אין מניחין כו'. והנה דין מצר וחצב לא הביא רבינו גבי פיאה הך דב"ב דף נ"ה ובירוש' כאן דהוה מחלוקת אם בדיעבד קידשה וצ"ל דרבינו סמך על מה שכ' בפ"א מהל' זכי' ומתנה וזהו מה דאמר כאן משדה לחברו ר"ל שיש מצר ביניהם וזהו ג"כ כונת הגמ' ב"ב דף ס"ט ע"ב מכאן למצרים מה"ת ע"ש ברשב"ם ור"ל דזה הוה הפסק מה"ת ולכך אף בדיעבד לא הוה פיאה ונ"מ ג"כ לפי מה דקי"ל דכ"ז שלא התחיל לקצור לא נתחייבה השדה בפיאה וא"כ אם זה מפסיק לא נתחייבה כלל בפיאה ולכך דייק רבינו כאן כיצד כו' שלא יקצור כל השדה כו' ולמה לא כ' שלא יניח פיאה בשדה זו על שדה אחרת משום דס"ל דעדיין לא נתחייבה כלל השדה אחרת כ"ז שלא התחיל לקצור בה וכן יהי' נ"מ אם אח"כ כילה שדהו דחזר פיאה לעומרים אם אז יכול להניח פיאה משדה לחברתה אם זה דומה למה דמבואר בירוש' רפ"א גבי שבולת הראשונה דכיון דלא שייך גבי פיאת קמה לא שייך ג"כ פיאת עומרים ע"ש וכן משמע מהך דמבואר לקמן בהל' ט"ו דאם עשאו שני גרנות נותן שני פיאות ומשמע דמיירי בפיאת עומרים וכן משמע שם בירוש' ונ"מ ג"כ למה דמבואר לקמן הי"ד גבי זרע שני מינים בשדה אחת דנותן פיאה על כל או"א אם גם אז כ"ז שלא התחיל לקצור המין השני לא נתחייב עדיין וכן גבי שבת וחרדל לפי שיטת ר"י בירוש' כאן פ"ב ופ"ג דהטעם מפני שהערוגה הוה כמו שדה בפ"ע אם גם שם לא נתחייב עדיין ולפי שיטת רבינו כאן בהל' ח' ובהל' י' וי"א נראה דבאמת זה תליא בזריעה שאם זורעין לא בב"א אז כל או"א חיוב בפ"ע וכשיטת ר"י בירוש' ועיין רש"י חולין דף קל"ח ע"א גבי הך דהמוכר קלחי אילן דמבואר שם דס"ל דרק הקרקע מצרף להניח פיאה אחת וכן מבואר בר"ש פ"ג ולקמן אבאר זה אך רבינו לקמן בהל' י"ח אינו מפרש כן והנה מרש"י שם מוכח דמהני פיאה שמניח מזרעים על אילנות אף דממין זה על מין אחר לא מהני זה רק הטעם כמש"כ משום דכל אחד הוה חיוב בפ"ע ולא נתחייב השני בקצירת הראשון משא"כ גבי הך דקלחי אילן הם בטלים לגבי השדה וכעין מ"ש התוס' מנחות דף ע' ע"ב גבי חלה דהיכא שיש בכל אחד שיעור חלה אין תורמין ממין על חבירו ע"ש משום דאזלינן בתר החיוב ועיין תוס' זבחים דף ל"א ד"ה התם בשם ר"ת דהיכא שיש שיעור בזה אינו מצטרף עם האחר ומניח להאחר להפרד ממנו וכעין זה כ' הפיסקי תוס' מנחות בדף כ"ד גבי צריך לכלי כו' גבי חלה כה"ג דלא מצטרף היכא דיש שיעור חלה בהראשון ובתוס' הוריות דף ג' ע"א ד"ה והורו דמה דבעי שם אם מצטרפין זה רק אם היו שניהם מעוטין אבל אם האחד יש בו רוב לא ממשיך להמיעוט וכה"ג מבואר בירוש' דמכות פ"א הי"ד דהא דמצטרפין לעדות אחת זה רק אם לא היו רק ב' וא"כ אחד הרואה את חברו הוא נצרך להעדות אבל אם הי' ג' ואחד מהן רואה את כת השני' לא מצטרפי. וה"נ כן כיון דחיובם בא בפ"ע אין האחד פוטר חברו והנה אם התחיל לקצור ואח"כ נתחלק השדה לשתי שדות לפי מה דמשמע לקמן מדברי רבינו בה"ל י"ח מוכח דבעי ב' פיאות ולקמן אבאר זה. ונראה דאף אם הניח פיאה קודם גמר הקצירה בקמה דפסקינן דחל עליה שם פיאה ולשיטת ר"י במשנה דדי אם אח"כ ישייר קלח אחד לשם פיאה בסוף אם קודם זה נחלק לשתי שדות י"ל דבעי פיאה אחרת כשיעור וכהך דפסחים דף פ"ו ע"ב גבי נפרסה מחיצה ובירוש' פ"א דמעשרות ה"ב גבי כרם ולקמן אבאר זה. ועיין בירוש' כלאים פ"א ה"ד גבי זרע כלאים ונעשה גדר ביניהם וחלקו דהוה שם פלוגתא דר"י ור"ל ובזה יש לבאר כונת הבה"ג מה דכ' בהל' פיאה והיכא דשבק פיאה כו' צריך לאיתובי חילופו מייתי הך ברייתא דמנחות דף ע"א ע"ב קרסמוה נמלים ע"ש דמה שייכי להדי הדדי רק דר"ל כך דהוא פסק כר"מ וא"כ אם קרסמוה נמלים כשהביא שליש הוה הפסק לפיאה וא"כ נעשה שתי שדות ולא מהני פיאה הראשונה כמש"כ ועיין בעירובין דף י"ז ע"א גבי מחיצות ודף כ' ע"א וכ"מ בזה: