זרעים כו'. ואעפ"י שנמצא כו'. שספק הלקט לקט. כבר הארכתי בזה והנה לכאורה לפי' המבואר בירוש' מעשרות פ"ה ה"ז דאמר שם דלכך תבואה הנמצאת בחורי הנמלים קודם גמר פטור מן המעשרות מטעם יאוש ע"ש ואף דהא בתוספ' כאן פ"ב מבואר דחורי הנמלים אסורים משום גזל צ"ל משום דבעה"ב קנה להם מטעם חצירו ואף דלכאורה למה לפי"ז גם אם הוא לקט לא נימא דהעניים מייאשי ויזכה בהם בעה"ב וכמבואר ב"מ דף י"ב ודף כ"א ע"ב וברש"י גיטין דף ל' ע"א ד"ה במכירי כהונה ע"ש וכבר הארכתי בזה לעיל ובהל' ערכין אם יש להעניים ג"כ זכות בהשדה כעין הך דבכורות דף י"ח ע"ב גבי רועה לענין בכור ע"ש. והנה מבואר בתוספ' דפיאה הנ"ל דאם הי' פקדון אסור משום גזל ובאמת נ"ל דט"ס הוא וצ"ל מותר ור"ל דאז לא שייך לומר דהם קונים מטעם חצר כיון דאין החצר שלהם ועיין תוס' גיטין דף ע"ט ע"ב וב"מ דף י"א ע"ב גבי הך דר"ג משום דהוה כמו אינו משתמר ועיין ביצה דף מ' ע"א אם המקום שהפקדון מונח בו שייך להנפקד ע"ש ורש"י כתובות דף פ"ה ע"א במה דאמר שם דבעי תפיסה דוקא מחיים אף דהי' מונח ברשותו ובהך דפסחים דף ו' ע"א ובר"ן שם גבי יחד לו בית ובהך דע"ז דף ל"א ע"א גבי יחד לו קרן זוית דאז מותר היין משום דהוה ברשות ישראל ובהך דב"מ דף ס"ג ע"א כגון שיחד לו קרן זוית וביצה שם וזהו כונת הרשב"ם בבא בתרא דף פ"ה ע"א ד"ה עד עיין שם שכ' לייחד לו מקום ואם לא ייחד מקום להמפקיד אין לו זכי' בהמקום ועיין ב"מ דף מ"א ולכך שוב מותרות משום גזל ואף דלמה לא נימא דהבעה"ב בעצמו יזכה בהם כמו הך דב"מ דף ק"ב וכ"מ אך י"ל כעין מ"ש הראב"ד ז"ל בהל' גזלה פרק ט"ז ה"ד דהדבר היה בחצר קודם יאוש והוה כמו באיסורא אתא לידו וכעין הך דב"מ דף ק"ב ע"א גבי יוני שובך כל היכא דאיהו מצי. עכ"פ אף אם נימא דהם שייכים לבעה"ב מ"מ לא הוה מחמת חזקתו הראשונה רק מחמת קנין חצירו וא"כ י"ל דבזה לא שייך המע"ה כיון דעכ"פ חזקתו נתבטל וכעין מ"ש התוס' קדושין דף ע"ט ע"א ד"ה קידשה ותוס' ב"ב דף פ"א ע"ב גבי בכורים ובהך דיבמות דף ל"ח ע"ב מה דמחלק שם בין אשה עצמה ליורשי האשה דלא שייך בזה חזקה כיון דע"כ נשתנה הדבר מקודם וכעין זה כ' התוס' ב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה אבל גבי זילותא דבי דינא ובמ"ש התוס' סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה דלכך לא שייך הכא לומר לב"ה העמידה על חזקתה משום דהכתובה הוציאה מחזקתה ועשאה ספק ועיין מ"ש התוס' ריש נדה וכ"מ וזהו ג"כ כונת הירוש' סנהדרין פ"ח ה"ו מ"ט דב"ה כו' החזירתה התורה לספיקה וספיקה לודאה כו' ר"ל כיון דע"כ יצאה מחזקתה ע"י הדין שוב י"ל דהוה כודאי זינתה ולא דמי לכל הספיקות דהוה רק בגדר ספק עיין מ"ש התוס' יבמות דף י"א וסוטה דף כ"ח דזה הוה בגדר ודאי. ובאמת כ"כ בזה אם כל הספיקות שבתורה אף במקום דבעי אשם תלוי הוה שם אחד או כל אחד הוה שם ספק לעצמו ועיין במה דפליגי בכריתות דף י"ח ע"ב אם ידיעות מחלקות לאשם תלוי וע"ש דף ח' ע"ב ודף ט"ו ע"ב ובאיסורים נפרדים לכ"ע מחלקים אך באמת נ"מ אם הטעם דאשם תלוי הוא משום דחייבים על שגגתו חטאת חייבים על ספיקו אשם תלוי או זה הוה חיוב בפ"ע ועיין בכריתות שם דף י"ח ע"ב דאף למ"ד דידיעות ספק אין מחלקות לחטאות מ"מ לאשם תלוי מחלקות וכן אמרינן בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג עיקרו פטור וספיקו חייב אך באמת כבר עמדו התוס' בכריתות דף ט' ע"ב ודף ט"ו ע"א ד"ה הרי דבכ"מ מצריכינן קרא לחלק גבי גופין מחולקים ועיין תוס' סנהדרין דף נ"ד ע"ב ד"ה הנרבע ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ג מש"כ שם מכאן אתה למד והוא לכאורה להיפך מגמ' דסנהדרין הנ"ל ובמ"ש רבינו שם פ"ד ה"א אעפ"י שהם שני גופין אך שם י"ל דכונתו דהרובע והנרבע הם שני גופין אך נ"ל כך דעיין בתוס' כריתות דף ט"ז ע"ב בד"ה אמר רבא מה דהקשו שם דהא ר"א מחייב על כל ביאה וביאה ולמה צריך גופין מחולקין אך באמת נראה לחלק דהא דר"א מחייב על כל ביאה וביאה זה רק שהשגגה הי' בהגוף שלא הי' ידע שהיא נדה או א"א כהך דיבמות דף צ"ב ודף ל"ד ע"א ע"ש בזה לרבנן אגופים מחולקים חייב על כל אחת ואחת בלא קרא ור"א על כל ביאה וביאה אבל היכא דהטעות הי' בדין שלא ידע שזה הוה איסור או שטעה בשלא כדרכה או בהעראה עיין בסנהדרין דף ל"ג ע"ב והוריות דף ד' אז לרבנן בעי קרא לחלק גם בגופין מחולקין ולר"א לא מחייב על כל ביאה וביאה וכח וכח. והנה בדברי רבינו פ"ב מהל' שגגות ה"ה ס"ל שם דאם בעל אשה נדה ואינו יודע איזה היא אם זו אם זו חייב קרבן ובפיהמ"ש לא פי' כן בכריתות שם ועיין בשבועות דף י"ח ע"ב גבי העלם טומאה דמקשה שם כה"ג גבי טומאה ואף דאין נ"מ לנו דמ"מ הוא טמא וכן גבי תמחויין של חלב שכ' שם רבינו ודאי אין נ"מ אם הי' אחד של שור ואחד של כשב ועיין קדושין דף ע"ז ע"ב גבי אלמנת ראובן ואלמנת שמעון דקרא להם שמות מחולקים אף דמה נ"מ ובכריתות דף כ' ע"א גבי תאנים וענבים ובנדה דף כ"ח ע"ב גבי לובן ואודם ובירוש' פ"ב דשבועות שם דיש לחלק בין ידיעה קמייתא לידיעה בתרייתא וכן יהי' נ"מ לשיטת רבינו הנ"ל אם היתה אחת נדה ואחת זבה אף דאין שום נ"מ בו אך לפי מש"כ לחלק בין אם השגגה בהגוף או בהאיסור י"ל דה"נ כן וא"ש דלא סתרי דברי רבינו אהדדי ומה שכ' רבינו פ"ה ה"ג בהל' שגגות דגופין מחולקין חייב על כל או"א שם מיירי דהשגגה הי' בהגוף לא בהדין וכעין מש"כ רש"י כריתות דף ב' ע"א אבל היכא דהי' טעות בדין לא מחלק וכן גבי הך דכריתות דף ט"ו ע"ב גבי השוחט ה' זבחים בחוץ שם י"ל ג"כ מיירי שטעה בדין לא בגוף ועיין רש"י כריתות דף ב' ע"א דגבי שוחט חוץ פי' דסבר שהוא חולין וגבי מעלה פי' דטעה בדין ופי' כן משום דהא מבואר בזבחים דף ק"ח ע"א דגבי שחיטת חוץ אף להדיוט חייב וגבי העלאת חוץ רק אם כיון לגבוה וא"כ אם הי' סבר שהוא חולין פטור לגמרי לכך פי' כן משא"כ בשוחט דחייב אף להדיוט וכן כת' התוס' סנהדרין דף ס"ב ע"ב ד"ה רישא וכן מבואר בחולין דף מ' גבי השוחט חטאת וכן פסק רבינו בפי"ח מהל' מעה"ק הט"ז ועיין בתו"כ פ' אחרי פ' ו' פ"ט במה דאמר שם לרבות שאר ע"ז כו' ע"ש בפי' הראב"ד ובאמת אין הפי' כן רק דר"ל הזובח בהמה למרקוליס אף שאין עבודתה בכך וכמבואר בסנהדרין דף ס"א ובע"ז דף נ"א. וכן ג"כ מ"ש רבינו בפ"ה ה"ה גבי נדה דאם טבלה בינתיים חייב על כל פעם ופעם ורבינו בפ"ז ה"ח ט' ס"ל דהא דקי"ל דשבתות כגופין דמיין גבי שגגות מלאכות וזדון שבת וכן דהויין ידיעה לחלק גבי שגגות שבת וזדון מלאכות זה רק היכא דהמלאכות הוה הרבה תולדות מאב אחד אבל אם מלאכה אחת ממש עשה לא מחלק וכן מוכח מירוש' ובזה א"ש מה דמקשה בגמ' דף ט"ז ע"ב אמאי לא נקט חייב על כל אב מלאכה של כל שבת וע"ש ברש"י ד"ה ר"ח אך לפי"ז א"ש דשם מיירי במלאכה אחת ממש וכאן מיירי רק במין מלאכה אחת אך תולדות מפורדות. וכן נ"ל דהא דאמרינן דלר"י תמחויין מחלקין עיין כריתות דף ט"ז ע"א דהוה מחלוקת בזה מה נקרא ב' תמחויין אך נראה דאם הוא ג' מיני חלב כמו שור כשב ועז אז תמחויין מחלקין אף לר"י אם לא הוה תבשילין מיוחדים וזה מבואר בכריתות דף ד' ע"א ב' שמות בהעלם אחד ע"ש ברש"י ד"ה הב"ע אך ר"ל כה"ג וכעין הך דע"ז דף ס"ו ע"א שלש שמות וכן מבואר בתוספ' כריתות פ"ב דאף לר"ג דס"ל דאין ידיעה לחצי שיעור מכל מקום אם הוה בשני שמות כה"ג אין מצטרף דאז הוה כמו גופין מחולקין לענין זה וכעין הך דכריתות דף י"ז ע"א לענין שבתות וכן למה דמבואר בכריתות דף י"ב ע"ב ושבת דף ע"א דאף לר"י שני תמחויין מצטרפין מ"מ כה"ג לר"ג אם הי' לו ידיעה בינתיים לא מצטרפי ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ד"ה וחייב כו' דכ' שם דאם נעלם ממנו עיקר חלב אז תמחויין אינם מחלקים לכ"ע וכמו לענין שבת אף דקי"ל כגופין דמי וזה ודאי לענין גופין מחולקין ממש ודאי חייב על כל אחת ואחת אף כה"ג אך י"ל דלזה בעי קרא כמש"כ. ועיין שבת דף ק"ה ע"א גבי אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים. ובאמת הטעם דאין ידיעה לחצי שיעור י"ל כמו דמבואר בכריתות דף י"ח ע"ב דאין יוהכ"פ מכפר על חצי שיעור ור"ל כיון דאין הידיעה מועלת כלל לא מחלקה כלל ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ושבועות דף י"ח ע"א ד"ה אי דבמקום דהידיעה לא פעלה כלום לא הוה חילוק ועיין בירוש' שבועות פ"ב דאמר שם דאף לר"ל דס"ל דידיעות ספק קובעו לחטאת זה רק משום דעשה פעולה לענין אשם תלוי ע"ש ובאמת לפי שיטת רבינו בהל' שגגות פ"ח ה"ב מוכח דס"ל דלא כשיטת התוס' בכריתות דף י"ז ע"ב רק דחצי שיעור פועל לענין שיקרא עליו שם איקבע איסורא וחייב אשם תלוי וע"כ זה לדידן דקי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ועיין שבת דף ע"א ע"ב גבי כזית ומחצה אם מצטרף אח"כ אם היתה לו ידיעה ובהוריות דף י"א גבי נשיאות מהו שתפסיק לצירוף שיעור וע"ש בירוש' דנשיאות משום דמכפרת ובירוש' פ"ו דתרומות ה"א גבי מזיד בחצי זית ובמ"א כ' בזה. עכ"פ ס"ל לרבינו דבעי שלא יהיו שוין ממש ועיין הוריות דף ג' ודף ז' גבי הוראה כה"ג ע"ש ואמאי גבי נדה ס"ל דכשטבלה בינתיים חייב על כל או"א ודוחק לומר דס"ל לחלק בין ביאה למלאכה כעין הך דכריתות דף ט"ו ע"א בהך דרבה ור"י אליבא דר"א ועיין תוס' שבת דף צ' ע"א ד"ה המוציא אך י"ל דכבר הארכתי בח"א בהל' אס"ב אם שם נדה הוא הגוף שראתה הדם בזה הזמן או הדם עושה את הגוף ועיין יבמות דף נ"ד שכן אוסרה מתירה ע"ש ברש"י וא"כ לפי"ז כשטבלה בינתיים הוה כגופים מחולקים ופנים חדשות ובזה פליגי הנך אמוראי בכריתות דף י"ז אם נדה או נדות ע"ש אך זה רק אם השוגג הי' בגוף אם היא נדה או לא אבל אם השגגה הי' בדין אז לא מחלק וכמש"כ וה"ה לגבי אשם תלוי מה דמחלק ידיעות וכה"ג זה אם השגגה הי' בגוף אבל לא בדין ואז י"ל דאף באיסורים חלוקים ג"כ א"צ להביא רק אשם תלוי אחד ועיין בדברי רבינו פי"ב בהל' שגגות ה"ב והוא מהך דהוריות דף ז' ע"א דאין ציבור באשם תלוי ובאמת אין הפי' כך רק דר"ל כגון שהורו שספק מותר כגון ביהש"מ או כוי וזה לא הוה הוראה על שגגת כרת אך נ"מ למ"ד בכריתות דף י"ט ע"ב גבי שגג ואינו יודע באיזה מהם שגג ג"כ צריך להביא אשם תלוי אך זה אימעוט בהוריות דף ה' ע"א ידעו שהורו כו'. וא"כ לפי"ז כל הספיקות של איסור הוא גדר אחד וראי' לזה דהנה מבואר שם בכריתות דף י"ח ע"ב דעל אשם תלוי של יוהכ"פ בעצמו ג"כ יוהכ"פ מכפר וכן מבואר להדיא בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג וכן לס"ד בכריתות שם דיוהכ"פ מכפר על חצי שיעור גם על של יוהכ"פ מכפר והא עבירה דיומא לא מכפר כמבואר בכריתות דף ז' ע"א ע"ש וע"כ משום דספק וחצי שיעור אין עליהם שם האיסור כלל רק הוא איסור כללי ולא מיקרי כלל עבירה דיומא משא"כ בסוטה יש עלי' שם סוטה ומחמת דיצאה מחזקתה וכמש"כ וכעין מ"ש הר"ש במס' מקואות פ"ב מ"ב גבי טבל מטומאה חמורה וספק שמא אח"כ נכנס במים שאובין טהור דממ"נ הטומאה הראשונה אזלא ממנו משא"כ בטומאה קלה דאז הא יש עליו שם הראשון ולא פקע ממנו וזהו כונת הגמ' בחולין דף י' והא הכא דודאי טבל וכ"כ בזה בח"א בהל' שחיטה פ"א הי"ב ולכך גבי ספק סוטה כ"ז שלא נתבררה יש עלי' גדר ודאי עיין מש"כ בהל' סוטה. וזה ר"ל הך דיבמות דף פ"ה ע"ב גבי הך דרמב"ח דהוה זונה אם בא עלי' בעלה וע"ש בתוס' אך ר"ל כך דלא משום חשש דשמא זנתה רק דהוה זונה ונ"מ למש"כ בהל' סוטה דאם קינא לה מקרוביה אז יכול למחול אף לאחר סתירה והנה בירוש' סוטה הובא בתוס' דף י"ח ע"ב דבעי שם אם גירושין הוה כמחילה ע"ש ועיין בנדרים דף ע"א ע"ב ואם נימא דלא הוה כמחילה וקינה לה מאבי' ונסתרה וגירשה ואח"כ כנסה בחופה אם נימא דיש חופה לפסולות ואח"כ בא עלי' לרמב"ח הויא זונה כיון דס"ל דהביאה של בעל עושה אותה לזונה ולרבנן אדרבא אמרינן דהוה כמחילה וכן נ"מ אם לאח"כ באו עדים שלא נבעלה לרבנן מותרת לכהונה ולרמב"ח כיון דכ"ז שלא נתברר שלא זנתה הויא עלה שם סוטה ולא אמרי' דנתברר למפרע כמ"ש התוס' סוטה דף כ"ח ע"א ואז בא עלי' בעלה נפסלה לכהונה אז מחמת זונה ושוב לא מהני העדים וא"ש. וא"כ כאן לכך לא אמרינן המע"ה. ובזה יש ליישב מה דהגמ' בחולין דף קל"ד לא מקשה על הך דין דחורי הנמלים רק מהך דגר ולא משום דף קל"ב גבי בכור שנתערב דבזמן שמאה שוחטים כולם פטורים ואין לומר דשם הוחזק פטור אף דמאה שוחטים וכעין הך דכריתות דף י"ח ע"א דזה מיקרי איקבע איסורא אף לב' בני אדם וכן פסק רבינו והטעם משום דבכריתות דף כ"ג ע"א הוה סתם משנה כן וגם ר"י ס"ל כן ועיין תוס' גיטין דף ע"ד ע"א אך שם מיקרי ג"כ איקבע איסורא וכן כ' רבינו בפ"ח ה"ג גבי ספק מגורשת ובתוספ' פ"י דשבת ס"ל לר"י דאף בשני אנשים שאינם יודעים מי מהם חילל שבת חייבים אשם תלוי וי"ל דזה ג"כ מיקרי איקבע ועיין בדברי רבינו פ"ח מהל' שגגות ה"ב שכ' או שעשה מלאכה בשבת ואינו יודע והוא תמוה ע"ש בכ"מ וצ"ל דר"ל כמו בהך דכריתות דף כ' שנתכוין לכבות ואח"כ להדליק ועשה שניהם רק שאינו יודע איזה מהם הקדים וא"כ י"ל דלא נעשית מחשבתו ומ"מ מיקרי איקבע או כגון שנסתפק אם זה הדבר שעשה אם הוא מעין מלאכה שנתכוין לו כגון שנתכוין לעשות פעולת בורר ושימר וזה היה ספק בשבת דף קל"ח אם זה הוה בורר או מרקד וכה"ג חייב אשם תלוי דמ"מ יש שם איסור על זה. ועיין תוס' ב"ק דף ק"ג ע"ב מה דמחלקי בהך דגזל לה' בני אדם כה"ג. אך מהך דיבמות דף ק' ע"ב גבי מי שלא שהתה כו' דנקט דפטור מן הזרוע ולחיים אך י"ל דגבי גר ג"כ כיון דהנכסים נשתנו מחזקתן דבתחילה היו של גוי ואח"כ של ישראל ומ"מ אמרינן המע"ה ושפיר מקשה מחורי הנמלים ועיין במ"ש התוס' נזיר דף ס"ו ע"א ד"ה אמר רבא ור"ל דכיון דע"כ צריך לסתור עכ"פ יום אחד שוב סתר הכל וע"ש דף ח' גבי ספק נזירות ובירוש' פ"ב גבי ספק אם קיבל עליו שני נזירות או נזירות אחת דהוה מחלוקת דאמוראי אם להחמיר או להקל אף דע"כ א"א לחול עליו נזירות השני' כ"ז שלא נסתלקה ממנו הראשונה: