אפילו כהן שהוא פצוע דכא כו'. עיין בהשגות ועיין בה"ה ועיין בהך דכאן ד' נ"ז ע"א ע"ש ועיין בסנהדרין ד' נ"א ע"ב דיש ריבוי על בעלי מומים ובהך דהוריות ד' י"ב ע"ב דמשוח שנצטרע אסור באלמנה וצ"ל דפצ"ד שאני כיון דפסולו הוא לא מחמת קדושת כהונה וגם בישראל הוה פסול זה ופקע קדושת כהן מיניה, אך איסור כהונה נשתייר בו ונ"מ דמ"מ גרושה אסור לישא אף כהן פצ"ד אם היא גיורת ועיין בתו"כ פ' אמור והיו קודש להגיד מה גרם וכן גבי כי אני אמר שם להגיד מה גרם ר"ל כי יש ב' איסורים על כהן בנשים אחד משום איסור ואחד משום קדושה ונ"מ דאף דקיי"ל דהיא ג"כ מוזהרת עליו עיין יבמות דף פ"ד ע"ב זה רק בדבר שהוא משום איסורי כהונה אבל דבר שהוא משום קדושת כהונה וכעין שכ' התוס' בחגיגה ד' י"ד ע"ב גבי בעולה לכה"ג וכן נ"ל דהעשה של קדושים תהיו עיין תוס' ב"מ ד' ל' ע"א היא אינה עוברת ואף דמדברי התוס' שם לא משמע כן וביבמות ד' ה' ע"א ד"ה אכתי ובאמת קשה לשיטת הרמב"ם דס"ל בהל' אבל דגם ישראל המטמא כהן עובר ע"ש בפ"ג ה"ה א"כ טומאה ג"כ הויא כמו זה, ועיין ביבמות ד' פ"ה ע"א וכ"מ דקרי אינו שוה בכל וצ"ל ג"כ דהך עשה דקדושים המטמא אינו עובר וכן גבי המקיף את הנזיר כן. וכן נ"ל דהך דין דיבמות ד' פ"ח ע"ב שאם לא רצה דפנו ואמר שם דאיסור כהונה שאני זה רק עליו אבל הנשים אין כופין. ובזה יש ליישב שיטת התוס"י נדרים ד' צ' ע"ב גבי טמאה אני לך דשם ג"כ הוא רק משום איסור כהונה שאני וכן נ"ל הך דבכורות ד' מ"ה ע"ב גבי הנושא נשים פסולות דמדירין אותו כו' וכבר עמדו הראשונים היאך נאמן בנדר הא חשוד אך שם ר"ל רק כה"ג דיבמות ד' פ"ח ע"ב דהפסול הוא רק משום איסור כהונה ובזה די בנדר ועיין מש"כ רבינו בפה"מ סוטה ספ"ג דמשמע שם מדבריו דכל זמן שיש לו האשה פסול לעבודה מן הדין ע"ש ועי' יבמות ד' פ"ה ע"א דפליגי בזה רש"י ותוס' ע"ש בד"ה וכל מקום וע"ש ד' ק' ע"א גבי נושא אשה שאינה הוגנת:
ואפילו כו' מן הספיקות כו'. הנה לכאורה קשה כיון דסבירא ליה לרבינו דממזרת אסורה לפצ"ד וגם ישראלית אסורה וא"כ אסור ממ"נ אך לפי מש"כ לעיל דספיקות הוה כמו מין בפ"ע יש ליישב זה ועיין מש"כ בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ט ה"ה גבי כוי ובהך דנדרים ד' ז' גבי ספק צדקה מהך משנה דפאה פ"ז מ"ד גבי עוללות דאם ספק לעניים לד"ה והטעם דשם הספק הוא בעצם לא ע"י סיבה, ועי' בירושלמי רפ"א דברכות דיליף ספק קרא ק"ש ספק לא קרא מהקורא בהש"מ הרי דס"ל דגם בהש"מ הוה רק ספיקא לדידן ולא ספק עצם, ועיין בירושלמי פ"ח דפסחים ה"ב גבי הזורק דם חטאתו ספק ביום כו' ובהך דהוריות ד' ד' ע"א על הך דסומכוס ע"ש ובירושלמי שם פ"ג ה"ג ע"ש, ועיין בירושלמי נדה פ"א ה"א דבעיא שם אם ראתה ראיה שהוא ספק טומאה אם מטמא מעל"ע למפרע ויליף שם מטומטום ואנדרוגינוס דמבואר בתוספתא דדיין שעתן הרי מבואר דס"ל דדמי להדדי משום דס"ל דטומטום ואנדרוגינוס הוה ספיקן רק גדר סיבה ועיין תוס' יבמות ד' פ"ג ע"א ד"ה בריה וכ"מ בזה ועיין ירושלמי כלאים פ"ח ה"ה דחשיב שם ששה ספיקות וכו' אנדרוגינוס באדם וכוי בבהמה ר"ל דהספיקות לא הוה גדר סיבה רק בגדר עצם דהוה מין שהוא כך וצ"ל דהראיה דירושלמי דנדה הנ"ל הוא מטומטום וכמו הך דבכורות ד' מ"א ע"ב וכמש"כ התוס' בכ"מ ובאמת זה ר"ל הגמ' ביומא ד' מ"ח ע"ב בהך בעיא דבין הבינים ופשטוהו ספק ע"ש בתוס' ר"ל כך דלא דהוה ספק בחסרון ידיעה לאיזה צד הוא שייך רק דהוא ספק בעצם ויש בו שני הצדדים וישאר הספק לעולם והוי כהני ספיקות דירושלמי דכלאים הנ"ל. ועיין בפאה פ"ד ה"ז גבי הך מחלוקת דר"י ור"ע גבי ראש היד והוא ר"ל ג"כ כה"ג וס"ל להירושלמי דרק באדם הוה אנדרוגינוס גדר מין ולא בבהמה ועיין בכורות ד' מ"א וכ"מ, אך ביהש"מ ס"ל דהספק הוא רק גדר סבה וע"ש בפ"א דברכות הנ"ל גבי לכשיבוא אליהו ואמר שם מאן תנא ראיה נחלקת לשנים ר"י ור"ל חדא דס"ל דהוה רק כהרף עין דאל"כ הוה ראיה מרובה וכמש"כ התוס' שבת וגם משום דס"ל בכריתות ד' י"ט ע"ב דאף חלק קטן יכול להתחלק לשנים ע"ש גבי הגביה בהש"מ וכ"כ בזה. אך באמת י"ל דהך אחד מן הספיקות שכ' רבינו היינו כגון מצא תינוקת במקום שמחצה על מחצה כמבואר לעיל פט"ו הכ"ו: