אין שוכרין פועלים כו'. כ"כ לעיל דרבינו דייק וקצרו כולה משום דס"ל דכאן ליכא חיוב רק בהקציר ולא בהקמה ונ"מ דאף דקי"ל דאין מפרישין מהקציר בזמן שיש קמה כמבואר בירוש' כאן פ"ב ה"ז וכאן שפיר יכול לקרות שם פיאה על הקציר וזה ר"ל הירוש' פ"ו דתרומות ה"ה דמשמע שם דלר"י משכחת פיאה שיהא עלי' זיקת תרומות ומעשרות עד שלא נתחייבה בפיאה וצ"ל כה"ג או להך דמבואר לקמן בהל' ט"ז גבי פירות של דלית ודקל אך זה תליא במה דבעי בירוש' שם אם גם הקריאת שם פיאה צריך להיות בתלוש או רק ההורדה ע"ש וכ"כ בזה לעיל וכן יהי' נ"מ למה דמבואר בירוש' רפ"א דכאן דשבולת הראשונה כיון שבקמה א"צ להניח עלי' פיאה כיון שהיא מחייבת בפיאה א"א שהיא גופה תהא חייבת ואף דבירוש' דע"ז פ"ד ה"א אמר שם גבי מרקוליס אם נתן האבן השלישי על שני אבנים הוה כאילו עשה ע"ז ועבד ע"ז ובא בב"א ועיין תוס' ב"ק דף ע"ז ע"א דגבי טומאה הוא עצמו מצטרף להאוכל ומטמא להאוכל אך י"ל דזה הוה כהך דאמרינן בירוש' ספ"ו דיומא הובא בתוס' זבחים דף ק"ה גבי אימורים של פרים הנשרפים אין מי חטאת מטמאין דבר ולחזור וליטמא ממנו ר"ל דמה דהם מטמאין הוא משום מעלה של מי חטאת וכשהם יטמאו את הדבר והדבר יטמא אותם יפול מהם המעלה ועיין תוס' זבחים דף צ"ג ע"א וכ"מ בזה וה"ה גבי פיאה נמי אם נימא דהשבולת שקצר יהי' עליו ג"כ חיוב פיאה וא"כ שוב לא יהי' עליו שם קצירך והוה כמו הקוצר ע"מ לאבד וא"כ ע"י זה יפקע ממנו המחייב וכעין דמבואר במנחות דף ק"א ע"א גבי עצים דלכך אין נפדים אפי' טמאים משום דעצים רק הקדושה גורמת הטומאה ויעשה הקדושה פעולה שעל ידי זה יוגרם שיתבטל הקדושה א"א והכי נמי כן. ולכך אמר בירושלמי שם דגם אם נותן פיאה מהקציר אז אין צריך ליתן על שבולת הראשונה אך כאן כיון דעיקר החיוב הוא רק על הקציר אז יש לומר דצריך ליתן גם על השבולת הראשונה וכן גבי הך דדלית ודקל כמש"כ. והנה עיין בתוספ' דמנחות פ"י דמבואר שם דקצירת חדש דאסור לפני העומר אם קצר לצורך אכילת גוי מותר חזינן דאין שם קצירה עליהם וא"כ לפי"ז אם קצר הישראל לצורך גוים אף בשדה שלו לא תתחייב בפיאה וא"כ צ"ל דהתוספ' דמבואר בפ"ב דכאן דגוי שמסר את שדהו לקצור חייב בפיאה היינו שהקצירה יהי' ג"כ לישראל אך י"ל לפי מה דמבואר בירוש' פ"א ה"ג דמרבינן מן ובקוצרכם דאף קציר של מצוה חייב בפיאה ולא הוה כמו גבי קצירת חדש דאימעט שם מצוה כמבואר מנחות דף ע"ב ה"נ לגבי קצירה לצורך גוים ובאמת אם נימא דקצירת העומר הוא גדר מתיר לקצור לא מחמת דבעינן ראשית קצירכם עיין בירוש' חלה פ"א גבי קצר ונטמא אם חזר היחיד לאיסורו ועיין שבת דף קל"א ע"א ומכות דף ח' ע"ב דזה גופה הוה מצוה ונ"מ אם היו כל השעורים קצורים אימתי ניתר קציר חטים אם נימא דהיא הלילה מתירה או אז רק הבאת העומר או עד אור היום ובזה יש לבאר דברי הגמ' מנחות דף ע' ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה מאי די"ל דמשכחת לה דאסור לקצור קודם עמוד השחר ואם נימא דהוא בגדר מתיר היך אפשר שיתיר דבר שהוא עצמו אינו בכלל האיסור כלל דקצירה שלו אין עליו שם איסור כלל כיון דהוא קציר מצוה וכמש"כ לעיל וצ"ל דמה שקוצר יותר מכשיעור זה אין עליו שם קציר מצוה ועיין במש"כ רבינו בפ"ז מהל' תמידין ומוספין הי"ד ואם לאו אסור לקוצרה כדרך שאסור לאוכלה עד שיבוא ונ"ל כך דר"ל לאפוקי ממה שכ' לעיל דתבואה שהשרישה אחר העומר דאסורה באכילה עד העומר הבא מ"מ לכתחילה בודאי אסור להביא ממנה עומר הבא דהוה מן הישן וכמבואר בירוש' דחלה פ"א סה"א והוה אמינא דמותר לקוצרה לפני העומר כמו בית השלחין וכמש"כ קמ"ל רבינו דאסור וי"ל דגרע טפי דרק ההבאה מתירה לקצור כמו אכילה ולא הקצירה דלא שייך בה כיון דאינה ראויה לעומר: