אבל החרשת כו'. הנה בגמ' חשיב ג"כ מי שנטרפה דעתה דהיינו שנשתטית אח"כ, וכן רבינו בהלכות מטמא מו"מ פ"ד ה"ט חשיב זה וכאן לא. והנה שם י"ל משום דלגבי תרומה בעי כונה לטבילה ולכך אחרות מתקנות אותה כמבואר בחולין ד' ל"א ע"ב דכונת דחברתה כונה מעלייתא ע"ש על זה, ועיין בהך דכתובות ד' י"א ע"א גבי גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אף דטבילה לגירות בעי כונה כמבואר בירושלמי פ"ג דקדושין הי"ד כיון שזו וזו לשם קדושת כו', ועיין ברש"י יבמות ד' מ"ה ע"ב ד"ה יכילנא וד"ה מי ע"ש ועיין בהך דכאן ד' ל"ב ע"א והטבילוה קודם לאמה ע"ש לתרומה והטעם כמו דאמרינן בהך דנדרים ד' ל"ה ע"ב דמחוסרי כפרה א"צ דעת משום דהקרבן בא לתקנם ולא בגדר כפרה עיין מש"כ רבינו פ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"ה ופ"ג ה"ו ויראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילם כו', ועיין בירושלמי פסחים פ"ח וסוטה פ"ב ובתוספתא פ"א דכריתות מבואר כן וגם דהא התיקון הוא נ"מ גם לאחרים לענין אם נגע בקודש או בתרומה גבי טבילה, ובאמת הך דר"י דאמר הכל צריכין דעת חוץ כו' י"ל דר"ל כמו הך דכריתות ד' ז' ע"ב דגבי מחוסרי כפרה א"צ שידע שחטא ולכן מהני להביא בשותפות קרבן אף לר"י ע"ש ור"י אמר זה שם. ובזה א"ש הך דנדה ד' כ"א דאמר שם ר"י מביאה קרבן ונאכל מחמת דא"א לפה"ק כו' והא ר"י אית ליה דצריך לידע באיזה חטא חטא כמבואר בכריתות דף י"ט וכ"מ וכאן אינה יודעת אם על לידה אם על זיבה אך משום דגבי מחוסרי כפרה שאני כמש"כ, אך כאן דלא בעי כונה למה לא מהני בדיקת עצמן, ועיין בירושלמי תרומות פ"א דחרש הוה בר שמירה אך לא בר דעת היכא דצריך דעת מן הדין, ועיין בהך דגיטין ד' ע"א ע"ב אע"ג דחריף טפי לא מהני גבי חרש, אך זה רק היכא דצריך דעת עפ"י דין וצ"ל משום נאמנות דאין מאמינים אותם ועיין בהך דעירובין ד' ל"א ע"ב גבי השולח עירובו ע"ש בתוס' ד"ה כאן ועיין בהך דפסחים ד' ד' ע"ב גבי דרבנן דמתחלה אמר שם אטו אמירה דהני כו' ואח"כ אמר שם דנאמן בדרבנן. אך באמת כך דאם אמרו שאחר עשה זה לא מהימני כלל דאז הוי כמו גדר עדות ולא מהני כלום, וכעין דאמרינן בהך דעירובין ד' ל"א ע"ב הנ"ל דפריך שם וליחוש דלמא לא ממטו, ע"ש בתוס' ד"ה כאן שהקשו הא מהימן, אך באמת כיון דלא נגמר הדבר על ידם לא דייקי וכעין מש"כ התוס' שם ד"ה וליחוש ע"ש וכעין דאמרינן בכתובות ד' כ"ח ע"ב ושהיינו מוליכים חלה כו' דוקא על ידי עצמו, ועיין בהך דב"ק ד' קי"ג ע"א דאמרי אשכחינהו כו' ע"ש, ועיין בהך דיומא ד' פ"ד ע"ב ע"ש ועיין ביבמות ד' צ"ט ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה וכולן, ועיין בהך דיומא ד' מ"ג ע"א דס"ל לר"י דחרש גרע מקטן ע"ש, ועיין בהך דסוכה ד' מ"ב ע"א גבי היודע לשמור גופו. אך לפי הנראה כאן מדברי רבינו התיקון שלהם כאן כדי לקבוע להם וסת ושוב אח"כ שלא בשעת וסתה מותרת, ועיין כאן ד' ג' ע"א גבי מודה שמאי בשוטה ותוס' שם ד"ה אב"א וא"כ אם היתה פקחת מעיקרא שכבר נקבע לה וסת שוב א"צ לפקחת ולכך השמיט רבינו הך שנטרפה. אך עיין בהך דבכורות ד' מ"ב ע"ב דאמרינן הואיל ואישתני אישתני וא"כ ה"נ ניחוש שמא נשתנית וסתה, ועיין כתובות ד' ב' ע"ב:
ואח"כ כו'. ואף דהא רבינו פסק לעיל בפ"ד דלאחר ת' צריכה בדיקה גם באשה שיש לה וסת ולבעלה לבד ג"כ וא"כ אף לפי מש"כ בשוטה היכי סמכינן. אך לפי מש"כ לעיל דרק אגב תקנתא דטהרות נשאר גם לבעלה, וא"כ שוטה דאינה נאמנת על הטהרות אינה צריכה בדיקה אף לבעלה אם יש לה וסת, ועיין בטהרות פ"ה מ"ח דאשה שוטה הרי היא כזבה ודאית לענין טהרות ע"ש בפה"מ לרבינו ועיין בהך דפסחים ד' י"ט ע"ב דמוכח כדברי רבינו ולא כדברי הרא"ש דדוקא אם הוחזק זב שהוא בר דעת אז דוקא גזרו על הרוק בתורת גזירה אבל שוטה הוה ודאי טמאה. גם י"ל כמש"כ לעיל דהתקנה לא הוה רק על האשה שתבדוק עצמה כדמוכח מלשון רבינו שם ועל שוטה לא תיקנו: