הואיל והיא מותרת כו'. עיין בהך דסוטה ד' ז' ע"א ובתוס' סנהדרין ד' ל"ז ע"א ד"ה התורה ע"ש. ובאמת גם לענין יחוד הוא ג"כ יש בו ב' גדרי איסורים אחד משום דהוה גדר קריבה והב' משום חשש תקלה, ועיין בקדושין דף פ' ע"ב דבמשנה נקט עם אמו ועם בתו ובגמ' נקט רק מקרא דבן מתייחד עם אמו ועיין לקמן בדברי רבינו פכ"ב ה"א ובקדושין ד' פ"א ע"ב בהך דמתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו כו' ורבינו לא הביא הך דין דודר וגם ההיתר דעם אחותו ג"כ לא הביא ע"ש וע"ש ברש"י ד"ה ודר דלא תקיף יצריה מחמת הך דסנהדרין ועיין בסנהדרין דף ק"ה גבי אמון כו' משמע דאמו גם קודם אנשי כנה"ג הוה כך. והנה עיקר היחוד של תורה הוא לדור בקביעות וכעין בהך דסנהדרין ד' (כ"א) [כ"ב] בהך דאבישג וזה בנדה מותר כה"ג דוהתירה התורה ועיין בהך דכתובות ד' ע"ז משמע שם קצת דגבי חייבי לאוין אף אם אמרה הוינא בהדיה בסהדי לא שבקינן ועיין ביבמות ד' ע' ע"א גבי נפצע אח"כ ע"ש, אך זה הוא בעצם איסור וגבי אמו לא אסרה תורה זה וגם אין חשש תקלה ומדרבנן אסרו אף יחוד גרידא, ועיין ברש"י סוטה ד' כ"ה ע"א דסתירה הוה עוברת על דת יהודית לא על דת משה וזה כמו שכתבתי דמה"ת לא אסור רק דירה בקביעות וס"ל לרב בקדושין דגם דירה מותר באמו ובתו דהיינו גם איסור תורה ובאחותו לא הותר רק איסור דרבנן ונ"מ ג"כ היכא דהוה א"א דמשמע בירושלמי פ"א דסוטה דגם שם מותר להתייחד עמהם ע"ש ובגמ' דילן ד' פ"א ע"ב דאמר שם לא סבר לה מר דמקדשא לכאורה לא משמע כן ויש לדחות אך כך דאיסור תורה ודאי ליכא בהו אך איסור דרבנן י"ל דלא פלוג עיין בר"ה ד' י"ט גבי הך דד"ס צריכין חיזוק ובירושלמי פ"א דפסחים גבי חצירות שבירושלים ופ"ב דפסחים גבי פושרין ותוס' חולין ד' י' ונדה ד' ס"ו ע"ב גבי חפיפה ועיין יומא ד' י"ד ע"א וכ"כ בזה במקום אחר, ושמואל פליג על רב וס"ל דלדור אסור גם עם אמו ובתו ולהתייחד אסור עם אחותו ושאר עריות ורבינו פסק כך ועיין בהך דסנהדרין דף פ"ו ע"א אמר לי ר"פ כו' כגון דבית פלוני ע"ש ברש"י ובזה א"ש דברי רבינו לקמן: