גר שנשא בת ישראל כו'. עיין בהך דיבמות דף נ"ז ע"א בהך דאיבעיא שם אי כשרות איתוספא בה אי קדושה איתוספא בה ע"ש ברש"י מבואר לחד לישנא כשיטת רבינו, ועיין תוס' קדושין דף ע"ד ע"ב מבואר שם לפי שיטת התוס' דאף לראב"י מותרת בממזר אף דמותרת לכהן וא"כ יקשה מהך דדף נ"ז הנ"ל וצ"ל דר"ל כמו הך דשם דף ע"ז ע"א גבי עמוני שנשא בת ישראל דקיי"ל דבתו כשרה לכהונה ומ"מ מותרת לממזר וכמו לר"י שם בקדושין דס"ל קהל גרים אקרי קהל רק באותן המותרות לבוא בקהל ודלא כשיטת הירושלמי ביבמות פ"ח ובקדושין פ"ד ע"ש ועיין בתוס' יבמות דף ע"ה ע"א ד"ה מצרי שני דמוכח שם ג"כ כן דהקשה שם דישא שתוקית ע"ש ועיין תוס' יבמות דף פ"ד ע"ב ד"ה אי נסיב דס"ל דבת מצרי שני מישראלית מותרת בממזר ע"ש. והנה באמת אף למ"ד דבת גר וגיורת פסולה לכהונה, זהו לא מטעם פסול בעצם רק מטעם הך דקדושין דף ע"ח, ועיין לקמן פי"ח ה"ג דפליגי בזה רבינו והראב"ד אגיורת עצמה אם הטעם משום זונה או משום גזיה"כ ע"ש, ועיין בהך דיבמות דף ס"א בתוס' ד"ה אין זונה ובע"ז דף ל"ו ע"ב וכ"מ דס"ל ג"כ משום זונה ע"ש אך בתוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א כתבו דזונה לאו דוקא ע"ש. אך באמת בירושלמי פ"ח דיבמות ופ"ד דקדושין ה"א וה"ו מבואר כך דגיורת עצמה הוה פסול בעצם משום זונה אבל בת גר וגיורת אף אם נימא דאסורה לכהן מ"מ אין הפסול עליה בעצם רק לכהן וא"ש מ"ש התוס' ביבמות שם דף נ"ז ע"א ד"ה ואי ע"ש, והוא כך דגיורת עצמה יש עליה שם זונה ואסורה לאכול בתרומה אף לר"ש ודלא כהתוס' שם ד"ה והא וע"ש דף ע"ד ע"ב ד"ה ושפחה. ובזה א"ש גם למ"ד בקדושין דף כ"א ע"ב דכהן מותר ביפ"ת אף בביאה שניה מ"מ בתרומה אסורה דהויא זונה ועיין ביבמות דף מ"ד ע"ב גבי היא כשרה וולדה כשרה ובתוס' שם ד"ה ה"נ דזונה פסול לתרומה. ועיין בתוס' שם דף ס"ט ע"א ד"ה לא דכתבו שם דלר"א לא מיפסלה בתרומה אף דמקריא זונה. אך באמת בירושלמי שם מבואר להיפך דלר"א אסורה בתרומה וע"ש ד' ס"ח ע"ב ברש"י ותוס' ושם ד' ל"ה ע"א ד"ה אעפ"י בסוף הדבור דס"ל להתוס' דאין שם זונה פוסל בתרומה וע"ש ד' י"ג ע"ב ד"ה ב"ה ע"ש וכ"מ, ועיין סוטה ד' כ"ט ע"א דשם מוכח דלא מפסל מטעם זונה ועיין בירושלמי יבמות פ"ד הי"ג דמחזיר גרושתו משנשאת נפסלה מלאכול בתרומה ע"ש וע"ש בפ"ט ה"ה דלא משמע כן ושם בפ"ה ה"ד דהבא על חלוצתו אינו פוסלה מלאכול בתרומה כשיטת גמ' דידן ביבמות ד' מ"ד ע"ב וגבי יבמה ס"ל להירושלמי הובא בתוס' סוטה ד' י"ח ע"ב דלא מפסלה לכהונה ועיין מש"כ רבינו פי"ח ה"ד דס"ל דהויא זונה יבמה שבא עליה זר ועיין ביבמות ד' פ"א ע"א מוכח דיבמה לא נפסלה לכהונה ע"ש, וע"ש ד' צ"ו ע"א בהך מחלוקת דרב ושמואל וצ"ל משום דמספקא ליה אי קדושין תופסין ביבמה לשוק ולכך עבדי הולד כשר מ"מ יש עליה שם זונה אך יש לחלק בין אם נעשה זונה בעצם או יש עליה שם זונה רק להנשא לכהן ונ"מ ג"כ לענין איילונית לר"י דס"ל דזונה היא אם היא מותרת לאכול בתרומה אם היא בת כהן ולכאורה מלשון הגמ' כאן דף פ"א משמע דאסורה לאכול בתרומה מדקאמר דלא כר"י ע"ש אך י"ל דר"ל לכהונה אבל לתרומה כשרה ואין עליה שם פסול בעצם והוה כמו בת גר וגיורת להני דאסרי לכהן דמ"מ אין עליה שם זונה בעצם ועיין מש"כ רבינו בפי"ט ה"ה דולד ראשון דיבמה יש עליו שם כהן אף לדידן דס"ל דיבמה עצמה הויא זונה ולא הויא כמו לר"י בחייבי כריתות ועיין בירושלמי קדושין פ"ג הי"ד הרי יבמה שזינתה ועיין ביבמות ד' ט"ו ע"ב גבי הך דבני צרות לב"ש דמבואר שם דכשרים אף לכהונה וע"ש בתוס' ד' פ"א ע"א ד"ה לימא, וצ"ל לפי"ז דשם זונה ביבמה שנשאת לאחר ג"כ לא בעצם ואם בת כהן היא מותרת לאכול בתרומה רק לכהונה אסורה משום זונה, ועיין במש"כ הרי"ף ז"ל בפ"י דיבמות בשם בה"ג דאם היה בעלה כהן ממתין עד שימות היבם ומותרת לו הרי מבואר דלא כרבינו: