כל אוכל כו'. הנה מלשון רבינו משמע דזה הוה מה"ת ובירושלמי כאן פ"ב ה"ה גבי הך דהמחליק בצלים לחים אמר שם אית לך מימר הלכה ר"ל דזה רק מדרבנן וכמו גבי תרומות ומעשרות דירק רק מדרבנן אף לשיטת רבינו כמש"כ בפ"ב דהל' תרומות הלכה ו' ושם משמע דתרומה עדיף ממעשרות לענין חיוב ע"ש ועיין בזבחים דף ע"ו ע"א דמבואר להדיא דתרומת ירק רק מדרבנן ובנדרים דף נ"ה ע"א דמבואר שם דזה תליא אם יש עליהם שם דגן ושם תבואה פשיטא דאין עליהם ועי' בירושלמי פ"א דביכורים ותוס' ר"ה דף י"ב ע"א וכ"מ. ועי' תוס' ברכות דף ל"ה ע"א משמע שם דהוה מה"ת ע"ש בד"ה דבר ובר"ש כאן בשם י"מ והך דחולין דף קל"ז ע"ב מה דמשני שם דרב ושמואל קאי אחו"ל משמע קצת דבא"י ליכא פיאה דרבנן ועיין בירושלמי פיאה פ"ד ה"ג של בית נמר היו נותנין פיאה רק אחד ממאה ובירושלמי תרומות פ"ד ה"ג סבירא ליה לר"י דבתרומה גדולה בעי מה"ת אחד ממאה ועיין בה"ג הל' פיאה דמבואר שם להיפך לא נתנו חכמים שיעור בשל תורה ובשל דבריהם נתנו שיעור דאינם יכולים לתקן על של תורה ועי' מ"ש התוס' ברכות דף ט"ו ע"א גבי לא השמיע לאזנו ויהיה נ"מ ג"כ לשיטת רבינו דס"ל בהל' אבות הטומאות פ"ז ה"ג ובהל' כלים פי"ג ה"ד דמשקין מטמאין כ"ח מאחוריו וזה רק למשקין דרבנן אבל לרוק של זב וזבה אין מטמאין כ"ח כלל. ובהך דפסחים דף נ"ו ע"ב במחלוקת דר"י ור"ש גבי כרוב ולפת ועיין תוס' קדושין דף ג' ובר"ה דף י"ב ודף ט"ו ע"ב אם בנות שוח חייבות בפיאה ובאמת בתוספתא כאן הוה מחלוקת דתנאי ובמה פליגי הנה בירושלמי כאן הוה פלוגתא בהך לקיטתן כאחד אם ר"ל שהשליש שלהן יהיה כאחד או שהלקיטה שלהן ממש יהי' כאחד ובזה א"ש מ"ש התוס' במנחות דף פ"ו ע"א גבי זיתים דאין מתבשלות כאחד דאמאי חייבין בפיאה ע"ש אך השליש שלהן הוא כאחת וגבי בנות שוח הוה להיפך דהלקיטה שלהן הוה כאחת והשליש שלהן אינו כאחת ועיין תוס' ב"ק דף כ"ח ע"ב ודף ל"ז ע"א ותוס' בכורות דף ח' ע"א ובירושלמי רפ"ה דשביעית ע"ש. והנה ר"ש ס"ל בתוספתא פ"י דמנחות דגבי לקט שכחה ופיאה לא אזלינן בתר שליש והטעם משום דסבירא ליה במנחות דף ע"א ע"ב דאין על זה שם קצירה ואם כן לדידי' גם דקל פטור מפיאה כיון דרק הבאת שאור שלהן בב"א וזהו השליש ור"ש בפיאה לא אזיל בתר שליש והך דנקט ר"ש בפ"ד דפיאה מ"א אף לאו דוקא ולכך י"ל דס"ל לר"ש בפסחים דף נ"ז ע"א דקפלוט פטור מפיאה משום דמוכח בירושלמי דמאי פ"ב ה"א דאין נגמרין כאחת ע"ש ולכך יש לומר הטעם מה דמבואר בשביעית פרק ו' הלכה ד' דר' לא רצה מתחילה להתיר ליקח קפלוט במוצאי שביעית מיד והטעם הוא משום דמבואר בירושלמי פיאה פרק ז' הלכה ד' דיכולים ליזרע אחר ר"ה והטעם דאף דמבואר בתוספתא דשביעית פרק ד' דאין מין מתיר את שאינו מינו מכל מקום הא מבואר בשביעית פ"ט מ"ה דלר"ש ירק הוה מין אחד ע"ש. אך קפלוט כיון דאינו נגמר בב"א לא רצה להתירו מתחילה ועיין בתוספ' שם דאין מתירין מלח ליבש ובירוש' כאן פ"ג ה"ב דגבי פיאה ג"כ לח ויבש הוה שני מינים: