שני כהנים כו' ועולה במשמרו של זה כו'. עיין בגמ' דכפינן ליה לעבוד משום פגם משפחה ואף דאין חולקין לו ועיין תוס' שם ד' מ' ע"א ד"ה רצה משמע דכהן המקריב יש לו זכיה בגוף הקרבן ועיין בהך דמנחות דף ק"ז ע"ב דהוה מחלוקת בזה אם מה ששייך הקרבנות להבית אב הוא בשביל ההקרבה או רק בשביל אני בשבתי ואת בשבתך כמבואר סוכה דף נ"ה ע"ב ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה ובחילוק דאף דלחם הפנים עבודתו רק באנשי משמר אף ביו"ט מ"מ אכילתו לכל המשמרות הרי חזינן דלא תליא ההקרבה באכילה ועיין בהך דתמורה ד' ז' ע"ב מה דמחלק שם בין בכור לשאר קרבנות דשאר קרבנות הזכיה בא לו רק לאחר ההקרבה ובכור תיכף כשנותן לכהן הוה קרבן כהן וע"ש דף ח' ע"א גבי מאי דאמר אלא אי אמרת לית ליה כו' משמע שם דאף דהא אית ליה זכיה בגדר בעלים מ"מ כיון דע"י זה יהיה נפקע ממזבח א"א משא"כ אם נימא דהוה בגדר זכיית כהן אז הוה כמו דהוא של כהן ועיין בהך דנדרים ד' פ"ה גבי כהנים ולוים נהנים כו' דכיון דע"י זה יפקע הנתינה לגמרי לא שייך בו לומר בעלים וה"נ כן ועיין רש"י זבחים ד' ק"ב ע"ב דס"ל דגבי בכור ליכא כלל דין משמר ואף בירושלמי פ"ד דחלה ובתוספתא סוכה מבואר דבכור ג"כ לאנשי משמר י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דתמורה הנ"ל אם אמרינן דתיכף כשבא הבכור ליד כהן שוב הוה קרבן של כהן ולא שייך כלל להבעלים וכהן יכול להקריב אף במשמר שאינו שלו. אך כל זה בבכור אבל בשאר קרבנות כ"ז שלא הקריבו לא הוה שלו ועיין בהך דערכין ד' ל"ד דגם גבי קרבנות דידיה הא דשלו הוא הוא רק משום דהוא מקריבם, ועיין ב"ק ד' ק"ט ע"ב גבי הך עבודתה ועורה שלו ובהני תרי לישני דרש"י שם גבי בעל מום למי שייך האכילה היכא דהוא אינו יכול להקריב, וכן אם היה כהן תם ונתן קרבנו לכהן אחר למי שייך האכילה אם לכהן המקריב או לבעלים ע"ש ברש"י ובמה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' כלי המקדש פ"ד ה"ז ע"ש, ועיין ב"ק ד' קי"א גבי אם קיים אשם משמע שם דאם אנשי משמר שזכו בקרבן אם לא הקריבו הקרבן מ"מ יש להם זכיה בהקרבן אך בירושלמי שם מבואר להיפך ונ"מ ג"כ אם אחד מאנשי משמר שזכה בקרבן אם יכול ליתנו לכהן ממשמר אחר להקריבו ויהיה תליא במש"כ אם הזכיה מחמת ההקרבה או מחמת המשמר וגם יהיה נ"מ להך עובדא דכאן דאמאי נקט כאן אם היו שניהם במשמר אחד הא יש נ"מ גם אם הם בשני משמרות וכגון משמרות המתחלפין בשבת דאז יש להם ממ"נ חלק בלחם הפנים ועיין בהך דבכורות ד' מ"ח ע"ב גבי נתערבו דס"ל לרש"י שם בד"ה מסייע דבכל הספיקות צריך שיהיה מתחלה ידוע ואח"כ נתערב אז שייך גדר הרשאה אבל לא היכא דמתחלה אינו ידוע וה"נ י"ל כך דכיון דאינו יודע מכח מי הוא נוטל חלק אינו נוטל כלל ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' מ"ב ע"ב ד"ה הרי אלו. אך י"ל דחילוק לחם הפנים שאני כיון דחזינן דלא תליא בעבודה כמבואר בהך דסוכה ד' נ"ה ע"ב ע"ש ועיין בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב גבי מה דאמר שם שהמתנות דין ברש"י שם ד"ה כמי שהורמו דכתב שם רש"י דחזה ושוק אין שייך בהם דין ע"ש והא נ"מ לכה"ג דאם הוא ספק מאיזה בית אב דאף דהוא מקריב מ"מ אין לו חלק. אך באמת י"ל דזה תליא אם חילוק המשמרות הוה מה"ת או מדרבנן עיין בס' המצות לרבינו ז"ל מצוה ל"ו ובדברי הרמב"ן שם ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ד הכ"ד דשדה היוצא לכהנים ביובל שייך למשמר שחל להיות בו ר"ה אם היה שבת אף דס"ל כהך דאמר ביוה"כ חל יובל מ"מ כיון דאח"כ חל למפרע היובל שייך למשמר ההוא וכן מבואר בתוספתא פי"ג דמנחות ע"ש לא כפי' רש"י בערכין דף כ"ח ע"ב ע"ש, הרי חזינן דאף דכל זמן דלא הוי יוהכ"פ לא יהא חל היובל עדיין וג' דברים מעכבים בו מ"מ זכו למפרע ועיין בהך דיבמות ד' ס"ז ע"ב דגבי זכיה דרבנן לא תיקנו רבנן זכיה כ"ז שלא נתברר ע"ש וכ"מ בזה: