן והנראה שם מפירושו שמחלק בין קמה שמצלת את הקמה אז די אף אם שכח שניהם רק אם יש בקמה אחת סאתים ואף אם הקמה הזה הוה בפ"ע דלא מצטרפת לזה וגבי עומר כה"ג ששכחו בצד הקמה שיש בה סאתים ושניהם שכוחים אינו מציל אך אז אם מתחילה שכח העומר והקמה שיש בה סאתים עדיין לא שכחה ואח"כ שכח גם הקמה לא חל שכחה גם על העומר וניצול ובזה מדוייק לשון המשנה איזה היא קמה שמצלת את העומר ואמאי לא נקט גם הקמה רק משום דשם זימנין אף אם שכחו ג"כ מצלת וזהו כונת הירוש' שם הא אם שכח שכחה וקאי על זה וכן מוכח בתוספ' שם הובא בדברי הר"ש דאם אח"כ ניטלת הקמה הוה שכחה בעומר אך זה רק בקמה שאין בה סאתים וכמש"כ. גם י"ל דהטעם דלא שייך דיחוי גבי שכחה משום דהוה דבר נמשך ולא כמו חלה דלקמן בהל' בכורים פ"ז ה"ט דשם הוא רק החיוב בשבת הגלגול ולכך אם היה אז נפטר הוה דיחוי לשיטת רבינו משא"כ בשכחה כ"ז שהוא שוכח הוה עליו שם * שכחה ולא איכפת לן אם מתחילה נדחה והוה כמו הך דחגיגה דף ט' גבי תשלומין ובנדרים בסוף פ"י בירוש' גבי אם היה מקצת יום השמיעה אינו ראוי להפר וכ"מ בזה ועי' בהך מחלוקת דרבה ור"ז פסחים דף צ"ו ע"ב גבי חצות קבע או זמן שחיטה קבע ושם דף צ"ח ע"א גבי גוסס ושם דף ע"ג ע"ב בהך דר"ה בריה דר"י כגון שהפרישה קודם חצות ובמ"ש התוס' ערכין דף כ"ט ע"ב גבי סימני נערות דזהו לא דבר הנפסק רק דבר הנמשך וס"ל דגם גבי שכחה כן והא דגבי זכור ולבסוף שכוח בשדה לא הוה שכחה שם משום דהוה כמו שבא לידו אז וזכה בו וכן י"ל הטעם דה"ד כיון דעומר שלו הזכור בו מונח עליו הוה כמו שמונח בכליו וזכה גם בהתחתון. ועי' ב"ב דף ע"ב ע"ב דמבואר שם דאף דהוא אינו בגדר שכחה כמו עומר שיש בו סאתים מ"מ מצטרף לשאר שני עומרים לענין שיהיו ג' שלא יהיו שכחה וכבר הארכתי בזה לעיל היכא דא"צ לצרף וכמו בהך דמעשר בהמה דף נ"ד ע"ב גבי ג' עדרים אם היה באחד מהם עשרה דא"צ לצרפם לאחרים אז לא מצטרפי אך מירוש' חלה פ"ג ה"ז מבואר להיפך במה דאמר שם דשאור שכבר נטבל מהני לצרף אם משיכין לו עוד ד' רבעים ועי' תוס' ביצה דף ט' ע"א ד"ה גלגל אך גבי מעשר בהמה שם לא ר"ל שנטבל רק דר"ל שמוטל עליו המצוה להכניסם לדיר כדי לעשרן אך מלשון רש"י בכורות דף נ"ד ע"ב לא משמע כן רק דמאליהם הם נטבלים אם הם תוך ט"ז אמה וע"ש ברש"י דף ס' ע"א ד"ה אלא מה דדחק שם דהא מבואר לעיל דה' לפני הגורן וה' אחר הגורן מצטרפין אך באמת נ"מ * דשוב הוה טבל גמור מה"ת ואסור לאוכלו בלא מעשר ועי' בירוש' חלה פ"ד ה"ג דמשמע שם או דהיכא דמצטרפין א"צ להכניסם לדיר או היכא דהם חוץ לט"ז אמה אף אם מכניסן לדיר לא מצטרפי והוה כמו מישן על החדש דאל"כ מה אמר שם בירוש' דלא מצינו מעשר בהמה מהלכה ר"ל מדרבנן ומה שייך זה הא הנ"מ רק למצוה אבל אם הכניסן לדיר שפיר מצטרפי וע"כ צ"ל דלא מצטרפי כלל ולקמן בהל' בכורות אבאר זה:
[השמטה למ"ש לעיל גבי דבר הנמשך אם כל שעה ושעה הוה עליו חיוב חדש. ועי' ב"ב דף קנ"ז ע"ב דהוה מחלוקת בזה אם לוה ולוה ואח"כ קנה אם הם שוים בהשיעבוד והוה כמו הך דזבחים דף צ"א כמאן דשחיטין תרוייהו דמי ור"ל בב"א ע"ש דפליגי בזה רש"י ותוס' ובדברי רבינו פ"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ד ועי' ירוש' שקלים פ"ב דהוה מחלוקת איזה שקלים יקריבו בשנה זו אם הני שנגנבו ומצאו או הני שהפרישו אחר הגנבה ועי' בירושלמי כתובות פ"י גבי אם אירס רחל קודם לאה והנשואין של לאה הי' קודם רחל מי מיקרי קודם עיין שם דר"ל דתליא בפלוגתא דראב"ע ורבנן ודחה זה עיין שם והנה ביומא דף ס"ה מבואר דאף בשעת הפרשה א' לא נקבע עדיין לשם פסח דהיינו קודם חצות וכשבא חצות חל על שניהם בשוה מ"מ הראשון קודם וזה מבואר דאף לדידן דקי"ל שחיטה קבע עי' פסחים דף צ"ו ע"ב ודף צ"ח ודף ע"ג ע"ב מ"מ חצות ג"כ קבע דהיינו אם הי' בחצות ונאבד ואח"כ נמצא אחר שחיטת הפסח למ"ד בע"ח נדחים לא קרב שלמים וכן למאן דאמר חצות קבע דוקא חצות ולא כל זמן שחיטת הפסח וכעין גבי הך דהאיר המזרח בחדש דרק זה מתיר ולא כל היום וכ"כ בזה בהל' מא"ס עי' פסחים דף נ"ה ומכות דף י"א ע"ב גבי מיתת כה"ג וערכין דכ"ט ע"ב בתוס' ובמ"א אבאר זה ועי' בירוש' פסחים פ"ה ה"ד ופ"ט דר"י אמר בשעבר זמן כפרתו ור"ל דהיינו כמ"ד זבחים דף כ"ה ע"ב שעות פוסלות בקדשים ועבר הזמן ולא הקריבו ואף אם נימא דחצות קבע זה רק אם ראוי לכל זמן שחיטה והוה כמו גוסס המבואר בפסחים דף צ"ח דאז לא קבע חצות וכמ"ש התוס' עירובין דף ס"ו ע"א גבי עירוב כה"ג ועי' בכורים פ"א ה"ז גבי יורש דמיירי כשבצרן הי' אביו מסוכן ואין עליו לא שם שליח ואינו שלו: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף מ"ה. במ"ש בגדר שותפין. והנה כ"כ בזה בח"א ובהשמטה לח"ב אם אחד מן השותפים יכול לאסור עכ"פ חלקו מהך דחולין דף מ"א ובדברי רבינו בהל' טומאת מת פ"י ה"ה וצריך לחלק ג"כ דדבר שאין בו חלוקה אינו יכול לאסור כמו הך דנדרים דף מ"ו ובזה א"ש דברי רבינו בהל' אבל פ"ה ה"ט דמבואר שם דאחד מן השותפים או מן האחים שנעשה אבל דצריך לנעול החנות ומשום דיש בו כדי חלוקה משא"כ בהך דמו"ק דף י"א ע"ב שם לית בו כדי חלוקה דחד לא חזי וכן נ"מ בין היכא דנעשו שותפים שנשתעבדו זל"ז בין היכא דהוה שותפים ממילא כמו אחים וזה ר"ל הירוש' ע"ז פ"ג על הך דכותל ע"ש בדף מ"ז בכניסתן לארץ ר"ל דנעשה השותפות שלהם ממילא וכ"כ בזה בהל' מא"ס פי"ג הכ"א ע"ש ובהל' ע"ז גבי עיר הנדחת: ע"כ השמטה]