הרואה כו' תולה כתמה כו'. והטעם דס"ל כמש"כ התוס' בכ"מ עיין מנחות ד' נ"ב ע"א דהיכא שיש איסור תורה לא גזרו עוד גזירה דרבנן ואף שיש נ"מ ע"י זה ועיין תוס' מכות ד' י"ג ע"א גבי גרושה וחלוצה ע"ש וכ"מ בזה, ועיין בדברי רבינו במס' טהרות בפה"מ פ"ב מ"א בהך דאמר שם היתה טבול יום כו' וראתה משקין מה שהביא שם רבינו בשם התוספתא דר"א בר"ש ס"ל דלא גזרו על ידים בטבול יום והטעם דעיקר ידים משום סרך תרומה כמבואר בחולין דף ק"ו ע"א וגבי טבול יום לא שייך זה, ואף דידים מסואבות לענין משקין חמורים מטבול יום מ"מ לא גזרו, ועיין בירושלמי שבועות פ"ב גבי אין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה וברש"י ברכות ד' כ"ב ע"א בהך מחלוקת דר"י ורבנן גבי ב"ק ובירושלמי שם ובפ"ג דיומא ה"ג ע"ש וכ"כ בזה ועיין מש"כ רבינו לקמן פ"י הי"ב גבי סנדל, ועיין כאן ד' ס' ע"ב גבי הך דג' נשים דאמר שם דרק אם בדקה עצמה כשיעור וסת ואמאי הא כיון שראתה אח"כ שוב אין לה כתם לשיטת רבינו והיכא דלא מקלקלה תלינן בה כמבואר כאן ד' ס' ע"ש דהוה פלוגתא בזה אי משום דלא מקלקלה או משום דמעינה פתוח וגם גבי דם טוהר י"ל כן דאז מעינה פתוח ולא משום דלא מקלקלה, ועיין בירושלמי ספ"ז דתרומות ובדברי רבינו שם, ועיין בנזיר דף ס"ד ע"ב ע"ש. אך י"ל דכאן מיד שנמצא הכתם תיכף נטמאו כולם מספק ושוב אח"כ לא תלינן וכעין זה כתב התוס' לחלק בד"ה כאן למפרע ע"ש: