ומהו לעשות כו'. והנה באמת למה האריך רבינו ז"ל בזה. והנה באמת התוס' במנחות ד' מ' כבר עמדו מה דהגמ' שם סותר עצמו מהך דדף ל"ט ע"ב דחוטי פשתן פוטרין בשל צמר ע"ש. אך באמת רבינו ז"ל ס"ל דהך דד' ל"ט ע"ב קאי (זה) לשמואל ושמואל ס"ל דכלי קופסא חייב בציצית ור"ל שם שלא ילבשם ופטור משא"כ ללבישה דאסור משום דאפשר במינו אך זה רק אם עפ"י דין שעטנז מותר בציצית אבל אם אסור י"ל דלא על זה כונה התורה כלל מצות ציצית וא"כ לא יצא. וגם י"ל דהוה בגד שאינו ראוי ללבישה והוה כמו זקן שעשה לכבודו. ועי' תוס' נדה ד' ס"א ע"ב גבי מוכרי כסות ועי' שבת ד' מ"ח ע"ב גבי בגד שתפרו בכלאים דאינו חבור ונ"מ אם עבר ועשה שעטנז בציצית אם קיים עכ"פ המצות עשה ועי' בהך דפסחים ד' ס"ח ע"ב בהך דאמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה כו' ואין ממתינין להם עד שתחשך ואף דהרי שם ד' נ"ט ע"ב אמרינן דלכך מצי קרב בלילה רק משום דראויה להקריב ביום ע"ש, וע"כ צ"ל דמה שאינו ראוי מחמת איסור לא מקרי אינו ראוי ועי' גיטין ד' פ"ד ע"א בהך דאביי ורבא ותוס' שבת ד' מ"ג ע"א מה דמחלקים בין דאורייתא לרבנן ועיין עירובין ד' ל"ח ע"ב גבי ניעור דקנה אף דאסור לומר ועי' בירושלמי פסחים פ"ז מחלוקת דשמואל ור"י אם בדיעבד אם נמנה על מוח שבקוליא אם הוה מינוי ע"ש דמבואר דאם מה"ת מותר לשבור הוה מינוי ואם לא לא הוה מינוי ואף דבדיעבד המוח כשר ויוצא בו ידי חובתו כמבואר בתוספתא פ"ו דפסחים. אך י"ל דשם שאני כיון דבאמת חידוש הוא מה שיכול להמנות כמבואר פסחים ד' צ' ע"א שעל מנת כן הקדישו כו' וע"מ לעבור עבירה לא היה בדעתם וגם התורה לא נתכון על זה ועי' ביבמות ד' צ"ב ע"א גבי הלכה וקלקלה ע"ש וב"מ ד' צ"ו ע"ב ומש"כ הרמב"ם ז"ל בהל' זכיה ומתנה פ"ט הל' י' וכ"מ בזה ועי' בהך דכריתות ד' ז' ע"ב בהך דב"ש וב"ה דמביאין ראיה משבת ועי' בתוס' חולין ד' מ' ע"א גבי השוחט חטאת כו', ועי' בירושלמי פ"ב דנזיר הל' י' הרי שנולד בשבת כו' שבת היא שגרמה ע"ש. ועי' בירושלמי במעש"ש פ"ג ה"ה מה דאמר שם הדא אמרה כרי שהוא טבול לראשון ולשני והתרו בו משום שני לוקה ר"ל אף דאכתי אינו יכול להפריש השני דהא אסור להקדים שני לראשון מ"מ יש עליו שם טבל דשני וראיה מדקלטוהו מחיצות ואח"כ אמר שם אית לך מימר על דב"ש כו' ר"ל דב"ש ס"ל בכריתות הנ"ל דרק שבת דראוי לקרבן צבור הוא דלא נקרא מחוסר זמן משא"כ היכא דאסור לגמרי מקרי מחוסר זמן ועי' תוס' שבת ד' ד' ע"א וחולין ד' ד' ע"ב ותוס' פסחים ד' כ"ט ע"א ד"ה אין פודין וד' ל"ח ע"א ד"ה אבל וד' מ"ח ע"א גבי מוקצה ובירושלמי פ"א דר"ה גבי אם עבר בבל תאחר בעצרת אם עובר כיון דאין נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ע"ש. ועי' בהך דתמורה ד' ד' ע"ב גבי אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר מה שכתבתי שם אם הכהן עבר והחזיר אם קיים העשה ועי' ביבמות ד' ס' ע"א שאינו משלם קנס ע"ש. ועי' בפסחים ד' נ"ט ע"א מה דפליגי שם בירושלמי אם הך דין דהשלים דגבי תמיד אם בערב פסח לא שייך זה כלל מחמת הקרבן פסח או דבערב פסח ג"כ זה רק מחמת דהך דפסח אי אפשר להתקיים רק עכשיו והך דתמיד יכול להתקיים בכל השנה ונ"מ דהנה יש בזה להאריך אם צריך שלא יהיו הקרבנות קודם או רק שיהיה התמיד מאוחר עי' בירושלמי כאן מה דמקשה שישחטו שניהם כאחת ועי' בכריתות ד' כ' ע"א נהי דאקדומי לא מיקדם כו' ועי' מה שכתבתי בזה בהל' שבת. והנה עי' תוס' מנחות ד' מ"ט הביאו ראיה מהך דאמר בפסחים ד' נ"ט דיבא עשה שיש בו כרת וידחה כו' דהביאו ראיה דאם עבר ושחט כשר הקרבן אך באמת לפי"ז אינו ראיה ונוכל לומר דבאמת בכל השנה כולה נפסל הקרבן שאחר התמיד כדי שעי"ז יתקיים הך עליה השלם כמו דאמרינן בירושלמי פ"ה דפסחים ה"ג אי אמרת פסול כמו שלא הקדימו וה"נ אם נימא פסול הוה השלמה בתמיד משא"כ בע"פ דהך דעליה השלם בל"ז אינו מתקיים עכשיו א"כ נהי דקרבן אחר אסור להקריב אחר התמיד מ"מ לא נפסל ועי' תוס' מנחות ד' נ"א ע"א דערב שבת הוה זמנו ותוס' יבמות ד' ע"ב ע"ב גבי קדשים שלא בזמנו ועי' פסחים ד' ס"ב ע"א בתוס' ד"ה כי לית ליה ע"ש ובירושלמי פ"א דשם ה"ה גבי שעה חמישית כר"י ושם ד' ל"ט ע"ב גבי מרור של מעשר שני ע"ש. גם י"ל מה שהקשו התוס' במנחות ד' מ' כמש"כ רבינו ז"ל בפירוש המשניות סוף מס' נגעים דהיכא דאינו מקיים העשה כתקנה לא אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ לפי"ז כיון דלא היה להם תכלת אף דאינו מעכב מ"מ לא דחי וזה כונת הגמ' שם וא"ש: