מצות עשה כו' לא קטנה כו'. הנה מלשון רבינו כאן משמע דקטנה לא דהוה איסור רק שעובר על המצוה ובוגרת הוה גדר איסור גם נ"מ בזה דלקדש את הקטנה בלא נשואין שרי אבל לקדש את הבוגרת אסור והטעם דקטנה יכול להמתין עד שתגדיל, ועיין לקמן בהל' י"ז משמע כן וכעין זה מבואר בירושלמי פ"ה דנזיר דאף דקיי"ל דגבי הקרבה אין נ"מ בין מום קבוע למום עובר ולוקה וכן פסק רבינו בהל' אסמ"ז פ"א מ"מ על הקדישו על בעל מום קבוע הוא דלקי אבל לא על בעל מום עובר משום דהא יכול להמתין עד שיתרפא וכן דייק שם לשון רבינו פ"א ה"ה דנקט אם הקריבו דוקא וא"ש:
ואינו נושא שתי נשים כו'. עיין בה"ה, ועיין מש"כ רבינו בהל' כלי המקדש פ"ה ה"י דאין כופין אותו להוציא ע"ש. כבר ידוע הקושיא על דברי רבינו מהך דקדושין ד' ס"ח ע"א דכיון דמוקי לה בכה"ג וא"כ למה ליה לאוקמא בבעילה תיפוק ליה דהא אסור לישא ב' נשים וא"כ הראשונה אהובה והשניה שנואה וצ"ל דלא שהאיסור לישא שתי נשים רק במה שיש לו שתי נשים וא"כ לאחר שנשא השניה גם הראשונה נקראת שנואה והוי כהך דאמרינן בזבחים ד' צ"א ע"א כמאן דשחיטין תרווייהו דמי ע"ש, ועיין ב"ב ד' קנ"ז ע"ב למהדורא בתרא דרב אשי דפסק שם יחלוקו ושניהם שוים, ועיין בהך דשבועות ד' כ"ח ע"א מי גרם לשניה שלא כו' ע"ש ברש"י ועיין מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשין פ"ג הי"ג דמשמע שם דאף אם העלה אימורים של הך שאח"כ יזרוק דמה יוריד ע"ש בהשגות והוא ג"כ מחמת זה דאז כל אחד הוה כמו גוף אחר, ועיין בירושלמי קדושין פ"ב ה"ז ע"ש, ועיין בהך דמנחות ד' מ' ע"ב גבי הטיל למוטלת, ובדברי רבינו שם בהל' ציצית פ"א הט"ו דאם נתכון להוסיף גם הראשונה נתבטלה העשיה שלה ע"ש: