אבל אם נולד כו' או שחלה כו'. הנה רבינו ס"ל דכל שנעשה פצ"ד על ידי איזה פעולה אף שלא בידי אדם אסור לישא אשה ועיין בתוספתא כאן פ"י באחד שעלה לראש הזית ונפל ונפצע ומבואר שם דפוסל את אשתו ועיין בהך דכתובות ד' י"א ע"ב בהך מחלוקת דמוכת עץ ע"ש דהוה פלוגתא דר"מ ורבנן ועי' תוס' עירובין ד' ז' מה דמחלק שם בין ע"י חולה בין ע"י אדם ע"ש ועיין בחולין ד' נ"ה ע"ב גבי צמקה הריאה ע"ש ועיין בירושלמי כאן פ"ח ה"ה גבי סרסו מבפנים ע"ש דס"ל דהוה סריס בידי אדם וע"ש בהל' ב' דאמר שם דהוה מחלוקת גבי בידי שמים אם פסול או לא אך לבסוף מסיק שם דהמחלוקת הוא רק היכא דתחלתו בידי שמים ואח"כ נגמר ע"י אדם אבל היכא דנולד כך אז גם לרבנן שרי ע"ש ועיין בהך דבכורות ד' מ' ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ע גבי יש לו שני כיסין אם הוה מום או לא ומשמע שם דחסר ביצה אחת לא הוה מום אם נימוק וע"ש בע"ב דדי שתהא השניה רק כפול אך י"ל דנ"מ כך דאם אין לו רק כיס אחד אז הוה גדר בעל מום אבל אם יש לו ב' כיסים רק שנימוק אז הוה רק גדר חסרון וע"ש ד' ל"ט ע"ב ברש"י ד"ה אלא דאמר שם דכו"ע ס"ל חסרון מבפנים שמיה חסרון וא"כ ע"כ צ"ל דפליגי לענין פדיון, וע"ש ד' מ"ד ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ור"ע דר"י אומר כל שנמחו האשכה. אך רבינו ז"ל בהל' ביאת מקדש פ"ז ה"ח פסק דאם אין לו אלא ביצה אחת הוה בעל מום והך דנימוק האשכה פי' שם בפ"ט הי"ב דקאי על כיס של ביצים ולא על ביצה ממש ועיין בתוס' בכורות ד' מ"ג ע"א ד"ה הא איכא ורבינו ז"ל בפה"מ בכורות ד' מ' ע"ב ס"ל דהך דאמר שם די שיהיה אחת כפול קאי אאוזן ולא אביצה ועיין בתוספתא בכורות מבואר שם דבין סריס חמה ובין סריס אדם פסול לעבודה וא"כ הך דמרוח אשך למאי הלכתא לפרש"י וצ"ל דנ"מ לחילול העבודה. והנה רבינו ז"ל כאן לא הביא הך דנימוקו עיין ברש"י דהפי' הוקטן ועיין חולין ד' מ"ז ע"ב ברש"י ד"ה נימוקו אך אם נימא כשיטת רש"י בבכורות דגם אם אחת קטנה כפול כשרה א"ש. אך באמת זה כך דאם המום הוה שע"י זה נעשה חסרון בלידה או שזה גופא הוה מום ועיין בתו"כ פ' אמור דאמר שם דאין הנקבות בסירוס ופי' בס' יראים דאם ניטל האם של נקבה אינה נפסלת לקרבן ואמאי הא הוה עכ"פ חסרון מבפנים וצ"ל דאין על אברי הלידה שם אבר בפ"ע ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' עבדים פ"ה ה"ד דס"ל דאינו יוצא לחירות בסירוס, ואף דגבי קרבן פסק דהוה בעל מום, ועיין תוס' ב"ק דף צ"ח ד"ה מותיב כתבו דדי שהאבר שיש בו חסרון יהא ניכר וא"כ צ"ל דרבינו ס"ל דהביצים אינם פועלים בעצם בהלידה רק דהוה גרמא ומ"מ לענין קדשים הוה מום דהוה כמו הך דאמרינן בבכורות ד' ל"ז כל מום רע ועמש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ב ה"ח ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ג ה"ה גבי הך דין דנמצא השניה דבוקה כו' ולא הביא דין זה בהל' איסורי מזבח. ונ"ל די"ל דאף דלאחר המיעוך לא יצתה הביצה מ"מ כיון שחזינן שישנה י"ל דאפשר שיש מציאות שתחזור רק הוה כמש"כ התוס' בכורות דף ל"ח ע"ב דאף דבר שחוזר ע"י רפואה מ"מ הוה מום קבוע רק דבר שחוזר ע"י נסיון זה לא הוי מום וה"נ אם חוזר ע"י מיעוך זה הוה גדר נסיון אבל אינו חוזר ע"י מיעוך אף די"ל דיש לו רפואה וכעין דאמר ר"א ביבמות ד' ע"ט ע"ב גבי סריס חמה וע"ש בתוס' דף קי"א ע"ב ד"ה קרי. והנה עיין בתוספתא בכורות פ"ד דיבלת שיש בה עצם אף אם חתיכה הוה מום לשחוט עליו ונראה דזה רק גבי בכור דלא בעי פדיה ומיד כשנולד חלה עליו הקדושה והוא בעל מום אבל גבי קדשים דצריך פדיה וזהו מה דאמרינן בגמ' בכ"מ דבעי העמדה וכיון שיש פעולה שיתרפא המום א"א לזה גדר העמדה לפדיון לכך י"ל לגבי קדשים אם נמצא הביצה דבוקה לא הוה פדיון ולחוש לזה א"צ דזה לא שכיח וכעין שכתבו התוס' ביבמות הנ"ל ולכך לא הביא זה רבינו גבי קדשים ועיין רש"י בכורות ד' מ' ע"א ד"ה והתיר דהטעם משום דאינו במקומו וא"כ משמע דס"ל דהביצה עצמה הוה בגדר אבר ועי' תוס' חולין ד' מ"ז ע"ב ד"ה אבל ע"ש ונ"מ לבעל שלש ביצים אם הוה כמו גבי כליות שם ד' ל"ט ע"א ע"ש. וכן נ"מ לענין פסול בקהל אם היה לו ג' ביצים וחתך אחד מהם ועיין בקדושין ד' כ"ה ע"א גבי היתה לו יתרת ובהך דבכורות ד' מ"ה ע"א ע"ש ברש"י ד"ה אם ובדברי רבינו בהל' ביאת מקדש: