ויש לאיש כו'. עיין מש"כ בזה לעיל וע' בהך דיבמות ד' צ"ח ע"א מה דאמר שם דאם אומר עוד דבר מתוך שנאמן על זה נאמן גם על זה ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ד ע"א בהך דאמר שם מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דייני ע"ש ברש"י, אך באמת רבינו ז"ל ר"ל כמו שכתב בהל' תרומות פ"ד הל' י"ג גבי הפועלים ולפי שמסר להם כו' הרי הם כו'. וה"נ ר"ל כן כיון דחזינן דהאמינו אותה על שלה נמסר הדבר לה ונאמנת על הכל, ועי' בהך דתמורה ד' כ"ח ע"א ברש"י ד"ה עד אחד פוסלו מהקרבה דפי' שם רש"י דר"ל על החכם שאומר בעל מום הוא ונאמן, ועי' בהך דקדושין ד' ע"ד ע"א גבי נאמן דיין לומר כו' בזמן שבעלי דינים לפניו ר"ל דאז עדיין שם דיין עליו, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהלכות סנהדרין פ"ה הל' י"ח ע"ש אך שם הטעם משום דאין עליו שם דיין כיון שהוא יחיד, ועיין בסנהדרין שם דף ו' ע"א כי היכי דליהוי עליה סהדי ע"ש ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ד גבי טעה הדיין דאמר שם דצריך ב' עדים ולא נאמן אחד ובאמת לשיטת רבינו זה הוה מחלוקת דר"י ורבנן בהך דסנהדרין ד' ל"ו ע"ב גבי שני סופרי הדיינין אך רש"י ז"ל לא פי' כן, ועיין גיטין ד' י"ט ע"ב גבי רב יהודה ע"ש ובהך דכתובות דף כ'. וע"ש ד' ע"ב ובדברי הר"ן פ"ד דשבועות: