ביאת כו' שהרי היא לוקה כו'. והנה באמת לשיטת רש"י ביבמות ד' נ"ה ע"א וע"ב מוכח דס"ל דחייבי לאוין הוא מטעם לאו דלא יהיה קדש וא"כ י"ל דהא דקי"ל דהוא אינו לוקה רק היכא דחייב קרבן וכמו דאמרינן בהך דשבועות ד' ל"ז ע"א דלא מחייבי תרתי מלקות וקרבן, וגם י"ל כגון אם הוא שוגג, אך אפשר דכיון דחציה בת חורין פקע ממנה קצת זה הלאו, אך רבינו ז"ל דס"ל לקמן פרק י"ב הל' י"א דליכא לאו גבי שפחה החיוב הוא בה ולא בו, ואזהרה י"ל דהוה גדר א"א, ועיין בירוש' ריש פרק א' דקדושין ע"ש, ועיין בתוספתא כריתות פ"א דאמר שם דלא כשיטת רבינו כאן בהל' י"ז דאף אם הוא קטן בן ט' מ"מ היא לוקה והוא חייב קרבן לכשיגדל והטעם משום דכבר כתבתי דרבינו ז"ל והראב"ד פליגי אם קרבנות הוה ג"כ כמו עונש או רק משום דלא מחייב על העבירה במזיד לכך לא חייב קרבן בשוגג, ועיין בהך דנדה דף מ"ו ע"ב יכול יהא חייב על הקדישו קרבן והוא ג"כ מחמת זה דס"ל דקרבן לא הוה עונש ועיין בהך דסנהדרין ד' ס"ט ע"א דמרבה שם קטן בן ט' כשיטת רבינו, ועיין בתו"כ פ' אמור דמרבה שם גם גבי תרומה בן ט', ועיין בהך דתמורה ד' ב' ע"ב בהך בעיא גבי קטן מהו שימיר ועיין מש"כ בזה בהל' גזילה פ"ח הל' י"א ע"ש, וגם יש לומר דזה ר"ל התוספתא ריש פ"א דכריתות ותינוק שעבר זמנו דהיינו כשיטת רבינו בהל' שגגות דממתין מלהביא קרבן עד שיגדיל ויהיה בן דעת דהיינו שיהיה מופלא סמוך לאיש, גם י"ל דזה תליא אם החיוב הוא משום גדר א"א, או משום שפחה: