הקוצר כו'. ואם הגיע כו'. עיין בתוספתא פ"י דר"ש ס"ל שם דגם אם הביא שליש פטור מן הלקט ע"ש ובמנחות דף ע"א ע"ב ור"ל לא דס"ל דאין עליו חיוב פיאה רק דלא מיקרי קציר כ"ז שלא נגמר התבואה ומ"מ חייב בפיאה ולכך מבואר שם דחייב במעשרות דשפיר מיקרי תבואה ונ"מ דאם מקצת נגמר ומקצת הביא שליש והתחיל לקצור מהני דנגמר חייב אף השליש וזהו ג"כ כונת הגמרא פסחים דף כ"ג ע"א כמ"ש שם התוס' ד"ה קוצר ע"ש ועיין בירושלמי ר"ה פ"א סה"א גבי מעשר בהמה דאף דבשנה שנולדו אז עדיין לא היו יכולים ליכנס לדיר להתעשר דעדיין הוו מחוסרי זמן מ"מ שפיר מיקרי של שנה אחת לענין דאח"כ מצטרפין וכן כתב רש"י בכורות דף נ"ט ואף דלענין לקוח לא הוי אז אם לקחן תוך ז' כיון דאינם ראויין כמבואר בכורות דף נ"ו ע"א וכן פסק רבינו בהל' בכורות ספ"ח ויהי' נ"מ דאף אם נימא דלא כמש"כ לעיל רק דגם לענין פיאה אם הקדיש קודם שהביא שליש ופדאן לאחר שהביא שליש פטור כמו גבי תרומות ומעשרות מ"מ לר"ש לא פטור אף דמצטרפי כמש"כ ובאמת רבינו פסק בהל' בכורות פ"ז ה"ה דבדיעבד אם עישר מעשר בהמה משנה על חברתה מהני ועיין בתוספתא פ"ח דבכורות דהוה מחלוקת דר"ע ורבנן גבי מעשר בהמה כה"ג וגם י"ל דנ"מ בין ליקדש או ליקרב ועיין בכורות דף נ"ג ע"א ודף נ"ט ע"א בתוס' ד"ה איתקש וכן מבואר בתוספתא שם דהא דאין מצטרף גבי מעשר בהמה חדש וישן זה רק בשלא נטבלו עדיין אבל אם נכנסו לדיר ונשתיירו שם דאז הוה כמו נטבל מה"ת וא"ש מ"ש רש"י בכורות דף ס' ע"א ד"ה אלא דנ"מ דהוה טבל גמור מה"ת ובלא זה רק לכתחילה ע"ש דף נ"ח ע"א ד"ה דטבלי ושם דף נ"ד ע"ב ברש"י ד"ה חמשה ומה דמבואר בירושלמי פ"ג דשקלים ה"א דהוה טבל מה"ת י"ל דהיינו אם נכנסו לדיר ואז י"ל דאף אם מכרן ג"כ לא נפטרו דהוה כמו שנטבל כבר ועיין תוס' ב"מ דף פ"ח ע"א גבי לקוח וכ"מ אז שפיר מצטרפין עם של שנה אחרת ומעשרן וה"נ גבי פיאה אף לר"ש דקצירת שליש לא הוה קצירה מ"מ לענין איצטרופי שפיר מצטרף לענין פיאה אחת ויהי' נ"מ אף לדידן גבי ענבים וזיתים דלפי המבואר בדברי רבינו בהל' מעשרות פ"ב ה"ה דאף אם לגבי שמן לא הביא שליש מ"מ לענין מעשר חייב מחמת זיתים ואף דאינם מכשירין כמבואר בירושלמי מעשרות הובא בדברי רבינו פרק א' מהלכות טומאת אוכלים ה"ה ועיין במש"כ רבינו בפיהמ"ש מסכת שביעית פרק ד' מ"ט וב"מ דף ק' ע"ב ודף ק"ה עמוד א' גבי פריצי זיתים בפירש רש"י דהוה בערך חצי לוג שמן לסאה עיין שם ובדמאי סוף פרק א' גבי שמן ערב עיין שם בפיהמ"ש לרבינו דהוא שמן המור אף דעדיין לא הביא שליש כמבואר במנחות דף פ"ו וכן ס"ל לרבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו הי"ד דכשרים לקרבן אך לכאורה קשה דא"כ מאי מקשה בירוש' פ"ג דחגיגה ה"ד איך מביא שמן מעבר הירדן הא נטמא ברצועה של כותים ע"ש ואמאי לא מוקי לה כגון שלא הביאו שליש ומ"מ למקדש כשר וצ"ל כעין הך דב"ב דף צ"ז ע"א גבי שמרים של הקדש דמכשירין ג"כ לעולם וכמ"ש רבינו בהל' טומאת אוכלים פי"ג וכ"כ בזה. עכ"פ למעשרות הוה גמר אף שלא נגמר לענין יין ושמן וכמש"כ. והנה לגבי פיאה כה"ג מאי דהנה רבינו מדייק אם נגמרו שליש גמירתן ולא נקט הגיעו לשליש כמו גבי שדה וכמו גבי מעשרות רק משום דהא פסק רבינו לקמן בספ"ד דאם בצר הגפנים לענבים פטור ממתנות עניים וכמש"כ לעיל וא"כ חזינן דעיקר הבצירה לצורך היין ואז מיקרי בצירה וא"כ צריך שיביאו שליש ליין ולא די שהביאו ענבים שליש והנה באמת רבינו ז"ל שם לא כ' רק גבי ענבים וגבי זיתים מאי די"ל דמשום עוללות לכך לא הביא זה גם י"ל משום דגבי זיתים איכא זיתי כבש דעומדים לאכילה כמבואר ספ"ב דתרומות ופ"א דבכורים וגם בזיתים השמן מובלע טפי עיין רש"י ברכות דף ל"ט ע"א ובירוש' תרומות פ"ד סה"ד ועיין בירוש' שבת פי"ד ה"ב מה דמבואר שם הכהנים נהגו בתרומה כר"י ובתוספ' פ"א דעדיות ור"ל לענין זה דתרומות הנ"ל אם תכף משיטענו יש עליהם שם מרוסקין והוה כמו התחיל מבעוד יום דשבת דף י"ט ע"א ועיין בתוספ' סוף עוקצין וכן יהי' נ"מ לגפנים ולרמונים דמבואר בירוש' פ"א דמעשרות דבהם די אף אם לא ביכר רק גרגר אחד נתחייב במעשר אבל לגבי פיאה לא מהני זה והטעם דלא מיקרי בצירה וכמש"כ וזהו ג"כ כונת רבינו שכ' משיגמר שליש גמירתן אך זה יהי' נ"מ לענין דאם התחיל לקצור בשליש שהביא נתחייב הכל וכמש"כ לעיל וי"ל דזהו כונת המשנה פ"ז דפיאה מ"ב כ"ז שיש לו תחתיו כו' משום דמבואר במנחות דף פ"ו ע"א ע"ש ברש"י דהני שבראש הזית הם מתבשלין קודם ע"ש בתוס' וכ"כ בזה וקמ"ל דלא נימא כיון שהגיע השליש למעלה שוב נתחייב הכל כמו גבי מעשרות וכמ"ש קמ"ל דרק אם יש לו תחתיו והנה לפי מה דמבואר בחולין דף קל"ז ובירוש' כאן פ"ד ה"ז דתולש ביד אינו חייב רק במידי דאורחי' והנה בנדרים דף ס"א ע"ב הוה מחלוקת דתנאי אם ענבים הוה דרכן לבצור ביד או בסכין ובתוספ' דב"מ פ"ט גבי שדה קיצה ע"ש ונראה לפי"ז דגבי ענבים דמבואר שם בנדרים דכי מתבשלין אורחי' ביד לא מחייב אם תלש ביד הנך דנתבשלו את האחרות שלא נתבשלו עדיין משום דלגבייהו לא הוה קציר וזהו מה דאמר בירוש' פ"ד ה"ז הנ"ל ודכותי' פרט כרמך לא הפורט בידו וגבי זית ודאי דרכו במקל ולא ביד וזהו משתלך המחבא וע"ש בירוש' ובשבת דף קכ"ג ע"ב גבי מקל של זיתים ע"ש וכ"כ בזה וזהו מה דר"ל ר"מ דרק משתלך המחבא דהיינו במקל שדרכו כן אז חייב כולו דהוה דרך קצירה וי"ל דאף למ"ד דתולש חייב זה רק לעצמו ולא לחייב את כל השדה וכל האילן דמ"מ לא מיקרי ובקוצרכם כהך דרשה דחולין דף קל"ח ע"א ע"ש וי"ל דזהו כונת הגמ' בחולין דף קל"ז גבי מלבנות הבצלים דר"י ס"ל דפיאה מכל או"א דזה ודאי אם נימא דע"י התחלה מתחייב כל השדה ודאי די בפיאה אחת וכמש"כ לקמן ועיין שבת דף ע"א ע"א גבי תמחויין אם מצטרפין אם חולקין ובשבועות דף כ"ב ובירוש' פ"ז דשבת ופ"א דשבת בדבר שמצטרף אם חולק וכ"מ בזה וה"נ כן ולכך ע"כ מיירי בתולש וזה אינו מחייב הכל ולכך צריך פיאה מכל או"א לר"י זהו ר"ל הגמ' שם וכן יהי' נ"מ במה דמבואר בירוש' פ"ב ה"א דדבר שהוא חייב בפיאה מפסיק אפי' כ"ש ודבר שהוא פטור מפיאה צריך ג' תלמים וכן משמע בירוש' פ"ג ה"א שם גבי אילנות וזיתים ולכך פסקינן גבי מלבנות הבצלים וירק מפסיק ביניהם דהוה פטור פיאה דנותן פיאה מאחת על הכל ע"ש והנה גבי פחות משליש מבואר שם ולקמן בדברי רבינו פ"ג ה"ד דבעי דוקא חרש משום דזה הוה פטור פיאה ומה דרבינו לא הביא הך דפטור פיאה דאינו מפסיק רק בג' תלמים נ"ל דסמיך על הא דהל' י' שם גבי מלבנות הבצלים ולקמן אבאר זה. וא"כ לפי"ז לר"ש גבי שליש דס"ל דפטור מפיאה אם זה הוה כמו חיוב פיאה או פטור והנה בירוש' פ"ג סה"א במה דבעי שם כ"ש או כג' תלמים של פתיח נראה דקאי אהלכה ב' אהך דמנמר ובעי הכי אם ר"ל דהקלחים לחים מפסיקים בין היבשים וצריך ליתן פיאה לכל יבש ויבש וה"ה דנ"מ לקולא דאם קצר זה לא נתחייב האחר ועיין ברש"י חולין דף קל"ח ע"א דס"ל דאם יש לאילנות בתוך שדה זרעים אם התחיל לקצור מן התבואה נתחייבו גם האילנות ואם נתן פיאה מתבואה נפטרו גם האילנות. ובאמת י"ל דזהו המחלוקת דב"ש וב"ה בריש פ"ג גבי מלבנות התבואה שבין הזיתים וע"ש בירוש' ובדברי רבינו והר"א ז"ל בפ"ג ה"ט ולכאורה לפי גירסתינו דברי הירוש' סותרים זא"ז דבתחילה אמר דמרווחים יותר סברא לומר שיתן מאחד על הכל ואח"כ אמר להיפך ועיין ב"ב דף ל"ז ע"ב גבי רצופים ותוס' שם דף ל"ו ע"ב אך באמת כך דלגבי התבואה ודאי אם הם מרווחים יש שם שדה תבואה עליהם וא"כ נמצא דהאילן הוה הפסק לגבי התבואה אך מ"מ לגבי האילנות די בהפיאה שמניח מן התבואה כיון דאין עלי' שם שדה אילן וה"ה לפי"ז לא נתחייב התבואה האחרת בפיאה ואם נימא דהך המנמר ר"ל לענין הלח לכשיגמר אח"כ ואז הוה הך יבש שקצר עכשיו כמו חיוב פיאה דמפסיק אף בכ"ש ועיין במנחות דף ע"א ע"ב ולקמן בדברי רבינו פ"ג הי"ב ושם אבאר זה עכ"פ חזינן דפחות משליש לדידן לא הוה בגדר פיאה וגם קצירה לא הוה ונ"מ דאינו מחייב בקצירתו את הנגמרין ולר"ש יתר משליש הוה חיוב פיאה רק דאין עליו שם קצירה וכמש"כ: