הדם טהור כו'. ואף דפסק דמקור מקומו טמא ס"ל כמש"כ דזה רק דם הבא מן המקור ואף דבגמ' אמרינן דגם דם מכה כן כאן וד' ס"ו י"ל דאמרינן משום דיש בו גם טיפת דם מהמקור ומ"מ לא מטמא האשה להיות כרואה די"ל דהוה כמו הפסק בין הפרוזדור לדם וכמו גבי שפופרת ומ"מ מטמא הדם וזה תליא בהך דכאן ד' כ"ז ע"ב גבי משום ביטול ברוב נגעו בה, ועיין בכורות ד' כ"ג וכמו שכתבתי בדברי רבינו בסוף פ"א מהל' שאר אבות הטומאות כמו דאמרינן בירושלמי דתרומות פ"ה ונזיר פ"ו דהיכא דיש איסור וטומאה מתוך שבטלה איסורו בטלה טומאתו או כמו שכתבתי בחולין ד' קכ"ב דס"ל לרבינו דהא דאמרינן כל שאינו בא לידי מגע אינו בא לידי משא זה רק היכא דמעולם לא היה חל עליו טומאת מגע אבל אם מתחלה חל עליו אך אח"כ נסתלק ממנו טומאת מגע מ"מ נשתייר בו טומאת משא, ועיין בהך דכריתות ד' כ"א ובשיטת רבינו גבי נפסלה מאכילת אדם וכן הוה הך דנזיר ד' נ' ע"ב גבי חלב המת שהתיכו ע"ש וה"נ כיון דמתחלה יצא דם המקור מעורב עם דם המכה וגם בטל ממנו שם נדה לענין שתהיה האשה רואה בטל ממנו גם לענין טומאת מגע ומשא ובאמת זה כונת התוספתא כאן פ"ג למגעות ולהיסטות הלך אחר הרוב ר"ל כמש"כ אם רוב דם המכה אז טהור משום ביטול וכן מוכח בתוספתא כאן ספ"ז גבי דם המנטף ע"ש. אך בגמ' דידן ד' נ"ז ע"ב מבואר שם דאין הפי' כן בתוספתא וע"ש ברש"י ובתוס' ד"ה ובמגעות מ"ש על רש"י. אך באמת לפי המבואר בירושלמי כאן פ"א מוכח דלענין רה"י לכו"ע אף לשמאי ובד' נשים כך דברה"י תולין ובשאר נשים ואשה שאין לה וסת י"ל דשורפין וע"ש בה"ב וזה ר"ל הגמ' ד' י' ע"ב רוקה ומדרסה בשוק טהור ר"ל ברה"ר, וכן מוכח בירושלמי שם סה"ו וע"ש בה"ז דאמר תפתר באשה שאין לה וסת וכשיטת רש"י הנ"ל. ובזה מבואר דברי הגמ' ד' ד' ע"ב בהך דאמר שם מאי טעמייהו דרבנן חכמים תיקנו משמע דבלא תקנת חכמים הויא טמאה למפרע ואדרבא הטומאה הוא משום התקנה, וע"ש ד' ג' ע"ב, אך לפי מש"כ א"ש דנ"מ לאשה שאין לה וסת וכה"ג וגם נ"מ אם אין עליה שם טומאה כלל או הויא בחזקת טהרה ונ"מ לפרה אדומה דכל זמן שאינו מוחזק בטהרה הוא טמא עיין בדברי רבינו פי"ג מהלכות פ"א ובירושלמי שבועות פ"ב גבי ספק רה"ר וכ"מ בזה וא"ש: