[השמטה במש"כ בהא דחולין דף קכ"ד מה דאמר שם את שבא לכלל מגע בא לכלל משא. ומ"ש התוס' בכורות דף כ"ג ע"א דשם לא בא לכלל מגע ומ"מ מטמא במשא והנה רבינו ס"ל כך דכמו דאמרינן בכריתות דף כ"א ע"א דלאסוקי טומאה בעינן שיהא ראוי לכל ע"ש וה"נ כן דמתחלה בעינן שיהא ראוי לטמא במגע אז מטמא במשא אבל כשכבר נחית לה טומאה אז אף שאינו ראוי לטמא במגע מטמא ג"כ במשא. ולכך א"ש פסק רבינו בהלכות אבות הטומאות פ"א הט"ז דגבי חררת דם פסק דטהורה אף ממשא והטעם דלא היה עליה שם טומאה מעולם וגם י"ל משום דהוי כמו סרוחה מעיקרא והא דבבכורות דף כ"ג ע"ב אמר דחזיא אגב אמו זה קאי למ"ד בחולין דף ע"ד ע"א דאבר דעובר מת טמא וע"ש דף ע"ב ע"א וא"כ יש עליו שם טומאה מבפנים רק דמה דאינו טמא מחמת טומאה בלועה וא"כ אם הוציא ידו שפיר טמא משא"כ לדידן דבמעי אמו אין עליו שם טומאה כלל לכך לא חל עליו אח"כ שם טומאה כלל וטהור אף במשא וכן מה דס"ל לרבינו בהלכות טומאת מת פ"ד ה"ו גבי כזית חלב שהיה מפורר ואחר כך התיכו שהוא טהור ומשמע טהור אף ממשא ע"ש בתוס' נזיר דף נ' ע"ב והטעם דמיירי שהיה מפורר מעיקרא ולא היה עליו שם טומאה מעולם ובזה א"ש ג"כ דס"ל לרבינו בפ"א מהל' אבות הטומאה הי"ב דמחלק בין עור לקיסם דגבי עור אינו מטמא אף במשא והטעם דאף בפלטתו חיה ע"ש דף קכ"ב מ"מ נתבטל לגבי העור דאפשר ליבטל להיות כמבטל דהיינו אם פלטתו סכין דאז נעשה הבשר כעור ולא מטעם שהוא מבטל' רק ממילא כן ע"ש בתוס' דף קכ"ב ע"א ד"ה דאמר וע"ש דף קכ"א ע"א ובדברי רבינו שם פ"א ה"ח ע"ש בהשגות וברש"י שם ד"ה והוא שכינסו אך שם קאי לר"ל דס"ל במנחות דף נ"ד דיש דיחוי אך אנן לא קי"ל כן וא"ש פסק רבינו וע' פסחים דף מ"ו ע"א גבי בצק בעריבה ע"ש ולכך גבי עור לא היה מתחילה ראוי לטמא במגע לכך אינו מטמא במשא משא"כ גבי קיסם וא"ש: ע"כ השמטה]