היו שם שני עדים כו' הרי זו מותרת כו'. הנה בתוספתא מבואר דלכתחלה לא תנשא ועיין בירוש' פ"ב ה"ב מבואר שם ג"כ כן, וצ"ל כך דס"ל לרבינו דדוקא שם דהני דאמרי שנשבית הם העידו שהיא טמאה ולכך קיבלו עדותם ולכך לכתחלה לא תנשא אבל רבינו ז"ל מיירי שכבר באו עדים שנשבית וא"כ זה שמעיד שנטמאה א"צ ב"ד לקבלו כלל דאין נ"מ בעדותו כעת ולכך אם אח"כ עד או אשה מעידים שטהורה היא מאמינים אותם אף לכתחלה וכה"ג מבואר בירושלמי דסוטה פ"ו דאם מתחלה באה צרה ואמרה שראתה שנטמאת ואח"כ בא עד אחד ואמר ג"כ כן אין מקבלין אותו לענין הפסד כתובתה ע"ש, ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות ספ"י דסנהדרין דעדים שאין פועלים שום דבר בעדותם אין עליהם שם עדים כלל ע"ש ועיין מש"כ רבינו בפ"ט מהל' עדות ה"ג גבי ספק כשר ספק פסול ג"כ כה"ג דכיון דאין מועיל בעדותו אין מקבלין אותו בב"ד כלל ואין שם עד עליו, ועיין בהך דכתובות ד' כ"ו ע"ב גבי ההוא מעשה דאשקלון ועיין בפי' הראב"ד במס' עדיות פ"ח מ"ב דמיירי בפסולי עדות דאל"כ מאי טעמא דבני משפחתה. אך באמת שם כך דכבר כתבתי דשבויה הוא תקנה והוה בגדר ודאי בעולה וכמש"כ התוס' כתובות ד' י"ג ע"ב רק אם עד אחד מעיד שלא נטמאה הוה כמו שאומר שלא נשבית וזה נ"מ אם אומר שלא נסתרה או שאומר שגם הוא היה שם בשעת סתירה ועיין בירושלמי גיטין פ"ז גבי נתייחד עמה דבעי שידעו עדים שהעבד ושפחה היו שם אך אם הם אומרים שלא נסתרה כלל שוב לא שייך זה ועיין כאן ד' כ"ז ע"ב הכא דשתיקתה אוסרתה ע"ש משמע דעיקר הפעולה מועיל שיעידו שיודעין שטהורה היא אבל זה שמעידין שלא נסתרה ס"ל בני משפחתה דזה לא מהני ועיין בתוס' יבמות ד' קי"א ע"ב ד"ה לא נסתרה ע"ש: