איזהו גר תושב כו'. עיין במש"כ רבינו בהל' מלכים פ"ח הי"א ובהל' עדות ספי"א אך זה רק בקבלה בב"ד אבל בלא זה או בזמן שאין היובל נוהג אז הוה בגדר ב"נ המבואר בפ"י שם ה"י ועיין מש"כ רבינו בהל' שבת פ"כ הי"ד ע"ש ובהל' ע"ז ספ"י ובהשגות שם ועיין במש"כ רבינו בהל' בית הבחירה פ"ז הי"ד דאסור לדור לו בירושלים וזהו כונת הראב"ד ז"ל כאן מש"כ בעיר עצמה, ועיין בהך דע"ז דף כ"ד ע"ב גבי ארונה אך י"ל דשם עדיין לא נתקדשה ירושלים ועיין בספרי פ' תצא פסקא רנ"ט דגם בעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו ועיין ביבמות דף מ"ח ע"ב דאמר שם טעם שמא ישמע כו' ועיין בסנהדרין דף ט"ז ע"ב גבי עיר הנדחת ובירושלמי פ"י דסנהדרין גבי גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב גבי עיר הנדחת ועיין בהך דמכות דף ט' ע"א דמקשה שם אם ג"ת גולה לעיר מקלט ואמאי לא משני כך. דהנה עיין מש"כ רבינו ז"ל פ"ד מהל' ע"ז ה"ד דאין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת ועיין בירושלמי סוטה פ"ט לגבי אם מביאין עגלה ערופה זה תליא בהך דמכות דף י"ג ע"א אם יש להם קנין ללוים בעריהם או לא ע"ש בירושלמי ספ"ב דמכות וא"כ לפי זה יש חילוק להני שש ערי מקלט למ"ב כמבואר בגמ' שם וא"כ שש ערי מקלט הוה כירושלים דלא מקרי עריך וא"כ שם אסור לג"ת לדור בהם ואמאי לא מתרץ כן הגמ' במכות שם, ועיין בהך דע"ז דף כ"ד ע"א מה דמקשה שם דלמא מע"ז לחודא כו' וצ"ל דזה אתיא כמ"ד שם דף ס"ד ע"ב דבזה ג"כ נקרא ג"ת, ועיין בירושלמי שם רפ"ב דעתידים לקבל מצות ועיין חולין ד' צ"ב ע"א אלו ל' מצות ובע"ז ד' ג' ע"ב דגם תפילין קבלו עליהם, ועיין תוס' גיטין ד' מ"ו ע"א גבי גבעונים ד"ה כיון דכתב שם שלא באו להתגייר ע"ש ולשיטת רבינו בהל' מלכים ע"כ צריכים לקבל עליהם דין ג"ת ואז לא היה היובל נוהג ועיין בסוטה ד' ל"ה ע"ב דר"י ס"ל דאין יכולים לקבלם בלא גירות ע"ש בתוס'. אך נראה דעבד תושב כמבואר בכריתות ד' ט' ובירושלמי יבמות פ"ח מקבלין לעולם ועיין בירושלמי פ"ו דעירובין ה"א. אך מלשון רבינו ספ"כ מהל' שבת לא משמע כן, וכן כאן כתב להדיא להפך. והנה הר"א ז"ל כתב כאן בהשגות דקונה ע"ע כעכו"ם ובאמת עיין בב"מ ד' ע"א ע"א מבואר דגם גבי ג"צ כן דאינו מורישו לבנו וצ"ל דר"ל כמו שכ' הר"א ז"ל בפי' לתו"כ פ' בהר דרק מבן נח אינו יכול לגרוע בפחות מש"פ משום דכיון דאין לו קנין הגוף רק למעשה ידיו כו' צריך לקנות עצמו בדמים דהיינו פרוטה משא"כ בישראל דדי במחילה ועכו"ם לאו בר מחילה כן כתב הראב"ד, ועיין קדושין ד' י"א ע"ב דמבואר להיפך וגם גבי ישראל כן ותוס' שם ד' ד' ע"ב ובירושלמי שם. אך ר"ל כך דהנה הא מבואר בעירובין ד' ס"ב דגבי עכו"ם הוה פחות מש"פ קנין גמור וקונין ממנו בזה ע"ש. ואף דהא קנין הוה בגדר דין ולא משום שויא ועיין קדושין ד' י"ג ע"א ובירושלמי בעירובין שם הוה מחלוקת בזה וע"כ צ"ל דזה תליא אם בתר מקבל אזלינן עיין בקדושין דף ז' ע"ב בד"ה שתי בנותיך ועיין ב"מ ד' צ"ו ע"א גבי שאל שתי פרות ובכתובות ד' מ"ו ע"א גבי שכרם שניהם בפרוטה ע"ש וא"כ קשה למה גבי נמכר לעכו"ם צריך דוקא פרוטה בפדיונו וצ"ל כך דבאמת עיין בקדושין ד' ט"ז מוכח דזה שני דברים אחד מה שיוצא בגרעון כסף זה הוה כמו גדר ביטול המקח והשני שקונה א"ע מן האדון בכסף וזה הוה כמו קנין חדש לכך אם היה שייך דין גרעון כסף גם בנמכר לעכו"ם אז כיון דגבי עכו"ם פחות מפרוטה ג"כ הוה ממון היה די בכך דכדיניהם דיינינן כמבואר בב"ק ד' קי"ג ור"ל הדינין של תורה שפסקה בהם כמו בהך דבכורות ד' י"ג ע"א, ועיין תוס' ב"ב ד' נ"ד ע"ב אבל בגדר קנין חדש אז לא מהני בפחות מפרוטה גם מב"נ כיון דצריך להקנות לו להישראל בזה וזהו כונת התוס' קדושין ד' י"ו ע"א ד"ה בנכרי ע"ש. אך בעכו"ם דלאו בני מחילה פי' דבלא קנין אינו יכול לסלק עצמו ואף דהא מבואר בגיטין ד' מ"ז ע"א דעכו"ם בר הפקר הוא י"ל דזה ג"כ הוה בגדר קנין לכל העולם ואפשר דבזה כ"ע מודו לר"י בנדרים ד' מ"ג דעד דאתו לרשות זוכה ועיין תוס' יבמות ד' מ"ח ע"א ד"ה המפקיר דלא כתבו כן רק היכא דנקנה הגוף אז הסילוק הוה כמו שמקנה להעבד הגוף שלו משא"כ גבי עכו"ם דאין לו קנין בגוף העבד ולכך לא מהני סילוקו ולכך י"ל דלכך לא מהני ביטול רשות גבי עכו"ם משום דזה לא הוה רק גדר סילוק כמבואר בעירובין ד' ע"א ע"א וזה לא שייך בעכו"ם, וא"ש מש"כ הירושלמי דאינו מועיל ביטול רשות משום דחוזר בו אבל אם משכיר אינו יכול לחזור בו ומקרי גזלן, ועיין שם ד' ס"ח ע"ב דהוה מחלוקת אם תיכף בביטול קנה ומ"מ גבי עכו"ם לא מהני וכמש"כ, ועיין בדברי רבינו בהלכות עירובין דמבואר שם דמה שמועיל השכירות בפחות מש"פ הוא ג"כ רק בגדר סילוק ומשום היכר ע"ש בפ"ב הי"ב ונ"מ לענין מומר אם די בפחות מש"פ וכ"כ בזה. אך באמת עיין בירושלמי פ"ד דב"מ מבואר דגם בב"נ פחות מש"פ אינו יוצא בדיינים ע"ש בהל' ב' ועיין בסנהדרין ד' ק"ט וד' נ"ט ע"א ע"ש ודלא כתוס' בכ"מ וצ"ל דאף דממון חשוב הוא לגבייהו מ"מ לעשות ישיבת הדיינים על זה א"א דגם ב"נ צריך דיין, ועיין בב"מ ד' נ"ה ע"א ישיבת הדיינים ע"ש, ועיין במש"כ בהל' זכיה דהיכא דצריך כסף לא בגדר שויא אז גם לב"נ פחות מש"פ לא כלום, ועיין בירושלמי פ"א דקדושין דיליף דאין ב"ד נזקקין לפחות מש"פ מן קרא דלאשמה בה ע"ש, וזה ר"ל הר"א ז"ל כאן גבי ע"ע ועיין בתוס' ב"מ שם ד"ה אינו דהקשה למה נקט בת הא גם בישראל אינו עובד את הבת. אך י"ל דהא רש"י ביבמות ד' ס"ב ע"א כתב דגבי ב"נ בן ובת שוין וכן אין להם בכורה והוה ס"ד דיעבוד גם הבת, ועיין שבת ד' קט"ז ע"ב גבי הך דר"ג ע"ש ובירושלמי ב"ב פ"ח חכמי עכו"ם אומרים כו' ועיין בירושלמי ספ"י דשביעית גבי גר שמת אם רוצה להחזיר לבניו אם שייך בזה בן קודם ע"ש:
שאין קדושת הארץ עליה. אזיל לשיטתיה דס"ל כן בסוף פ"ו מהל' בית הבחירה ע"ש:
אבל בזמן הזה כו'. הנה רבינו לא סיים לשון הגמ' מד"ס, והטעם דר"י בר"י אזיל לשיטתיה בהוריות דף י"א דמומר להכעיס אף בדבר אחד מד"ס הוה מין ואנן לא ס"ל כן, ועיין מש"כ רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"י, ועיין ברש"י בעירובין ד' ס"ט ע"א ע"ש בתוס' ועיין ברש"י סוכה ד' כ"ט ע"א דקדוקי סופרים. והנה באמת מהך דשבת ד' ל"א ע"א קשה היאך קבלו הלל וכבר עמד שם רש"י על זה, ועיין במנחות ד' י"ח ע"ב גבי כל כהן שאינו מודה וכתב שם התוס' לאפוקי הפשט ונתוח וקשה הא הוה מין עיין מש"כ רבינו בהל' תשובה ולקמן בהל' שחיטה פ"ד ובפה"מ לרבינו לחולין פ"א ע"ש, ועיין מש"כ רבינו בפ"א מהל' בכורים הל' א' ע"ש, ובהך דחולין ד' ק"ל ע"ב כל המחזיק וצ"ל דנ"מ לענין אשתו אם יכולין ליתן להם מתנות כהונה ועיין בתוספתא פ"ד דפאה ופ"ב דדמאי דהוה מחלוקת אם גבי קדשי הגבול כן ע"ש ורבינו פסק דלא שנא לכך שינה לשון הגמ' בהל' בכורים הנ"ל: