ונאמנת אשה לומר כו'. הנה הטעם י"ל משום וספרה לה גם להיתר כמבואר לעיל בהל' י"ד ועיין בירושלמי כאן פ"ג דאין האשה נאמנת לומר אם הוא זכר או נקבה אבל זה נאמנת לומר ילדתי או לא ילדתי, ועיין כאן דף כ' ע"ב דהוה בעיא דלא איפשטא אם נאמנת לומר כזה טיהר לי פלוני חכם, ועיין בתוספתא דפסחים גבי נתערבו פסחיהם דנאמן לומר אחד מבני חבורה שזה שלי, ע"ש בסוף פ"ה, ועיין בהך דקדושין ד' ע"ג ע"ב גבי הך דג' נאמנין לאלתר ומשמע שם דהך דין דכאן דף ס' ע"ב לא מטעם דלא מהני הבדיקה לאחר וסת רק מטעם נאמנות ונ"מ אם בדקה עצמה תיכף ואמרה אח"כ אם מאמינים אותה, והך דתוספתא דפסחים הנ"ל שם על ידי דבריו אין מתירין האחרים דהא נתערבו הרבה, והך דירושל' דנדה הנ"ל י"ל דהטעם דחיישינן דלמא סמכה אסימנים דמבואר שם דלא מצי למסמך ע"ש, ועיין בירושלמי שבת פ"ו דנאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה הוא ע"ש, וה"נ גבי האשה נאמנת לומר שהוא דם מכה, ועיין תוס' יבמות ד' פ"ח ע"א וריש פ"א דגיטין, ועיין מש"כ התוס' קידושין ד' ס"ד דדבר שמוטל עליו לידע הוה כמו בידו ע"ש, וזהו הטעם דחיה הנ"ל: