עני שנטל כו'. אפי' מה שנטל כו'. עיין בירוש' דהטעם הוא משום קנס אך באמת י"ל לפי שיט' הראשוני' הובא בדברי ה"ה בהל' זכי' ומתנה פ"ב ה"ט גבי הבונה פלטרין בנכסי הגר דלא קנה רק משהעמיד להם דלתות דגם הפלטרין של הראשון נעשה הפקר כיון שחיברן לקרקע וזכה בהם השני וה"נ כן גבי פיאה ועיין מש"כ בזה בח"ב בהל' ערכין והנה רבינו לא הביא כאן הך דין דהירוש' גבי שנים שהיו מתכתשין על העומר והטעם משום די"ל דס"ל דכאן ד' אמות קנה דלא כתירץ דר"פ בב"מ שם משום דס"ל דיש לו רשות בשדה לעני ועיין בכורות דף י"ח ע"ב רק כאן משום דלא ניחא לי' בד"א והך דירוש' תנא ר"ח שנים שהיו הנ"ל הוה כמו הך דר"ח דבבא בתרא דף ל"ה ע"ב גבי גזלן של רבים ע"ש ובגיטין דף ס' ע"ב גבי הך עובדא דאביי ע"ש וברש"י ב"מ דף ח' ע"א ד"ה הא והך דכאן ה"כ גבי בעה"ב שהניח פיאה ס"ל לרבינו דשם איירי בפיאת קמה ולא שייך בזה דין ד"א וא"ש מה שרבינו שינה מלשון התוספ' דכאן דשם נקט שנתן פיאה לעניים דהוה משמע בתלוש ורבינו נקט לשון שהניח דהיינו קמה וכמש"כ ובאמת לפי הך טעם דגיטין דף י"ב דלא תלקט לעני ור"ל דאינו יכול ליטול מתנות עניים רק בעצמו וכעין הך דמבואר בירוש' מעש"ש פ"ה ה"ה דאינו יכול ליטול מתנות כהונה ע"י שליח דאתם כתיב ועיין ב"מ דף צ"ב מה דאמר שם גבי פועל אם משל שמים הוא אוכל לדידי' זכה לו רחמנא כו' וא"כ אי נימא דד"א הוא בגדר שליחות א"כ היך שייך כלל ד"א גבי מתנות עניים ומאי מקשה שם הגמ' הא ר"ל ס"ל משום שליחות וכן קשה מהך דב"מ דף י"א ע"א דר"פ אמר שם דלכך מהני שם חצר במתנות כהונה משום דעת אחרת ולא גרע משליחות והא כאן לא מהני שליח ואף דמצינו בגיטין דף ל' ובחולין דף קל"ג מזכה לו ע"י אחר ועיין ירוש' תרומות פי"א ה"ז ופ"ו סה"א דמהני מזכה לו ע"י אחר אך שם י"ל דלא בעי מצות נתינה רק דין נתינה אך מהני קשה דאנן ס"ל דזכי' בתורת שליחות עיין ב"מ דף ע"א ע"ב ותוס' כתובות דף י"א וסנהדרין דף ס"ח ע"ב ותוס' נדרים דף ל"ו וכ"מ ועיין בהך דגיטין דף ע"ה גבי נתינה בע"כ ושם דף ל"ז ע"א גבי מזכה לו ע"ש בר"ן ובאמת בתוספ' דב"ב פי"א מבואר דר' ס"ל דאין כותבין פרוזבול אלא מדעת הלוה וי"ל דמיירי כה"ג כגון שצריך להקנות לו קרקע ובזה א"ש מה דבגיטין שם דף ל"ו ע"א גרס שכל חוב שיש לו אצל פ' ובשום מקום ליתא זה משום דשם מוקי לה אביי הך משנה כר' ור' ס"ל בתוספ' דב"ב הנ"ל דבעי דעת הלוה כמש"כ. ובמ"א אבאר זה. אך באמת כך דעיין בקדושין דף מ"ד ע"ב דאמר שם דנערה אינה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה ומבואר בירוש' שם שם ובגיטין פ"ו דזה דוקא לר"י דס"ל דנערה אינה יכולה לקבל קדושין אבל לר"ל דס"ל דנערה יכולה לקבל קדושין מצד עצמה בלא מצד אביה יכולה שפיר לעשות שליח ג"כ משום דהוא ס"ל דנערה היא דבר בפ"ע רק דהתורה נתנה רשות לאביה ג"כ ועיין תוס' קדושין דף ג' ע"ב ד"ה וכי תימא ור"י ס"ל דזה רק כח שנתן לה התורה מכח האב ולכך אינה יכולה להפקיע זכות האב ולכך אינה יכולה לקדש את עצמה וכן אינה יכולה לעשות שליח דזה לא נתן לה התורה זכות ובאמת הא דקי"ל דשליח עושה שליח אם ר"ל דזה הוא הדין של שליחות או דר"ל דדעת המשלח הוא כן עיין בגיטין דף כ"ט ובירוש' גבי שליח קדושין אם מצי משוה שליח ועיין יבמות דף פ"ו ע"א דמרבה שם מקרא דנשואה יכולה ליתן רשות לתרום ר"ל דלא נימא דזה לא בגדר עצמיות רק בגדר כח הבעל ואינה יכולה לעשות שליח ומרבה מקרא דנעשה כמו שלה ועיין תוס' עירובין דף פ' גבי אשתו של אדם עכ"פ חזינן דכל היכא דזה הדבר לא בגדר שלו רק שיש לו זכות אינו יכול לעשות שליח וזהו ג"כ ר"ל הגמ' בקדושין דף כ"ג ע"ב גבי עבד כנעני אם יכול לעשות שליח ע"ש בתוס' ור"ל כך דהירוש' מקשה בפ"ו דגיטין היך אשה עושה שליח לקבל גיטה כיון שהדבר אינה שלה ר"ל כיון דשם לא בעינן דעתה כלל ויכול לגרשה בע"כ מה מועיל כאן דעתה שתהא יכולה לעשות שליח וכעין דאמרינן בב"מ דף י"א ע"ב גבי עומדת בצד חצירה כו' דכיון דלא בעי דעתה מאי שייך כאן גדר שליחות ואמר דהתורה זיכתה אותה דמרבה מקרא דיכולה לעשות שליח ה"נ מיבעי בקדושין גבי עבד אם יכול לעשות שליח ובזה יש ליישב מ"ש התוס' קדושין דף ה' ע"א ד"ה שכן דאיך מיקרי בע"כ מה שהאב מוכר את בתו מ"ש מקידושין אך באמת כך דגבי קדושין כשהיא נערה או בוגרת היא מקדשת את עצמה וכשהיא קטנה זכה לו רחמנא לאב לקדשה ועיין גיטין דף ס"ד ע"ב ידה יתירה ושם דף פ"ה ע"א אתיא לכלל כו' משא"כ גבי מכירה דהיא עצמה אינה יכולה למכור עצמה כלל עיין תוס' ב"מ דף י"ב ע"ב בשם ספרי ואם כן היא לא שייכה בגדר מכירה כלל ומה שייך בזה דעתה רק דאביה יכול למוכרה מצד עצמו ולכך כ' התוס' סוטה דף כ"ג ע"ב דזה הוה כעין מכרוהו ב"ד ולכך מיקרי בע"כ ובמ"א אבאר זה. עכ"פ כל היכא דאין הדבר מצד עצמו רק מחמת הכח שנתן לו התורה אינו יכול לעשות שליח ועיין בירוש' דמאי פ"ו ה"ג והובא בדברי רבינו פ"ו דמעשרות ה"כ שאין כהן עושה כהן ובירוש' גיטין פ"ג ה"ז גבי בן לוי שהי' חייב מעות לישראל שאין לוי עושה לוי ובתוספ' בכ"מ בזה ור"ל כך דאין המתנות כהונה שייך ללוי מצד עצמו רק מצד השבט רק דנ"מ גבי מתנות כהונה אף דהוא ג"כ בגדר קנאו השם ונתן לכהן כמבואר בספרי פ' קרח פסקא קי"ט זה רק קודם נתינה אבל אח"כ נעשה שלו לגמרי ועיין קדושין דף נ"ג ע"א וביבמות דף פ"ז ע"א מלחם אביה לחם הקנוי לאביה וחולין דף קל"א ע"א וכ"מ וכמו גזל הגר עיין תוס' מנחות דף ע"ג ובערכין דף כ"ה ע"ב דנין דבר שמתנה כו' משא"כ בקדשים כמבואר בקדושין שם וזהו כונת הגמ' חולין דף ק"ל ע"ב דאין חזה ושוק דין ר"ל כה"ג דזה לא שייך כלל בגדר ממונות וגם בחלק בעלים הוה זה מחלוקת רש"י ותוס' בב"ק דף י"ב ע"ב ובאמת נ"ל דלכך ס"ל לרש"י במנחות דף ס"א ע"ב גבי תנופה דשלמים של ב"נ אם לא נתן לישראל אז אסור לישראל לאוכלם רק כהן וע"ש דף ע"ג ע"ב ומשום דס"ל דקדשים קלים לבעלים הוה ג"כ גדר משולחן גבוה כמבואר ביצה דף כ"א וא"כ ב"נ מלבד דהוא ערל דאסור לאכול בקדשים ודאי אין שייך לומר בו משולחן גבוה וא"כ שייך לכהנים ואסור לזר לאוכלם ועיין תוס' חולין דף צ' ע"א ד"ה קדשים מ"ש שם דמיגו דאיתוסף לב"נ גבי גיד דמשמע דליכא איסור מוקדשים בהם וגם י"ל דשייך כאן באו פריצים וחללוה אם נימא דיש להם קנין עיין תוס' ב"ק דף י"ב ע"ב גבי המקדש בחלק הבעלים ובע"ז דף נ"ב ע"ב ובמלחמות שם אם זה שייך גם בכלי שרת ועי' נדרים דף ס"ב דגם בכ"ש כן ועיין זבחים דף כ"ז ע"ב דמזבח רק ריצפה אך יש לחלק בין כ"ש של משה שנמשח בשמן המשחה ובין שאר כ"ש וזהו כונת הגמ' יומא דף ע"ב ע"א שמא תאמר בטל סכוין ר"ל מה שנמשח בשמן המשחה ועיין בהך דסוטה דף ט' ע"א לא שלטו שונאים ע"ש וכ"כ בזה בהל' אס"ב ועיין תוס' חולין דף צ' ע"ב דמשמע שם דשלמים של כהן ג"כ הי' בו קדושה יתירה משל ישראל ונ"מ אם צריך לאוכלם בגדר למשחה עיין זבחים דף ע"ה ע"ב בתוס' ובכורות דף כ"ז אם גם גבי תרומה שייך הך דין דלמשחה ורש"י פסחים דף פ"ו ע"א וכן יהי' נ"מ אם נטמאו הבעלים אם שייך להם הבשר וכן העורות עיין זבחים דף ק"ג ע"ב אם מחמת העור הולך אחר הבשר וב"ק דף ק"ט ודף ק"י ואף דעורות קדשים הוה נכסי כהן דיכול לקדש בו את האשה כמבואר בתוספ' קדושין פ"ג ובכורות דף ל"א ע"ב וכן הדין בבכור כ' רבינו בהל' בכורות ספ"א דתם אינו נמכר אף בשר שלו וזה מחלוקת בירוש' בקדושין פ"ב אם יכול לקדש בו את האשה משום דמה שהוא של כהן לאחר שחיטה הוה בגדר בעלים ולא בגדר כהונה ועיין תמורה דף ז' ע"ב וכן גבי מעשר בהמה ג"כ כן לאחר שחיטה תם אם הוא בגדר שולחן גבוה או מחמת איסור הא דקתני בפ"א דמעש"ש דמקדשין בו את האשה ועיין תוס' זבחים דף ט' דלא ס"ל כן ורש"י בכורות דף ל"א ע"ב ודף ל"ב ע"ב דס"ל דהוה משולחן גבוה ומדברי רבינו בפיהמ"ש פ"א דמעש"ש לא משמע כן רק דהוה בגדר איסור לא מחמת קדושה ונ"מ אם נטמאו למי שייך הבשר והעורות ועיין בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ד ה"ג דכ"ז שלא התחילו לאכול זכו הטהורים בחלקם של טמאים ויהי' ג"כ גבי שלמים כן וה"ה לב"נ כמש"כ. עכ"פ גם תרומה ומעשרות קודם נתינה הוה רק לשבט וכל כהן הוא נוטל רק מצד זכות ועיין גיטין דף ל' מפריש עליהם בחזקת השבט וכ"מ רק דהטובת הנאה שיש לו הוא מקנה לכהן שנותן לו ועיין ב"מ דף י"א ע"ב שם אם יכול להקנות את הטובת הנאה ובפרט אז דהוה זמן הביעור וע"כ צריך ליתנו לכהנים והוה כמו הך דנדרים דף פ"ה דאינו יכול לאסור התרומה על כל הכהנים וה"נ כן דאל"כ יהי' צריך לבערם עיין תוס' יבמות דע"ג וכ"מ ובאמת זה נ"מ ג"כ אם שוב יש לו זכות בכל עיין במה דפליגי בירוש' פ"ב דקדושין ובתוספ' פ"ד דקדושין אם מקדשה רק בטובת הנאה או בכל הדבר וזהו כונת השאלתות סוף קרח דמיירי שקידש בת כהן הך דקדושין דף נ"ח ומשום דס"ל דהטובת הנאה בעצם אינה יכול להקנותה לאחר וכ"כ בזה בהל' אישות וא"כ י"ל דהא דמבואר בכ"מ דיכול לזכות היינו או לשבט או את הטובת הנאה אם נימא דיכול להקנותה וא"ש הך דכאן ועיין בהך דערכין דף ו' ע"א גבי ב"נ שהפריש תרומה כו' דאם בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן אף דבזה לא שייך הך דקנאו השם אך באמת זה הוה מחלוקת דתנאי ע"ש בתוס' ור"ל כמש"כ לעיל אם יש בה גדר קדושה או לא והך דבכורות דף י"א ע"ב אתיא כמ"ד דאין בה גדר קדושה ושוב לא הוה בה מצות נתינה וכן הך דמנחות דף ס"ז ע"ש והא דלא אמרינן גבי ב"נ שהפריש תרומה בחו"ל דיבדק שמא דעתו לשמים כעין הך דערכין שם ומנחות דף ע"ג ע"ב י"ל דבחו"ל אין דעתו לשמים וכעין דמבואר בנדרים דף י"ח ע"ב גבי אנשי גליל ובזה יש ליישב כונת הספרי פ' ראה פסקא ע' ולא עולת ב"נ שהוא משל חו"ל ר"ל דאז סתם אין לבו לשמים עיין ספרי פ' קרח פסקא קי"ז גבי חרמים ע"ש וגבי חלה לא אשכחן בו לגבוה כמו תרומה משום תרומת הלשכה כמבואר בנדרים הנ"ל אך כל זה שייך גבי מתנות כהונה דיש בו טובת הנאה אבל גבי מתנות עניים דאין בו טובת הנאה ודאי אם נימא כמ"ד דאין יכול לזכות בשבילו וא"כ ה"ה דלא יכול לעשות שליח מה מקשה מד"א למ"ד משום שליח ועיין בירוש' פ"ה דכאן גבי שיבולת של לקט שנתערבה דמקשה שם כה"ג אם יכול לזכות לעני. ולפי שיטת רבינו דפסק בפי"ז מהל' גזלה דגבי איש הוה ד"א בגדר שליח וא"כ ליכא קנין ד"א בפיאה אך י"ל דהרי חזינן בחולין דף קל"ב דיכול לקבל מתנות בשביל אשתו אע"ג דאין הכהן יכול לעשות שליח דידו כידה ועיין ב"מ דף י"ב ע"א גבי לקט אם יכולה אשתו ללקט אחריו ועיין קדושין דף ל"ב ובתוספ' פ"ד דמעש"ש דמשמע שם דאף להעדפה אינו יכול ליתן לאשתו ועיין ירוש' מעש"ש פ"ד סה"ד ובאמת נ"ל דכ"כ בזה דאם הא דעבד נוטל תרומה אם הוא מחמת הרב או מחמת עצמו עיין גיטין דף י"ב ע"ב דמבואר שם דגם מצוה הוא באכילת תרומה דידי' וכן אפי' אם אין לו עליו מזונות כמבואר שם ועיין יבמות דף ס"ו גבי קנינו שקנה קנין ועיין בתוס' שם אף שאין הפירות של האדון ובירוש' שם הוה מחלוקת אם הם אוכלים מחמת העבד או מחמת רבו ונ"מ אם העבד הראשון הוא ערל וכמו דמבואר שם גבי אלמנה לכה"ג ועיין בתוס' שם ד"ה מניין ובהך דגיטין דף מ"ב ע"ב בתוס' ד"ה מעוכב דאף דמבואר בירוש' פי"א דתרומות דאם יש להישראל חלק בו לא אכל י"ל מחמת גדר קנין לא מחמת גדר עצמו ולקמן אבאר זה ועיין בתו"כ פ' אמור דמבואר להיפך וכן הדין גבי אשה יש נ"מ בין ארוסה דאז אוכלת מה"ת בגדר קנין ובין נשואה דאז אוכלת בגדר כהנית וכ"כ בזה. אך מ"מ מבואר דעבד נוטל גם בשביל רבו ועיין יבמות דף צ"ט דמבואר שם ג"כ דאפוטרופוס נוטל בשביל קטן אף דאין בו דעת ועיין בתוספ' יבמות הובא בדברי רבינו בהל' תרומות פ"ז הט"ו גבי חרש שוטה וקטן אם קנו להם ב"ד או אפוטרופוס עבדים אוכלים בתרומה וזה ע"כ משום קנין ודעת אחרת מקנה ומ"מ בלא ב"ד ולא באפוטרופוס לא אכלי משום חשש סמפון עיין קדושין דף י"א ותוס' יבמות דף נ"ו דקנין דרבנן לא מאכיל בתרומה כמבואר ביבמות שם דף נ"ו ודף קי"ג וכ"מ ועיין תוס' סוכה דף מ"ז ע"ב דמוכח דס"ל דדעת אחרת מקנה לא מהני בשוטה מה"ת ועיין בירוש' כתובות פ"א גבי חרש שנשא פקחת בהל' ב' ובירוש' קדושין פ"א ה"ג הגע עצמך שהי' חרש אמר לו איש ומשמע דזכה אך י"ל דשם הוה כמו שמזכה אותו בגופו וכמ"ש התוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב גבי גירות ותוס' גיטין דף ע"ז ע"א דזכה בו שמיא ועיין שם ברש"י דף ט' ע"א וצ"ל כך דבגדר קנין כספו יכול לאכול אף בקנין דרבנן כיון דמ"מ הם עכשיו שלו ואף דברי דרבינו בהל' תרומות ספ"ט משמע קצת להיפך יש לדחות. עכ"פ היכא דידו כידו גם במתנות כהונה יכול ליטול ועיין כאן פ"ח מ"א השיעור דארבע איסרות דמבואר שם דמלקט גם בשביל אשתו ע"ש בר"ש ועיין בירוש' סוכה פ"ג סוף הי"ב גבי שביעית דזקני גליל ס"ל דב' סעודות אסור למסור לחשוד על השביעית דלא כגמ' דידן ובתוספ' פ"ה דשביעית מבואר דעד ד' איסרין מותר והטעם יש לומר דס"ל דמותר ליתן לו גם בשביל אשתו ועיין בירוש' כתובות פ"ז ה"א ובדברי רבינו פ"ה מהל' שמיטה הי"ד אך י"ל משום דהא מבואר בכתובות דף נ"ח ע"א ותוס' בכורות דף כ"ח ע"ב דכל שאינו ראוי לכל אדם אינו נמכר אלא בחצי שוייה ועיין בתוס' ב"ק פ"ח גבי העושה מום במוקדשין דא"צ לשלם רק חצי נזק והוא ג"כ מחמת זה וא"כ גבי פירות שביעית ג"כ אינו שוה רק מחצה עכ"פ נוטל מתנות עניים גם בשביל אשתו והאשה הקנין ד"א שלה הוא בשביל יד ושייך גם במתנות עניים וא"ש. ועיין בתוספ' ב"ק פ"י דעני שעלה לאילן ושבר אם עלה כדרך העולין פטור חזינן דהוה כמו ברשות ועיין נדרים דף מ"ב ע"ב ובדברי הר"ש כלאים פ"ז מ"ד דבשביעית האילנות שייכים לבעה"ב וכ"כ בזה לעיל:
[השמטה לדף ל"ט ע"ד. במ"ש שם בהך דין דאשתו של אדם אם הוה זה גדר שליחות או לא. ומלשון רבינו בהל' תרומות פ"ד הי"ב גבי האשה בעיסתה משמע קצת דהוה רק גדר שליח ועי' בירוש' פסחים פ"ח בעיא אם יכול עבד להקדיש פסח שלא מדעת רבו ועי' בירוש' מעשרות פ"ג ה"א דס"ל שם דנשים שעירבו שלא ברשות לא הוה עירוב משום דאין להם קנין בחצר וזה באמת תליא בהך מחלוקת דעירובין דף ע"ג ע"א אם נשים ועבדים אוסרות ר"ל אם יש להם גדר בית דירה בהחצר או הם בטלים להבעל ועי' תוס' שם דף פ' ע"ב ובדברי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' עירובין ע"ש מ"ש ובאמת הך דין דיבמות דף פ"ו הנ"ל דארוסה לא ר"ל אף אם מוטל עליו לזונה כגון בהגיע זמן ולא נשאה ועי' כתובות דף ע' ע"ב דאז לא אלמוה לשיעבודה וע"ש דנ"ג ע"ב אם בארוסה אמרינן לא ניחא לי' דתתזל וברש"י עירובין דף מ"ז ע"א בד"ה יתארסו דכ' שם ואם תלד מתוך ט' כו' ולמה לא אמר כדאמרינן ביבמות דף מ"ב משום דניכר העובר לאחר ג' וצ"ל דכמו דאמרינן אין בודקין את הנשואות שלא תתגנה ה"נ גבי ארוסות ולחשש מעוברת חברו ס"ל דלא גזרו משום זה ועי' תוס' יבמות דף מ"א ע"ב. ועי' כתובות דף צ"ז ע"ב דגם גבי ארוסה אין אדם רוצה שתתבזה אשתו וע"ש די"א גר קטן דניחא לו במה דעבד כו' ושם דף נ"ט ע"ב גבי מנקת דמהניא מחילתה גם לגבי תינוק ובתוספ' כתובות פי"ב דאם האשה מחלה על מזונות שנתחייב לבתה לא מהני ועי' ב"ק דף פ"ד ע"א גבי ההוא ינוקא דאמר אבוה לא ניחא לי דליתזל ע"ש בהגהת אשר"י ובהך דקדושין דף מ"ה ע"ב שמא נתרצה כו' ובמ"א אבאר זה ועי' בירוש' סוטה פ"ב במה דאמר שם דגבי יולדות לא שייך בקטנה ובחרשית א"א דכיון שהשיאה נסתלקה מרשות אבי' ול"ל לומר זה הא ע"כ גדולה היא ואין לאבי' רשות עלי' וע"כ צ"ל משום דניחא לה במה דעביד אבוה ולאו מטעם זכי' ושליחות וכמ"ש רק כיון שנשאת שוב אינה נגררת אחר אביה ועי' פסחים דף פ"ח ובירוש' שם גבי רגל ראשון ותוס' קדושין דף ל"א ע"ב והא דלא מוקי לה הירוש' כגון שזנתה וילדה וצ"ל כמ"ש במ"א על הך דכתובות דף ג' וכ"מ קדיש בביאה מא"ל ור"ל דהיכא דעשה דבר כהוגן אמרינן מסתמא דעתה כמו שתיקנו חכמים או כדעת אבי' אבל נתקדשה בביאה או זנתה דאז חזינן דלא נמשכה אחר דעת חכמים ואבי' אז לא אמרינן זה וכעין זה ר"ל ג"כ בהך דיבמות דף צ"ב ע"א במחלוקת דר"א ור"י גבי זינתה אם מיקרי תולה בב"ד ע"ש ועי' ב"ק דף פ"ז ע"ב כיון דחזינן דגברא קפדנא הוא: ע"כ השמטה]
[השמטה [ זו אין מקומה מבורר, וראינו לקובעה כאן בשל קרבת הנושאים] במש"כ בדין תודה דהיכא דלא קידש הלחם הוה כשלמים ונאכל לשני ימים. ולכך מבואר במנחות דע"ט ע"א דאם פיגל בתודה לכ"ע קידש הלחם ע"ש הטעם ובאמת י"ל כך דאם נימא דלא נתקדש הלחם שוב אין עלי' דין תודה וא"כ לא חל עלי' פיגול כלל דהא נאכל לשני ימים ואין לומר כגון אם חישב לאכול ביום שלישי זה א"א דאין לנו לחלק בין זה לזה וכעין שכ' התוס' זבחים דפ"ד ע"ב ונדה דף מ' ע"ב גבי לן ע"ש ועי' מ"ש התוס' זבחים דף כ"ט ע"א ד"ה למקום כו' בסה"ד. וזה ג"כ כונת הגמ' במעילה דף ג' ע"ב מה דמביא ראי' דזריקת פיגול מביא לידי מעילה מהך משנה דתודה ע"ש וכ"כ בזה. אך כך דהנה כ"כ בח"א בהל' מא"ס פי"ד הי"ח גבי אימורים אם חישב עליהם לאוכלם לר"א דס"ל בזבחים דף כ"ח ודף ל"א ול"ה ומנחות דף י"ז דהוה מחשבה באימורים של שלמים אם חישב עליהם לאוכלם למחר אם יש עליהם שם פיגול אם נימא דהא דמחשבים מאכילת מזבח לאדם יהי' רק כמו אכילת מזבח א"כ הוה פיגול ועי' פסחים דף ע"א ע"א גבי אימורי פסח מי איכא מידי כו' ובזה א"ש הך דזבחים דף ל"א מה דמייתי ראי' דאכילת אש לא הוה פיגול מהך דלאכול ולהקטיר ועי' תוס' מנחות דף י"ז ע"ב מ"ש שם מה ראי' מבשר לאימורים אך באמת הא בגמ' שם מוקי דזה אתיא כר"א דס"ל דמהני מחשבת אכילה באימורים וא"כ שפיר מייתי ראי' אך הא יש נ"מ בין אם המחשבה הוא בגדר הקטרה דאז באימורים של שלמים הוה מחשבה למחר ואם בגדר אכילה רק ליום ג' וע"כ דבאימורים גם לאכילה למחר הוה פיגול לר"א. ולפי"ז אם נימא דגבי מחשבת פיגול לא בעי בכדי אכילת פרס א"כ גבי שלמים אם חישב לאכול חצי זית מאימורים למחר וחצי זית מבשרו ליום השלישי מצטרף וע"כ משום דגבי אימורים אכילת מזבח שמה אכילה כמבואר במנחות שם ועי' חולין דף פ"א ע"א דהוה מחלוקת דרבא ור"י וזה לא הוה בגדר לחמו של מזבח המבואר בזבחים דף פ"ה ע"ב דאין בו מעילה קודם זריקה רק זה עושה הזריקה כמבואר בחולין דף פ' ע"ב וא"כ אם נימא דזריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה ר"ל דאין עליהם שם קדשי מזבח ע"ש בתוס' דף ו' ע"ב וא"כ ממילא פקע הפיגול לר"א אם חישב באימורי שלמים לאוכלם למחר דשוב אין עליהם שם אכילת מזבח ומייתי ראי' מפיגול דתודה וכמ"ש דאם נימא דלא חל על הלחם שם לחמי תודה שוב הוה כדין שלמים ובטל ממנו דין פיגול וכמ"ש ותירץ דמיירי דהפיגול הי' בזריקה ועי' תוס' מנחות דף מ"ז ע"ב גבי שאני תודה ודף מ"ו ע"א: ע"כ השמטה]