לקט שנפל כו'. וספק מתנות לעניים כו'. כבר הארכתי בזה לעיל דר"ל דמהך קרא דתעזוב ילפינן דספק מתנות עניים הוה בגדר ודאי לא בגדר ספק ופטור מן המעשרות וזהו כונת הגמ' בחולין דף קל"ד ע"א שספק לקט לקט ר"ל דספק לקט הוה ודאי לקט וכעין דמבואר בנזיר דף י"ג גבי ספק נזירות להקל אם ר"ל דהוה בגדר פטור וכבר הארכתי בזה ועיין בנדרים דף י"ט ע"א ג"כ כה"ג גבי ספק ובזה א"ש ג"כ מה דגמ' דילן בחולין לא מקשה מסתם משנה דפיאה פ"ז מ"ד גבי עוללות דספק לעניים ובמ"א כתבתי לחלק בין ספק סיבה ובין ספק מעיקרו וכמו שיטת רבינו בהל' בכורים פ"ט ה"ה גבי כוי ע"ש ובירוש' פ"ב דבכורים מה דאמר שם בהל' ו' דרבנן ס"ל דעיקרו הוא ספק ולא ע"י סיבה ולכך ס"ל דחייב במתנות אך מהך דבכורות דף מ"א ע"ב דאמר שם גבי אנדרוגנוס דאף דהוא בגדר מין שהוא ספק לא סיבה מ"מ אם נימא דהוא ספק בכור א"צ ליתנו לכהן ע"ש ועיין נדה דף כ"ה וכ"מ בזה. אך באמת כך דהנה עיין בכורות דף נ"ז ע"א וגיטין דף כ"ה ע"א דאמר שם דלכך חוזרת השדה ביובל משום דלחומרא ולא אמרינן דאדרבא נוקי בחזקת הלוקח ועיין במ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהל' ערכין פ"ד הכ"ב דהאשה מוחזקת מחמת דהבעל תפוס בה לפירות ואמאי לא נימא כן גם כאן ועיין ב"ב דף קנ"ח ע"ב בהך מחלוקת דשם גבי ספק ובמש"כ רבינו בהל' זכי' פי"ב ה"ה גבי בריא שכ' נכסי לך ואחריך לפ' דאחריך נוטל מה שנשאר ולא אמרינן דישאר בחזקת הראשון כיון דהי' מוחזק עד עכשיו דהא זה בעיא דלא איפשטא גבי בריא אם מהני לשון ירושה אך י"ל דודאי ר"ל מתנה דירושה לא מהני גבי מחמת ספק ויהי' נ"מ להני דסברי דביורש אף אם פירש מתנה לא מהני אחריך שם י"ל דגם בבריא כן מחמת דאוקמי' אחזקה ועיין מ"ש רבינו בהל' נחלות פ"א ה"ט גבי ספק מגורשת דאין הבעל יורשה ע"ש בהשגות אך באמת זה תליא אם דין דירושת הבעל הוא ממילא או היא מזכה לו עיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' אישות פרק כ"ג ה"ז ופרק כ"ב ה"ד ופי"ב ה"ט וכ"כ בזה בהל' אישות. וצ"ל דגבי יובל הוה זה בגדר איסור וכבר הארכתי בזה לעיל אם היובל מפקיע ממילא או הוא צריך להחזיר ואם לא החזיר הוא מבטל דין יובל כמבואר בר"ה דף ט' ע"ב ואף שזה הוה משום ספק מ"מ עכ"פ כעת אינו משמט וכבר הארכתי בזה בכ"מ ויהי' נ"מ ג"כ דאף דקי"ל בכתובות דף צ"ז ע"ב והובא בדברי רבינו ספי"ח מהל' אישות דספק גרושה אין לה מזונות לאחר מיתת בעלה מ"מ ג' חדשים הראשונים לאחר מיתה דאסורה להנשא יש לה מזונות דעכ"פ היא מעוכבת להנשא על ידו וכמו הך דיבמות דף מ"א ע"ב גבי יבמה ועיין תוס' ב"מ דף כ"ה ע"ב מש"כ שם דגבי ספק אבדה הוה ספק שומר שכר אף דלכאורה ממ"נ אם ע"י זה נפטר מן הצדקה הוה ודאי ש"ש ואם לא אז הוה ודאי ש"ח וצ"ל דמ"מ הפעולה לא נעשית ולכך הוה רק ספק וקמי שמיא גליא וכן נ"מ להך דמבואר בגיטין דף נ"ד ע"ב גבי ס"ת דנאמן להפסיד שכרו אף דהא הס"ת כשרה דשם ג"כ י"ל דלא יצא החיוב וקמי שמיא גליא וכעין הך דפסחים דף פ"ח ע"ב ובזה א"ש ג"כ הך דסוכה דף מ"ו ע"ב מה דנ"מ בין סוכה ללולב גבי ביהש"מ דשם הוה בגדר תיקון והוה ודאי איתקצאי משא"כ במצוה וכן הך דברכות דף נ"ג ע"א דמבואר שם דמברך במחצה על מחצה על האור וגבי ריח פסק רבינו בהל' ברכות פ"ט ה"ט דצריך רוב ועיין תוס' מנחות דף ס"ו ע"א גבי ביהש"מ בספירה והטעם משום דעכ"פ יצא בזה הדין מה דצריך לברך על האור ועל הספירה ולכך שפיר מברך משא"כ גבי ריח. וכן נ"מ גבי הך מחלוקת דכריתות דף כ"ב ע"א דר"ע ור"ט אם צריך להביא גבי ספק מעילה הקרן דמעכב את הכפרה ואף דספק כפרה להחמיר כמ"ש רבינו בפ"ו מהל' נזקי ממון גבי כופר ובאמת ר"ע ור"ט אזלי לשיטתייהו בבכורות דף י"ז גבי ספק בכור אם צריך ליתנו לכהן וכ"כ בזה דלדידן א"ש משום דהביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא לפי שיטת רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ה וא"כ עדיין לא חל עליו החיוב כלל ולא דמי לכופר ואף לגירסא דידן מ"מ כיון שבזה לבד לא מתכפר א"צ ועיין בתו"כ פ' ויקרא פי"א פ"כ מה דאמר שם לאשם שהוא מפריש מעות לאשם ר"ל דאף שאינו יכול להביא אשמו קודם מעילתו וס"ל דאינו יכול להקדיש הקרבן ג"כ שהפריש המעילה דהוה כמו מחוסר זמן עיין מנחות דף ה' ובירוש' ר"ה פ"א דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וכ"כ בזה ומ"מ המעות יכול להקדיש קודם זהו כונת התו"כ ועיין בהך דכריתות דף כ"ו ע"ב דשם לא משמע כן ובמ"א אבאר זה. עכ"פ חזינן דהיכא דהממון הוא גורם לאיסור אף בגדר ספק צריך ליתן וגבי צדקה י"ל דכיון דכ"ז שאין העני תובעו אין מוטל עליו החיוב ולקמן אבאר זה עיין בפ"ז ה"ב והאיסור הוא רק מה שמעלים עין וכיון שהוא עוסק בספק מצוה שוב לא הוה עליו זה הגדר ועיין במש"כ רבינו בהל' עבדים פ"א ה"ו גבי ע"ע הנמכר לגוי דרק אם אנו רואים אז אנו עוברים ובל"ז לא ע"ש ולכך ספק י"ל דלא עבר על זה ועיין ב"ב דף ט' בהך מחלוקת דבודקין וזהו ג"כ מה דאמר בירוש' תרומות פ"ח ה"ב הדא אמרי ספק טמא כו' וט"ס שם וצ"ל עבודתו פסולה ר"ל דהיכא דבעיא בירור כ"ז דהוה ספק הוה כמו שלא נתברר כלל וכבר הארכתי בזה במ"א כשיטת הראב"ד בהל' גנבה פ"ב הי"ב וכיון דגבי בע"מ וכן גבי טמא לר"ע שם ובקדושין דף ס"ו ע"ב ס"ל דאף שלא נתברר הוה פסול לכך גם ספק פסול משא"כ בבן גרושה ובבן חלוצה וכן הוא כונת הגמ' יומא דף י"ג ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ור"י אם שמע שנעשה אונן דר"י אומר מניח עבודתו ויוצא וע"ש ברש"י דמפרש לה אכהן הדיוט והתוס' תמה עליו שם אך באמת כך דהנה רבינו פסק בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ו דאף כהן הדיוט שנעשה אונן אסור ליצא מן המקדש בשעת עבודה ע"ש. ונראה כך אם גבי אונן ג"כ אם כהן הדיוט שימש ובאמצע עבודה נתגלה שהי' אונן אם עבודתו מחוללת למפרע עיין מו"ק דף ט"ו ע"ב דקרא לו אינו שלם ובזבחים דף ט"ז מספקא לי' שם אם אונן כשר בבמה ובע"מ מבואר שם דפסול גם בבמה ועיין רש"י זבחים דף ס"ח ע"ב ד"ה זר ובתוס' שם אך כיון דפסול אונן לא חל עליו שוב מיקרי שלם ועיין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ח דפסק דאונן שעבד אינו לוקה ותוס' מכות דף י"ג ע"א מבואר דס"ל דלוקה וכן כ' התוס' זבחים דף ט"ז ע"ב ד"ה שם טומאה ומשמע דהוה בגדר בע"מ אך י"ל דזה הוה כמו הני דבכורות דף מ"ג ע"ב גבי אינו שוה בזרעו של אהרן וי"ל דהני מומין אינם אסורים בבמה כיון דשם לא בעי אהרן ועיין זבחים דף פ"ה ע"ב ודף ל"ה ע"ב במה דאמר שם דמודה ר"ע בעולת נקבה כמאן דקדם מומה להקדשה ר"ל אף דחל עלי' קדושת הגוף כמבואר בתמו' דף י"ט ע"ב וכ"מ מ"מ יש עלי' גדר בע"מ ג"כ לענין זה ויהי' נ"מ כמ"ש התוס' תמורה דף ז' ע"א דאם הקדיש נקבה לעולה לוקה ומדברי רבינו בהל' איסורי מזבח לא משמע כן. ובאמת לכאורה קשה למה להגמ' בזבחים שם לומר זה אליבא דר"ע משום דיליף מעוף תיפוק לו דהא מבואר בע"ז דף כ"ד ע"ב דעולת נקבה כשרה בבמה וא"כ נימא דאם עלה לא ירד כיון דיש לה הכשר בבמה וע"כ צ"ל דזה לא מיקרי הכשר כלל כיון דחזינן דיש קרבנות דנקבות כשרות בהם ע"כ צ"ל דגבי עולה זה לא הוה בגדר פסול רק בגדר גזיה"כ וכעין דאמרינן בזבחים דף י"ד ע"ב וכ"מ גבי כהן בפרה ומראות נגעים דזה הוה רק גזיה"כ ועיין בתוספ' פסחים פ"ח ובירוש' שם פ"ט אם גבי פסח מצרים נהג אתנן ומחיר ועיין תמורה דף ל' ע"ב ופרה פ"ב מ"ג דר"א ס"ל דגם גבי פרה לא פסול אתנן ומחיר משום שאינו בא לבית ויהי' נ"מ לר"א בבמה לדידן אם פסול אתנן ומחיר ועיין זבחים דף קי"ט ע"ב דגבי במה לא בעיא רחיצת ידים ורגלים משום דאינו לפני ד' וגבי פרה בעי כמבואר שם דף כ' ע"ב אך ר"א פליג בפ"ד דפרה ע"ש וביבמות דף פ"ג ע"ב דמבואר להדיא דר"א ס"ל דמטמא בבית הבליעה וע"כ דיורד וצ"ל דלא תליא זב"ז ויהי' ג"כ נ"מ גבי עגלה ערופה לדידן דלא ס"ל כר"א גבי פרה אם שם נפסלין הני כיון דבע"מ כשר ולא שייך הך דחולין דף כ"ג ע"א וכ"מ כל מקום כו' אך לשיטת הירוש' פ"ט דסוטה דס"ל דמחוסר אבר פסול י"ל דהוה כעופות ושם פסולים הני ובירוש' יליף שם ג"ש ועיין בע"ז דף כ"ג גבי קרבנות ב"נ ושם בתוס' דף ו' ע"א דמשמע שם דגבי קרבנות ב"נ סריס כשר. עכ"פ י"ל דזה תליא אם אונן פסול בבמה ועיין במ"ש התוס' נדה דף מ"ד ע"ב ובכורות דף מ"ט וכ"מ אם יש אנינות בספק ובאמת זה מבואר במשנה דיבמות דף ק' ע"ב דיש אנינות בספק לענין קדשים ובירוש' שם הביא הך ברייתא דאוננים ומטמאין על הספק ור"ל לא לכהן רק לישראל מחמת הך מצוה דלה יטמא ובגמ' שם מבואר דאף לגבי אנינות דרבנן כגון גבי ליקט עצמות חל עליו מספיקא לענין קדשים ונראה דזה תליא בהך מחלוקת דיומא הנ"ל דר"י ס"ל מניח עבודתו ויוצא ר"ל דעבודה שלו נפסלת למפרע וא"כ לא הוה כלל בשעת עבודה ולכך יוצא ור"י ס"ל דיגמור ר"ל העבודה ולא קאי עליו רק דכהן אחר גומרה ועבודה שעבד כשרה וכעין דאמרינן בירוש' בתרומות שם גבי ב"ג וב"ח דאם נודע לאחר קבלה קודם זריקה שגומרה אחר וה"נ כן וא"כ ממילא אסור להכהן האונן לצאת כיון שהוא בתוך עבודה וכמ"ש רבינו ואף דיש עליו טומאה דרבנן כמבואר בזבחים דף צ"ט י"ל דזה הוה כמו נטמא בפנים וכעין מ"ש התוס' ביבמות דף ח' ע"ב וכ"מ ועיין תוס' יומא דף ל' ע"ב גבי טמאים מחמת היסח הדעת ע"ש ובהך דפסחים דף צ"ב ע"א גבי ערל ובאמת יהי' ג"כ נ"מ למה דס"ל שם דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר גבי גר וא"כ י"ל דאסור לכנוס למקדש ולאכול קדשים ג"כ עד ז' ימים ובירוש' פסחים ספ"ח מבואר דצריך הזאה אך רבינו לא הביא זה וא"כ י"ל דשוב אינו יכול להביא הקרבן גירות שלו ג"כ עיין תוס' זבחים דף ע"ה וחגיגה דף ד' ע"ב ושם דף כ"א ע"א וכ"מ וי"ל דלכך מבואר בתוספ' דמס' כריתות פ"א גר שנתגייר כשהוא מהול ל"ל זה. אך י"ל דנ"מ לענין דא"צ להמתין ז' ימים דס"ל דדוקא הפורש מן הערלה אך בתוספ' פסחים פ"ז מוכח להיפך דגם גבי שפחה כן ובאמת רבינו בהל' ק"פ פ"ו ה"ז לא משמע כן דבה לא שייך הטעם שכ' רבינו דימתין עד שיתרפא מן המילה ר"ל דהיינו ז' ימים כמו הבראה וס"ל דהתוספ' אזלא למ"ד דאשה בראשון רק טפלה ולא חיוב גמור אך י"ל דיעכב שלא תביא הקרבן גירות ואז לענין קדשים הוה כמו שלא נתגיירה כמ"ש רבינו בפ"א מהל' מחוסרי כפרה וכ"כ בזה בהל' אס"ב ואז לא יהי' כלל בגדר מינוי ונ"מ דאם שחטו לשמו לא נפסל כלל וכמו לשם נכרי וזהו כונת רבינו בפ"ד מהל' ק"פ ה"ט המפריש פסחו כו' דאל"ה הא קי"ל דב"נ לא מצי להפריש כלל ק"פ עיין בירוש' פ"א דתרומות ה"ב וכ"מ. וא"כ י"ל דהך דיבמות דף ק' ע"ב הנ"ל אתיא כר"י דיומא הנ"ל ולכך ס"ל דגם ספק אונן אסור משא"כ לר' יוסי י"ל כמו דאמרינן בירוש' פ"ח דתרומות הנ"ל דכל היכא דצריך לברר ספק לא הוה מבורר. וכן יהי' נ"מ במה דמוכח מלשון רבינו בהל' בכורים פי"א הכ"ד וכו' דגבי אחת ביכרה ואחת לא ביכרה וגבי של שני אנשים דייק שם רבינו ילדו ונתערבו ולא כ' כן בה"כ דנקט שם ילדו ב' זכרים אעפ"י שאינו ידוע והיינו כגון תאומים ומשום דא"א לצמצם וע"ש דף ט' ע"א וברש"י מנחות דף ל"ז ע"א גבי מי שיש לו שני ראשים ע"ש אך נראה לי כך דכיון דמבואר בבכורות דף נ"ז ע"א בנך בברור לכך יש לומר כמו דאמרינן גבי חלק בכורה דדוקא הוכרו ואחר כך נתערבו אבל לא היו ניכרים מתחילה לא חל עליו שם בכור כלל ה"נ גבי פדה"ב ועיין בהך דיבמות דף ק"א ע"א גבי מכה אביו ובירוש' שם אביו ודאי ולא ספק. אך זה רק היכא דמעורב עם מי שאינו בכור או של שני אנשים אבל אם שניהם בכורים והם שלו אין נ"מ כיון דהחיוב הוא על האב וכן אם נולדו בב"א אף דא"א לצמצם מ"מ לא מיקרי שלא חל עליו שם בכור כלל וכעין מ"ש התוס' בכורות דף י"ח ע"א גבי מעשר בהמה דהיכא דיצאו שנים בעשירי דמ"מ שם עשירי על שניהם אף דא"א לצמצם ועיין בכורות דף ס' ע"ב דגבי מעשר בהמה די בראש אך בתוספ' וכן בדברי רבינו בהל' בכורות פ"ח הי"ב מבואר דבעי ראשו ורובו ותוס' תמורה דף כ"ו ע"ב ד"ה אמר ועיין זבחים דף כ"ו ע"א ודף ל"ג ע"א ופסחים דף פ"ט ע"א ע"מ שיכנס כו' כיון שנכנס וכו' ועיין עירובין דף נ"ב ע"ב גבי הך דר"ח ע"ש למקום שרובו כו' ובירוש' פ"ט דשבת וכ"מ. ויהי' לפי"ז ג"כ נ"מ גבי בכור לנחלה דהיכא דיצאו בב"א אף דא"א לצמצם מ"מ לא הוה כמו לא הוכרו ולכך דייק שם בגמ' דב"ב דף קכ"ז רק כגון ב' נשים שילדו ב' זכרים במחבא ולא נקט כגון תאומים. עכ"פ כל היכא דצריך בירור ספק אינו כלום ולכך כ' הרשב"ם שם גבי בכור דאף אם תפוס מפקינן מיני' ע"ש וה"נ גבי צדקה כן והנה גבי עוללות כ"כ לעיל דמבואר בירוש' פ"ז דהוה כמו שהעני שותף עם בעה"ב ולכך ספק הוה לעניים משא"כ בשאר וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין די"ל דכיון דנימא דשייך בזה המע"ה שוב לא עבר כלל אם לא הניחם דהוה כמו לא לעורבים ולא לעטלפים כיון דלא יניח להעני ליקחם אך הגמ' הקשה מדאמר שספק לקט לקט משמע דהוה ודאי לקט לא בגדר ספק ובאמת זה תליא בהטעמים אם משום תעזוב דמבואר בירוש' כאן ובדברי רבינו אם משום הך דעני ורש כו' המבואר בירוש' לר"ל ובגמ' דילן דלזה הטעם הוה כמו משלך וא"כ לא הוה לקט ונ"מ ג"כ דחייב במעשרות ועיין בירוש' כאן דאמר דפטור מטעם הפקר ב"ד. וגם זה הטעם שייך על כל מתנות כהונה כמ"ש התוס' חולין דף ק"ל ע"ב ד"ה וכשיחזור ורש"י סוכה דף נ"ה ע"א ד"ה ימוטו ע"ש אבל אם נימא הטעם משום תעזוב אז רק בהני דשייך בהו זה דתעזוב וגם הוה ודאי ולא ספק ולכך בכ"מ ס"ל לרבינו דספק אף גבי מ"ע הולכין להקל כמבואר בפ"א מהל' מעש"ש הי"א ע"ש בהשגות ואף דבכ"מ מבואר בירוש' דיתר טוב שיהי' מ"ע כמבואר בירוש' שביעית פ"ה ה"ד גבי לוף ובכורים פ"ב ה"ה ולכך י"ל מה דהקשה הגמ' בר"ה דף ט"ו ע"א למה נקט גבי אילן שלישית לרביעית משום די"ל דאם היתה שני' לשלישית לא הוה אזלינן בתר שבט רק בתר תשרי כדי שיהי' מ"ע. מ"מ גבי ספק לא אמרינן זה דס"ל דבכ"מ אמרינן המע"ה רק גבי היכא דכתי' תעזוב וא"ש ובאמת י"ל דגבי מ"ע יש לחלק בין הנחלק בבית לנחלק בגורן דאותו שיש בו טובת הנאה וגדר נתינה שפיר י"ל בו המע"ה דכיון דהוא המוחזק והוא צריך ליתן וזהו כונת הגמ' דנדרים דף פ"ד ע"ב דתלה טובת הנאה בטבל ר"ל דזה הוה משום תיקון פירות דידי' ועיין ביבמות דף ק' ע"א ובתוספ' דמעש"ש ספ"ה וט"ס שם וצ"ל ושבעו זה מ"ע. ור"ל דרישא מיירי במ"ע המתחלק בגורן וסיפא במתחלק בבית ולכך אמר כיון שהפרשת מן הבית אי את זקוק לו ועיין פיאה פ"ח ולקמן פ"ו הלכה ז' ע"ש ועיין בתוספתא פרק ג' דמעשר שני דגם במעשר עני אם הפרישן בגורן אם הביאם לבית נוטל שכר ועיין חולין דף קל"ד ע"ב נתינה כתי' בהן ובדברי רבינו פי"ב מהל' תרומות הי"ז וכבר הארכתי בזה. והנה בבכורות דף כ"ו ע"ב מבואר דגם במ"ע שייך הדין דאסור לסייע בבית הגרנות וזה לא שייך רק היכא דהוה גדר נתינה ועיין בדברי רבינו ספ"ו דכאן דמ"ע מותר ליתנו לחבר בטובה ובתוספ' נדה פ"ו דאף מי שאינו נוטל צדקה יכול ליטל מעשר עני ותוס' כתובות דף כ"ו כ' דרק מי שאין לו מאתים זוז אף ת"ח וצ"ל כמש"כ דיש נ"מ בין היכא דהוה גדר נתינה דהיינו מן הבית רק לעני ובין עזיבה. ובזה יש ליישב מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות פ"א דהל' מעש"ש הי"א מהך דר"ע אך לפי מש"כ לחלק א"ש דהך דר"ע איירי בשעת הגורן דאז ליקט ועיין רש"י נדרים דף פ"ד ע"ב ודלא כשיטת התוס' ביבמות דף ק' ולכך גם זה הוה כמו מתנות עניים ולכך ספיקא להחמיר משא"כ הני דמתחלק בבית ועיין בדברי רבינו פי"א מהל' מע"ש הי"ב דמפרש דהא דקתני במשנה דאין מעכבין את הוידוי זה רק אלקט שכחה ופיאה ולא אמ"ע משום דאיכא הני דמתחלק בבית ומעכבין את הוידוי דהוה בגדר נתינה וכן נ"מ דהנה מבואר בספרי פ' ראה פסקא ק"י דלגר תושב אין ליתן מ"ע אף דמצווין להחיותו כמבואר בב"מ דף ע"א מ"מ מ"ע לא יתן לו ועיין במ"ש הראב"ד ז"ל בהל' אס"ב פי"ד ה"ח דמשמע קצת להיפך וביבמות דף ק' ע"א מוכח דמ"ע אין נותנים לעבד ובתוס' ב"ק דף פ"ח ע"א כ' שם דאין מצות צדקה כ"כ בעבד ובהך דיבמות דף מ"ז ע"א דמשמע שם דרק גר גמור נוטל מתנות עניים וכן מבואר בתו"כ פ' קדושים פ"ג דלגר תושב לא יתן לקט שכחה ופיאה ובירוש' כתובות פ"ב ה"ז מבואר שם דליטול מ"ע צריך להביא עד אחד שהוא ישראל ע"ש ובהך דע"ז דף י"ג ע"ב במה דמבעי שם עבד ישראל או עבד נכרי ונראה דר"ל עבד ישראל דהיינו במילה וטבילה או עבד נכרי דהיינו עבד תושב וכבר הארכתי בזה בסוף הל' ערכין אך מלשון רבינו בהל' מלכים פ"י ה"ב לא משמע כן דכ' שם דצריך לנהוג עמהם בגמ"ח וצ"ל דזה תליא בהך מחלוקת דב"מ דף קי"א ע"ב גבי פעולת שכיר ובירוש' פ"ח דיבמות ה"א גבי אונאה וכבר הארכתי בזה ועיין בסוף פ"א דכתובות גבי החזרת אבדה ותוס' ע"ז דף כ' דמשמע דצריך ליתן לו צדקה אך לפי מש"כ לחלק דהיכא דהוה בגדר עזיבה אז רק לבן ברית ובנתינה כל היכא דשייך בו גדר צדקה יכולין ליתן לו ועיין מ"ש רבינו בספ"ב מהל' חגיגה ובהל' עבדים פ"ט ה"ח והוא מהך דיומא דף ע"ה ע"א אוכל ממה שרבו אוכל:
[השמטה לדף מ"ט ע"ד. למ"ש לענין אתנן. ועי' בספרי פ' תצא פסקא רס"א דמרבה שם גם במה לאיסור אתנן ועי' תוספ' דפסחים פ"ט ובירוש' שם דהוה מחלוקת גבי פסח מצרים אם אסור אתנן. אך מלשון התוספ' דתמורה לא משמע כן דלא מרבה רק אה"מ של גלגל ע"ש: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף נ' ע"א. במ"ש דהיכא דצריך לברר דבר ספק כמו ודאי לא. ועי' מ"ש הרשב"ם ב"ב דף פ' ע"ב גבי שקמה דצריך לשייר במקום שודאי יפה ע"ש וכן כ' שם דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר דספק הוה ודאי אינו בכור ע"ש ועי' קדושין דף נ' ע"א אי בעי סליק וכ"כ בזה בח"א: ע"כ השמטה]