שבולת של לקט כו'. עיין בירוש' ובכ"מ אך באמת כונת הירוש' כך דהנה כ"כ דאף דמבואר בב"ק דף כ"ח דתכף בשעת קריאת שם נפטרו המתנות עניים מן המעשרות זה רק בשכחה ופיאה אבל לקט רק בשעה שלקטו עניים אז נפטר ולא קודם ולכך נקט במשנה פ"ה מ"ו מי שאינו מניח כו' הרי זה גוזל ור"ל דקמ"ל דאף דגבי לקט עדיין לא מיקרי של עניים מ"מ הוה גזל וכעין דמבואר בירוש' לקמן פ"ז ה"ג גבי פרט ולקמן אבאר זה ובזה א"ש הך דגיטין דף מ"ז ע"א די"ל דשם מקשה מלקט ועיין בדברי רבינו לקמן בהל' מעשר פ"ז ה"י גבי המחליף דנקט כגון שנתנו לו דהיינו שכבר בא ליד עניים ועיין במ"ש רש"י סנהדרין דף פ"ח ע"א ד"ה שלש גבי לקט דפי' דלא מפקיר ור"ל דרק כשזכה בו אז נפטר ומבואר בב"ק דף ס"ט ע"א דבלא זה הי' דרכם להפקירם ואמר דזה אין דעתו להפקירם ונ"מ ג"כ דהנה רבינו מדייק בפ"ד ה"א דרק שנפלו ג' כאחת אז לא הוה לקט וכן כ' רש"י שבת דף קי"ג דנקט שם ג' שוכבות יחד ובתוספ' כאן פ"ג נקט המובדלות כדרכן וכן הוא לשון רבינו בפ"ה הי"ד גבי שכחה וע"ש בה"ז שני עומרים י"ל דלכך נקט מובדלות דבמעורבין אף שנים לא ועיין ב"מ דף כ"ה גבי אבידה גבי מטבע דזה הוה כמו צבור ע"ש בתוס' ובירוש' כאן בפ"ו הובא בדברי רבינו לקמן בה"ו גבי שכחה וט"ס שם וצ"ל משישחה כדי ליטול החמישי והטעם שם לא כפי' הר"ש דג' אינו שכחה רק מחמת דג' הוה שורה שלמה כמבואר ביצה דף י"ד ע"ב ויומא דף פ"ז ע"א ע"ש ועיין בפי' הראב"ד במס' עדיות פ"ד גבי הך דב"ש ובירוש' כאן ורבינו ס"ל לקמן פ"ה הי"ז דאם הוא יתר מארבעה פעמים מן העומר גם ב"ה מודה דלא הוה שכחה וכן מוכח בירוש' פ"ז ה"א גבי זית ועיין בפ"ו ה"ג גבי הי' עומר אחד גדול אם נידון כשורה עכ"פ מוכח שם דאף אם שכחן בזה אחר זה לא הוה שכחה ועי' נזיר דף ס"ה ע"ב גבי קברים ע"ש דבדוק ופנה לא מצטרף וב"ב דף צ"ד גבי אם בא לנפות מנפה את כולם ע"ש אך אם נימא דשם לקט לא הוה רק אח"כ שפיר י"ל דמצטרף אפי' בזה אחר זה עיין זבחים דף ל"א ע"א גבי פיגול ובזה י"ל מה דמבואר בב"ק דף ס"ט ע"ב דלכך בעניים מהני ההפקר משום דעביד להו תקנתא וע"ש בע"א ברש"י ד"ה ר"ד אך י"ל דהם סבורים דנפלו בזא"ז. וכן יהי' נ"מ להך דין דפ"ה ה"ד הובא לקמן פ"ט הט"ו גבי בעה"ב העובר ממקום למקום אם יהי' צריך להפריש מן הלקט מעשר אליבא דר"א דצריך לשלם אח"כ וע"ש ברא"ש וזהו כונת התוספ' כאן פ"ב לא יטול בעה"ב לקט מן העניים ע"מ ללקט כו' ור"ל דבשאר מתנות עניים י"ל לר"א בפ"ד מ"ט דיכול לומר להם שלא יטלו הפיאה והוא יתן להם אחרים כיון שכבר חל עליהם שם פיאה וכמו הך דגיטין דף ל' גבי המלוה מעות כו' ובירוש' שם משא"כ גבי לקט דזה לא משום דכ"ז שלא לקטו העניים אין עליו שם לקט ואף דהירוש' כאן מקשה מר"א אר"א אף דזה לקט וזה פיאה לקמן אבאר זה. והנה עיין בדברי רבינו פ"ג מהל' זכי' ומתנה ה"ה דדבר שאינו מסויים לא קנה וכן הוא בירוש' כאן פ"ג ה"ח ובעירובין דף נ' דאף אחת מתוך שתים לא מיקרי מסויים ובירוש' כאן ובפי"א דכתובות הוה זה בעיא דלא איפשטא וגבי תרומה הוה זה מחלוקת בפ"ז דדמאי ה"ח ופ"ג דתרומות ה"ה ר"י ור"ל ורבינו פסק בהל' תרומות פי"ג הט"ז דהוה מסויים כה"ג ע"ש ועיין בירוש' יומא פ"ו ה"ב גבי שלוח לעזאזל דבעי עתי שיהא מזומן אם כה"ג יש עליו שם מזומן ובתמורה דף כ"ב ע"ב גבי אבידה אם זה מיקרי אבוד ועיין בה"ג בהל' הלואה דסבירא ליה גם כן כשיטת רבינו דרק אם שכחו העדים איזה שדה מכר לו אז נותן לו הפחות אבל אם לא ידעי מתחילה לא כלום והוה כעין הך דבבא בתרא דף קמ"ב ע"א דרפויא מרפייא וכשיטת רש"י יבמות דף כ"ט ע"ב ור"ן נדרים דף ע"ד גבי הפרה ודף פ"ו ע"ב ודף פ"ז דכל היכא דלא נברר הדבר לא הוה פעולה שלמה ועיין בדברי רבינו בספ"ב מהל' איסורי מזבח דהיכא דאמרינן דלמפרע הוה מומא מ"מ המעילה על המעות לא הוה רק אח"כ ואם מכאן ולהבא הוה מומא צריך לקרות שם עוד הפעם. ובזה י"ל מה דמביא ראי' בכריתות דף י"ח דר"מ ס"ל דלא בעי חתיכה אחת משתי חתיכות מדמחייב אשם תלוי אם שוחט בחוץ אשם תלוי כן פי' שם רבינו בפי"ח ממעה"ק ולכאורה קשה דלמא מיירי כאן דהראשון שהביא אשם תלוי הי' על ספק מעילה וכר"ע שם דף כ"ב והי' שתי חתיכות והוה אתחזק איסורא גם לענין שחוטי חוץ דהא אם יודע לו שאכל ודאי קודש ג"כ יוצא בזה כמבואר שם דף כ"ב ע"ב וא"כ שפיר חייב ובאמת י"ל בזה אם זה הוה מחוסר זמן בבעלים אם נימא דאם הביא אשמו קודם מעילתו לא יצא כמבואר ב"ק דף קי"א ותוס' שבת דף ע"א ע"ב אך לפי מש"כ התוס' זבחים דף ק"ג דיכול להביא גם קודם זריקה ודאי חייב על שחיטתו בחוץ אך באמת לר"מ דס"ל כריתו' דף כ"ג ע"ב דלא חל קדושה גמורה על אשם תלוי י"ל דגם גבי מעילה לא נפיק בי' אם נודע לו שחטא ודאי כיון דלא קדוש קדושה גמורה ורפוי' מרפייא כמש"כ. ועיין בהך דעירובין דף ל"ז ע"ב דמוכח שם דאף בשנים מיקרי גבי תרומה דבר שאינו מסויים ע"ש גבי שני רימונים והנה עיין בהך דמעילה דף כ"א ע"ב גבי פרוטה של הקדש או שאמר כו' ע"ש בתוס' ד"ה פרוטה ובתוס' סוטה דף י"ח ע"א ובירוש' פ"ז דדמאי ה"ה דאמר שם תנא על הראשונה כו' ועל השני' כו' ואח"כ אמר שם אבל אם היה שתים כו' וה"פ דהראשונה היינו רישא דהיינו פרוטה שנפלה לתוך הכיס והשני' ר"ל סיפא ומיירי כך שנפל פרוטה של הקדש לתוך הכיס במקום ידוע ואח"כ אמר סתם פרוטה בכיס זה הקדש. והנה מבואר בירושל' תרומות פ"ג דאם נפלה סאה תרומה לתוך כרי ואח"כ אמר דסאה יהא תרומה אמרינן דמסתמא ר"ל במקום שנפלה הראשונה ע"ש והנה זה ר"ל מה דאמר בירוש' שני' מועלין בודאי אך זה לר"ע אבל חכמים ס"ל כמו דאמרינן בקדושין דף ס"ד ע"ב במחלוקת דר"מ ור"י אם נחית אינש נפשי' לספיקא וא"כ י"ל ה"נ דכל אחד הוא סמוך להסאה שנפלה יותר מחבירו וזהו טעם דחכמים אך הנה זה מבואר שם בקדושין דף ס"ד דבכת אחת אמרינן דרק הגדולה ביותר או הקטנה ביותר לכך קאמר הירוש' דאם היה שנים לבד זאת שנפלה אז בודאי ר"ל על הראשונה הסמוכה ולכך מעל בודאי זהו כונת הירוש' שם ואח"כ מקשה שם והא הוה דבר שאינו מסויים וא"כ לא ימעול כלל ותירץ דאמר אל יוציא כיס כו' ור"ל דהוה משועבד כל הכיס לזה והוה בגדר אחריות וזהו ג"כ כונת הגמ' מעילה דף כ"ב ע"א אל יפטר כיס כו' אך זה שייך רק בדבר שיש לו פדיון משא"כ בקדושת הגוף ועיין במנחות דף ק"ה ע"ב שמעינן לר"ש ור"ל הך דתרומה דלא בעי דבר המסויים וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' שקלים ובהל' מ"א ובהל' שחיטה ע"ש ועיין בהך דחגיגה דף ח' גבי הך מחלוקת דטופלין וזה ג"כ משום הך דבעי דבר המסויים. והנה הטעם דגבי תרומה פסקינן דשנים שפיר מיקרי דבר המסויים י"ל משום דמבואר בעירובין דף נ' דהיכא דממ"נ יש לו קצת חלק באחד מהם הוה מקצת ביתו ניכר והוה דבר המסויים וכ"כ בזה בהל' אישות ובמ"ש ה"ה בשם הרשב"א בפ"ה מהל' מכירה גבי מכר לו חטים בחמור וטלה דקנה החטים כנגד החמור לבד אם לא משך גם את הטלה והטעם משום דהחמור הוא רוב וא"כ הוה כמו דבר המסויים והנה בעירובין דף נ' אמר שם דאם אמר תיקדש פלגא דחיטתא מהני גבי תרומה ואמאי הא הוה דבר שאינו מסויים אך י"ל דכ"כ דאף דמבואר בחולין דף צ"ט דמקום חתך גבי קדשים מותר ור"ל דדבר שאינו אסור רק מצד הקדש ודין לא תפוס רק מה דחזי לו וכל היכא דהוה בגדר איסור שפיר אוסר גם דבר אחר והנה כבר הארכתי לעיל דטבל שייך בו גדר איסור ג"כ מלבד הקדושת תרומה שחל עליו אחר שקדשה לשם תרומה נשתייר בו לגבי זרים גדר איסור טבל אך זה רק גבי דגן תירוש ויצהר אבל גבי שאר פירות אף אם נימא דתרומה שלהם מה"ת כמו שיטת רבינו מ"מ אין על הטבל שלהם שם גדר איסור עצמיי רק מחמת התרומה וא"כ לפי"ז לגבי מקום חתך בתרומה של דגן ודאי אסור משום דיש עליהם גם גדר איסור משא"כ בשל פירות הוה רק בגדר קדושה ולא איסור וא"כ לפי"ז גבי ב' סאין כיון דמשכחת שיחול שם תרומה על שני הסאים כהך דעירובין הנ"ל והוה דבר המסוים משום דאוסר גם מקום החתך כמש"כ לכך חל שפיר משא"כ גבי רימונים בעירובין שם דהוה רק פירות ואין אוסר מקום חתך וא"כ לא הוה דבר המסויים. והך דעירובין הנ"ל אף דהוה מעשר מ"מ האיסור משום ת"מ שיש בו. עכ"פ גבי קנין אף אחד משנים לא הוה מסויים והנה זה כתבתי דגבי לקט כ"ז שלא בא ליד עני לא נפטר ממעשר אך י"ל דאם נותן חילופיו לעני הוה כמו שבא ליד העני וכעין הך דבכורות דף י"ח הובא בירוש' כאן וכעין הך דע"ז דף ס"ג גבי אתנן וא"כ לפי דאמר כאן בירוש' בתחילה דצריך ליתן לו שבולת הראשונה וא"כ הוה כמו שהגיע לידו וא"כ הוה דבר המסויים וא"כ נפטר הלקט מן המעשר וא"כ אינו יכול לעשר מחמת חשש דמן הפטור על החיוב לכך קאמר דנותן לו איזה שבולת שירצה וא"כ לא הוה דבר המסויים ולא הוה קנין גמור ולא מפטר הלקט מן המעשר ושוב ליכא חשש זהו כונת הירוש' וכעין זה כ' התוס' ע"ז דף ס"ג ע"א ד"ה דקאי בחצירה גבי אתנן. והנה עיין במ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהל' מעשר פ"ז ה"י דאם עשאן בגורן חייב מדבריהם והנה לכאורה מאי קמ"ל הא זה מבואר בסוטה דף מ"ג ע"ב והביאו רבינו בהל' תרומות פ"ב ה"ט ע"ש וגם למה לא מחלק בין גורן לעיר ודוחק לומר דזה קמ"ל דכאן אין נ"מ וכעין מש"כ בהשגות בהל' תרומות שם בהי"ב גבי הפקר קמה דאם עשה מהם גורן חייב אפי' בעיר ור"ל דלא שייך הך טעם דקלא אית לי' והנה רבינו ז"ל שם כ' דהעמדת כרי בלקט שכחה ופיאה פטור אך רש"י ז"ל ב"ק דף צ"ד ע"א כ' להיפך ובירוש' כלאים פ"ה ה"ב מבואר אתיא לב"ש וי"ל דזה כונת הירוש' פיאה פ"א ה"ו מתניתין דב"ש היא כו' וט"ס שם ור"ל הך ב"ש דכרי הנ"ל וכשיטת רש"י ב"ק הנ"ל דלכך לאחר מירוח צריך לעשר גם מן הפיאה שנותן לו ועיין רא"ש נדרים דף מ"ד ע"ב ע"ש. אך באמת י"ל כך דהנה לכאורה קשה למה לא הביא רבינו דין זה דעשאן גורן גם לגבי הפקר ועיין ברכות דף מ' ע"ב דמבואר שם דזה הדין גם לגבי הפקר ע"ש אך נ"ל דכ"כ בח"ב על מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דמס' תרומות מ"ה גבי אין תורמין מן ההפקר דפי' שם מטעם אחר ולא קאמר מטעם דהוה מן הפטור אך י"ל דנ"מ לפי מה דמבואר בירוש' פ"א דמעשרות הובא בדברי רבינו פ"ב מהל' תרומות דאם הפקיר קמה וזכה בה והפריש ממנה תרומה חל שם תרומה אף דפטור קמ"ל דגם אם תרם מזה על פירות החייבים לא מהני ונ"ל דה"ה גבי לקט שכחה ופיאה אף דהתורה פטרה אותו ובפרט גבי פיאת קמה ולשיטת רבינו גבי לקט קמה אם עבר והפריש ממנו תרומה חל שם תרומה ועיין מ"ש רש"י ב"מ דף צ"ב ע"ב ד"ה הוא אוכל דהטעם דהפטור מחמת שהתורה זיכתה לו ולקמן אבאר זה. והנה כ"כ במ"א דזה תליא אם מה שנפטר עפ"י דין הוא כמו כבר נתן או דא"צ ליתן וכל היכא שפטרה אותו התורה אם זה הוה בגדר הפקעה או פטור וזהו כונת הגמ' בנדרים דף כ"ז ע"א אונס רחמנא פטרי' ר"ל כיון דהתורה פטרה אותו הוה כמו קיום התנאי ועיין מכות דף ט"ז ע"ב גבי גר שמשכנו ומת אם הפטור הוה בגדר הפקעה או גדר נתינה וזה ר"ל ג"כ הך דב"ק דף ק"ו ע"א גבי שבועה קונה וזה ר"ל התוס' דגיטין דף נ"ג ע"א במ"ש שם דלרב חייב משום שעת הגבהה כו' ואמאי לא נימא הרי שלך לפניך אך כיון דרב ס"ל בסנהדרין דף ע"ב דבדמים קנינהו והוה שלו לגמרי לא בגדר פטור לא שייך לומר הרי שלך לפניך וכעין דמבואר בב"ק דף ס"ו ע"ב גבי יאוש ועיין בירוש' ב"ק פ"ט דמבואר שם דלמ"ד שבועה קונה אינו יכול לומר לאחר שבועה גבי חמץ הרי שלך לפניך וע"ש דף ק"י ע"ב. ועיין תוס' ב"ק דף ד' ע"א דקלב"מ לא הוה רק פטור וכתובות דף ל"ג ע"ב במה דמקשה שם מי איכא מידי כו' ומתרץ שם ע"ש ובהך דע"ז דף כ"ז ע"א נשי כמאן דמהילי דמיא ובר"ה דף ט"ז ע"ב גבי הך דכל שנה שאין תוקעין כו' דלא מחמת דין רק מחמת אונס וכן נ"מ בכ"מ שהפטור הוא מחמת דין או מחמת סיבה וכעין הך דפומייהו הוא דכאיב להו ביבמות דף ס"ו ודף ק"ד ודף מ"ד וכ"מ וזהו ג"כ ר"ל הגמ' בגיטין דף ע"א ע"א גבי יכול לדבר מתוך הכתב מה דמקשה שם מהך דקרבן שבועה ע"ש ברש"י ותוס' אך ר"ל כך אם זה החסרון בהעדות או בהאדם ולשיטת ר"ת דהך מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באלם ור"ל דהוא אינו בר עדות אבל אם נימא כשיטת רש"י דלא מהני עדותו אבל הוא בר עדות וא"כ לא שייך בזה הך דין דב"ב דף קכ"ח דתחילתו וסופו בכשרות ע"ש וגם המיעוט דקרבן שבועה למסקנא אם משום דאינו בר עדות או משום דאין מקבלין עדותו וכמבואר ברש"י שבועות דף ל"א ע"א גבי משחק בקוביא וביומא דף ע"ד ובירוש' ובתוספ' דשבועות דזהו ב' דינים פסולים ואינם ראויים להעיד עיין ב"ב דף קס"ה ע"ב מה דאמר שם הא קמ"ל דשנים במקושר דומיא דעד אחד בפשוט פסולא דאורייתא ע"ש בתוס' וברא"ש דנ"מ לענין תפיסה ונ"מ ג"כ לענין עד מיתה דגבי עד אחד חייב קרבן שבועה כיון דמהני עדותו כמבואר בשבועות דף ל"ב וגבי פסול אף דמהני עדותו מ"מ פטור מקרבן שבועה וכן גבי אילם וזה ר"ל הך דגיטין הנ"ל אף דכשר לעדות אשה כמבואר שם וכן נ"מ אם חייב משום שבועת ביטוי גבי עד כזה עיין רש"י שבועות דף כ"ה ע"ב ד"ה סבר ובירוש' שם פ"ד דגבי ע"א פטור משבועת ביטוי אף אם נימא כמ"ד דפטור מקרבן שבועת העדות אך רש"י שבועות דף ל"ו ע"ב ד"ה שאני לא כ' כן וכ"כ בזה וכה"ג כ' רש"י סנהדרין דף ס"ו ע"ב ד"ה ונימא דיש חילוק בין היכא דהפטור הוא מחמת גזיה"כ או מחמת סיבה וכן נ"מ לשיטת רבינו דס"ל בהל' אס"ב פ"ג ובהל' שגגות פ"ט ה"ג דבן ט' הבא על שפחה חרופה גדולה הוא ג"כ חייב קרבן והטעם משום דס"ל משום דאיתקש להדדי וכל היכא דהיא חייבת מלקות גם הוא חייב קרבן ואם הוא פטור גם היא פטורה ונ"מ דהעראה שלא כדרכה דהוא פטור מקרבן גם היא פטורה ממלקות עיין ביבמות דף נ"ה ע"א וע"ב ברש"י דלכאורה משמע דרק לענין קרבן הוה הפטור אבל לענין מלקות בה י"ל דחייבת אף בהעראה ושלא כדרכה אך מלשון רבינו לא משמע כן עיין מש"כ שם בהל' אס"ב. ובאמת גבי שלא כדרכה גבי שפחה חרופה מלשון הגמרא דכריתות דף י"א משמע דזה לא יתמעט לגמרי גבי שפחה חרופה רק מגדר קרבן ועיין תוס' יבמות דף נ"ה ע"ב ד"ה אינו ואף דביבמות דף ל"ד ע"ב מצריך ב' קראי לרבנן למעט העראה ושלא כדרכה אך באמת הנה בירוש' ביבמות פ"ו משמע דלא כשיטת התוס' ביבמות שם רק דאינו חייב עד שיפלוט ובאמת י"ל דהך מה דאמרינן בנדה דף ט"ו ע"א בשלא גמר לא ר"ל העראה רק דר"ל בלא פליטה וכן הך דכריתות דף י"ב ע"ב גבי שפחה חרופה אי בעי אמר לא גמרתי ביאתי ר"ל ג"כ כך ועיין קדושין דף ע"ח ע"א גבי לא יחלל זרעו ר"ל ג"כ כה"ג וביבמות דף ל"ד ע"ב ר"ל ג"כ כך ובירוש' שבת פ"ז ה"ב מבואר להדיא גבי בועל נדה דליכא טומאה בהעראה ועיין במ"ש התוס' במו"ק דף ט"ו ע"א ד"ה ובועלי נדות אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן בהל' מטמא מו"מ פ"א ה"ג וכן י"ל דהא דצריך ב' קראי ביבמות דף ל"ד הוא רק אם נימא דהעראה רק נשיקה ובירוש' רפ"ו דיבמות מבואר דגבי אלמנה לכה"ג אף למ"ד דהעראה נשיקה אינו חייב משום הך לאו דלא יקח דאין עלי' שם קיחה ועיין תוס' קדושין דף י' ע"א ד"ה כל הבועל וביבמות דף נ"ט. והנה גבי נתקע הוה מחלוקת רש"י ותוס' בכריתות כאן אם הפטור הוא משום אנוס דפטור גם משפחה חרופה כמבואר בתוספ' פ"א דכריתות ובירוש' פ"ח דנזיר ה"א ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"י ה"ט ובפיהמ"ש לרבינו בכריתות שם וא"כ לזה היא חייבת אם היא היתה מזידה אבל להטעם משום דאינו מזריע היא ג"כ פטורה אך מהך דיבמות דף נ"ד ע"א גבי יבום לא משמע כן מדאמר שם הטעם דלא מכוין וכאן בכריתות לחד גירסא בגמ' גרס מכונה משמע משום דידה וכשיטת התוס' אך רש"י גרס מכוין וע"ש בתוס' בע"ב ד"ה שאינו מתכוין וכן יהי' נ"ב גבי משמש מת למ"ד חייב גבי שפחה חרופה אם חייב ע"ש ביבמות דף נ"ה ע"ב וכן נ"מ אף לדידן אם יש בו דין של בועל נדה לענין טומאה וי"ל דזהו כונת התוס' מו"ק דף ט"ו ע"א הנ"ל מ"ש דטומאת בועל נדה מטעם קרי ור"ל לאפוקי כה"ג. וכן יהי' נ"מ גבי ישן דפטור אם מטעם אונס או מטעם דכאן לא הוה גדר ביאה ונ"מ לגבה ועיין יבמות דף נ"ד ע"א ובדברי רבינו שם דרק אם הוה ישן לא קנה ועיין בפ"ב דב"ק דף כ"ז ע"א גבי ישן שבייש ובעירובין דף ל"ח ע"ב גבי הואיל וניער קנה ישן נמי קנה ושם דף מ"ה ע"ב ותוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א גבי קרבן וגיטין דף ע' ע"ב וכ"מ והנה מלשון הגמ' בכריתות משמע דפטור דישן גבי ש"ח כמו בכל עריות וא"כ ממילא היא חייבת אם הוא ישן כיון דהפטור הוא רק ע"י סיבה. עכ"פ נמצא דיש מקום שהפטור שלהם לא מחמת דהם נפטרו רק דאין עליהם חיוב וא"כ י"ל דבזה אם עבר וקרא עליהם שם תרומה חל עליהם ולכך בהם י"ל דאם עשאן בגורן חייב להפריש מהם מדרבנן כיון דחל עליהם שם תרומה משא"כ בהפקר כיון דאף דיעבד לא חל עליו כלל לא תיקן בהם תרומה ועיין תוס' יומא דף י' ע"ב ואף דגבי הך דברכות דף מ' אמר זה גם על הנה באמת בירוש' רפ"א דדמאי אמר דזה אינו הפקר גמור רק ספק אם רוב אין משמרים ע"ש לר"ל וב"מ דף כ"ב ע"ב גבי תמרי דזיקי ובתוס' ב"ק דף ס"ח ע"ב היכי ס"ל לר"ל גבי יאוש שלא מדעת ותוס' ר"ה דף ט"ו ע"ב וא"כ י"ל דדיעבד חל עליהם שם תרומה וכעין הנך דפטורים מן הדמאי כמבואר בירוש' ספ"א ובאמת זה תליא בהך דהוריות דף י"ב ע"ב ודף ט' ע"ב גבי משיח ונשיא שנצטרע אי מידחי דחי או מפטר פטור ר"ל אם פקע שם הדבר ממנו או יש שם הדבר עליו רק דאינו יכול וכן נ"מ גבי קרובים היכא דיש קרובים יותר ממנו אם יש עליו השם או לא ועיין ב"ק דף ק"ח ע"ב בתוס' ד"ה לבניו אם יש עליהם שם יורש כיון דהוא קודם וברש"י שם דמפרש אחי האב ונ"מ להך דגיטין דף ע"ד ע"א גבי תנאי אם יש לו בנים ומחזיר לאחיו אם קיים התנאי ובירוש' כתובות פ"ט ה"א מה דמקשה שם דכיון דיש לה בעל שוב הוה יורשי האשה כנכרים כמ"ש התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב ואיך יורשים אותה וגם י"ל דזה תליא בהך דב"ב דף ק"ל ע"א גבי בת במקום בן אם יש עלי' שם קרובות וערכין דף כ"ה ע"ב ע"ש כאחר דמיא ובמ"ש רבינו בהל' רוצח פ"א גבי גואל הדם גבי אב שהרג אם אין לו בן אין האח נעשה גואל הדם וקשה הא במקום שיש אב אין האח יורשו וע"ש בה"ב דרק הראוי לירושה הוא גואל הדם וא"כ לא מיקרי גואל הדם כלל ועיין ברש"י קדושין דף כ"א ע"א ד"ה חובה ע"ש ודוחק לומר דר"ל שהניח הנהרג אשה וא"כ זקוקה לאחיו ליבום והוא קודם לנחלה מאב לדידן כמבואר ביבמות דף מ' אך באמת מדברי רבינו בסוף הל' ממרים גבי בן סורר ומורה מוכח דס"ל דהיכא שהוא גרם לו מיתה שלא עפ"י דין אינו יורשו וכעין מ"ש רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד הט"ז דבעל שחבל באשתו צריך לשלם לה הכל ואין לו בהם פירות ועיין תוספ' כתובות פ"ג דאמר שם גבי קנס דאם נותן מיד אביה יורשה ולכאורה קשה הא צריך ליתן לאבי' וצ"ל דמיירי כעין הך דכתובות דף ל"ט גבי בא עלי' ונשאת דנותן לעצמה וקמ"ל דהבעל אינו יורשה כיון דהוא גרם זה ומיירי שנשאה הוא בעצמו ועיין בכתובות דף ק"ב ע"ב דמשמע קצת דשפיר יורשין אותו אף אם הם גרמו לו מיתה אך י"ל דשם קאי כעין הך דירוש' דכתובות פ"י ה"ב גבי כתובת בנין דיכרין דלא דירשו אותו רק דאינו וא"כ נתרבה חלקם וגבי עישר נכסי משום דקי"ל בע"ח דאחי הוה כמבואר בכתובות דף ס"ט ע"א ועיין תוס' כתובות דף כ"ט ע"א וסנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה במפותה אם קנס הוה מתחילה שלו או רק בגדר זכי' ואכ"מ. עכ"פ היכא שהתורה הפקיעה י"ל דבטל השם ממנו וכן כאן גבי הפקר:
[השמטה לדף נ"ו ע"ב. למ"ש לענין המחלוקת דירוש' אם צריך לשלם כופר היכא שהפקיר השור. וכן יהי' נ"מ להך בעיא דסנהדרין ט"ז גבי שורו של כה"ג בכמה אם בע"א או בכ"ג איך הדין לענין הכופר שלו דבכופר של כל אדם הנה התוס' רפ"א נסתפקו בזה אם בג' או בכ"ג ובירוש' שם הוה בזה מחלוקת ע"ש גבי כה"ג מאי. ונראה דזה ר"ל הגמ' שם מכלל דממונא פשיטא לי' ולכאורה הא זה מבואר בברייתא שם דף י"ח ע"ב אך י"ל דמלקות עדיף טפי בג' כמבואר בירוש' שם רפ"ב דדיני ממונות בכ"ג ומלקות בג' דנמצא עליתו ירידתו אך באמת י"ל דהגמ' ר"ל אכופר ובאמת רבינו ז"ל לא הביא כלל הך בעיא דשור הנסקל והטעם דכיון דקי"ל דאין גומרין אלא בפניו ע"ש דף י"ט וב"ק דף מ"ד ודף צ"א וכ"מ וזה מבואר בירוש' רפ"ב דאין כבודו של כה"ג להיות בב"ד של כ"ג ע"כ צריך ע"א אך יהי' נ"מ לענין הריגתו של שור כמו גבי זקן ממרא כמ"ש רש"י ועי' תוס' סוטה דף ז' ע"ב ובהל' סנהדרין אבאר זה: ע"כ השמטה]