כל כהנים כו'. עיין בה"ה, אם לתרומה דאורייתא בעי שני עדים או עד אחד. אך באמת זה תליא אם הך דתרומה הוא משום גדר איסור דאסור לזר לאוכלה או משום גדר מצות כהונה דאז שוב לבד האיסור הוי זה כמו עדות על האיש ונ"מ ג"כ דהא גבי תרומה יש מצות נתינה כמבואר ב"מ ד' י"א ע"ב וחולין ד' קל"ד ע"ב וא"כ כך דלענין איסור די בעד אחד אבל לענין להעיד על גוף האיש צריך דוקא ב' עדים כמבואר בר"ה ד' כ"ב ובירושלמי דמאי פ"ג דאין עד אחד נאמן להעיד על איש שהוא נאמן, וזהו בעצם הטעם דאין חולקין תרומה לעבד דעיין בירושלמי פ"ה דמעשר שני ה"ה דאמר שם דע"י שליח של כהן אין נותנים להם מתנות כהונה דאתם כתיב ע"ש אך אם נימא דיד עבד כיד רבו עיין ב"מ ד' צ"ו וכ"מ א"כ מקיים בזה גופא המצות נתינה, ועיין תוס' גיטין ד' י"ב ע"ב דמשמע שם דגם לעבד מצוה ליתן תרומה, אך לשון הגמ' ביבמות ד' צ"ט ע"ב אמר שם תנו לי בשביל רבי משמע שם דאינו נוטל בגדר חלק ועיין בתוספתא פאה פ"ד דנקט שם אבל נותנים להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה ע"ש משמע דלא בגדר חלק בפ"ע, ועיין בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב בהך דריב"ב דאמר שהמתנות דין, ושם דקאמר לחולקן בדיינים ר"ל דזה הוה בגדר חלוקה לא בגדר נתינה לבד, ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ט והל' י"ז דנקט רק בקדשי המקדש דאשה ואנדרוגינוס אף דאוכלים בקדשים קלים מ"מ אין להם בתורת חלוקה ועיין בתוספתא דבכורים פ"ב דנקט דאנדרוגינוס חולק בקדשי הגבול משמע בגדר חלק והך דיבמות ד' צ"ט ע"ב זה רק בתרומה ועיין בחולין ד' קל"ב דהוה כעין זה מחלוקת אם הם שייכים גם בגדר חלוקה במתנות שבגבולין ועיין בתו"כ פ' שמיני דאימעיט שם מקרא גבי קדשים קלים דבנות רק בגדר מתנה לא בגדר חלק, ועיין בהך דמנחות ד' פ"ד ע"ב ע"ש, ועיין כאן ד' כ"ה דחילוק מתנות בכרכים הוה חזקה לכהונה ע"ש ועיין חולין דף קל"ג ע"א לאחזוקי נפשא בכהני: