דם בתולים טהור כו' וראתה כו'. עיין בהשגות, ועיין תוס' נדה ד' מ"ה ע"א ע"ש. ובירושלמי פ"ב דברכות ה"ו. אך באמת נ"ל כך דרבנן דר"מ דס"ל דכל מראה דמים אחד הוא היינו דטהור מחמת הדין ולא משום דאינו דם המקור וכמו דם טוהר לדידן, וראיה לזה מדאמרינן בדף ס"ח ע"ב סד"א כיון דמפסקא כו' טהורים, ואם נימא דהוא רק דם מכה מה שייך על זה שם מים טהורים, הא הטעם דאינו דם המקור כלל וע"כ כמש"כ דרק הדין הוא מטהרו, וע"ש דף ל"ו ע"א דפליגי בה רש"י ותוס' גבי אחר דם טוהר שדיה שעתה אם הוא מטעם דם טוהר או מצד מניקה ע"ש, ובירושלמי פ"א ה"ד, ועיין מש"כ התוס' חולין ד' ק"ט ע"ב ד"ה נדה מש"כ בשם הקליר דנדה בתולים ע"ש משמע ג"כ דהטהרה הוא מחמת דין אך רב ושמואל גזרו משום שמא יצא דם נדה עם דם בתולים כמבואר בירושלמי פ"ב דברכות הנ"ל דהיינו שמא מחמת חימוד ראתה, וא"כ יהיה זה תליא בהך פלוגתא דכאן דף ט"ז ע"א אם חיישינן שמא יצא דם נדה עם דם מכה, ואח"כ גזרו על דם בתולים גופא שיהיו טמאים ולכך הך דרב ושמואל רק בשהגיע זמנה לראות ואח"כ גזרו אף על שלא הגיע זמנה לראות, וזהו דאמר בירושלמי שם ר' ינאי ערק אף מתינוקת שלא הגיע זמנה, ועיין בירושלמי נדה רפ"ד אך זהו כר"מ אתיא, ואנן לא ס"ל כן: