כהן מיוחס כו'. עיין בדברי ה"ה מה שכ' מהך דלעיל פי"ג. והנה בירושלמי כאן מחלק בין אב על הבן ובין אח לאחין דלא כגמ' דילן והטעם משום דעיין בסנהדרין ד' ל"ו דאב ובנו אין מונין להם אלא אחד ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פט"ז ה"ה ובסנהדרין פי"א ה"ז ע"ש נמצא דאף במקום שאין קרובים פסולים מ"מ אב ובנו הוה כגוף אחד משא"כ בשאר קרובים דהפסול הוא רק מטעם קורבה לכך שפיר שייך למימר אם אתה מאמינו כמבואר בירושלמי שם וע"ש בתוס' ד"ה הרי משא"כ באב דפסול הוא משום דהוה בגדר עצמיית ועיין לקמן בהל' י' ע"ש בדברי ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל, והך דלעיל פי"ג שם י"ל דנ"מ להיפך דאם נאמינהו שהוא גר א"כ צריכים להתיר לו שיקח ממזרת ואנן אמרינן דסתמא הוה בחזקת ישראל ובזה י"ל הך מחלוקת דשם יבמות ד' מ"ז דר"י ורבנן דר"י ס"ל בחו"ל א"צ להביא ראיה דר"י לשיטתיה דס"ל דגר אסור בממזרת שוב לדידיה אינו מוציא עצמו מחזקתו משא"כ לרבנן דס"ל דגר מותר בממזרת א"כ לדידיה ג"כ יצא מחזקת ישראל לענין ממזרת ולכך ס"ל דאין מאמינים אותו כלל וזהו דקאמר התם גבי בא ועדיו עמו כו' ותירץ דאמרי שמענו שנתגייר ע"ש ור"ל ג"כ לענין להתירו בממזרת סד"א דלא להימנוהו קמ"ל דמותר לישא ממזרת ג"כ: