וה"ה אם כו'. עיין בכ"מ בשם הראב"ד, אך באמת אין כן כונת הראב"ד ז"ל רק הפי' דכיון דעיקר הטעם משום מעלות כהונה זה רק היכא דהפסול לא שייך רק לכהנים אבל פסול ממזר כיון דשייך גם בישראלים לא עשו בה מעלה אף לכהנים ומותרת לכתחלה משום ס"ס וט"ס הוא שם בדברי הראב"ד והך ועיסה דנקט שם הראב"ד הוא מלתא באנפי נפשה, ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ד דקדושין על הך דדף ע"ו וזהו שיטת רש"י שם ד"ה לא הוזהרו ועיין מש"כ רש"י ביבמות ד' פ"ח ע"ב גבי איסור כהונה שאני ע"ש ובאמת לכאורה יש לפרש כן דברי הברייתא בכתובות ד' י"ד איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה כו' ור"ל כך דהא כאן מיירי בספק ספיקא וקאמר דרק היכא דהחשש הוא לכהונה אז גזרו לכתחלה ולא היכא דיש בו הני חששות דנ"מ גם לישראל אז מותר לכתחלה והא דגמ' לא מוקי לה כן משום הך דר"מ דשם וכעין זה אמרינן בירושלמי כלאים פ"ז ה"ד וע"ז פ"ב ה"ו גבי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהיכא דנ"מ גם להדיוט ובהדיוט אינו אוסר דבר שאינו שלו מותר גם לגבוה אבל גבי בעלי חיים דאף שלו אינו נאסר להדיוט יכול לאסור גם של חבירו לגבוה ועיין בירושלמי נזיר פ"ב ה"א גבי אבר מן החי אמר ג"כ כך דכיון דאבר מן החי שחלקו בטל ממנו דין טומאה בטל ממנו גם דין איסור משא"כ בדבר דאין בו רק איסור לבד לא בטל, וכן ס"ל לרש"י בהך דחולין ד' צ"ח ע"ב גבי ביטול דאף דס"ל דקדשים אוסרים אף פחות מכדי נותן טעם זה רק היכא דיש בו רק איסור קדשים אבל היכא דיש נ"מ גם לאיסור אז אין נ"מ בין קדשים לחולין וכעין זה אמרינן בהך דזבחים ד' ע"א ע"ב גבי ביטול וכ"מ בזה: