ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית כו'. הנה לפי מש"כ בהל' מילה דזה רק משום מצות מילה ולא בדין גירות א"כ קודם טבילה לא שייך זה וכמש"כ בהך דציצין שאינם מעכבים דאף דקי"ל דמצוה בחול ליטלן מ"מ קודם טבילה א"צ זה כמבואר כאן ד' מ"ז ע"ב וא"כ צ"ל דרבינו ס"ל דזה ג"כ נוגע לגירות וצ"ל דנהי נמי דלגירות אין זה עושה פעולה אך מ"מ זה הוה בגדר קבלת המצות והגירות ולכך קאמר בגמ' שם הטעם דשהוי מצוה לא משהינן דאף דהא כתב התוס' שם דעפ"י דין צריך להיות המילה קודם הטבילה ועי' בה"ה כאן בשם הרמב"ן ועי' בתוס' ישנים יומא דף ח' ע"א ד"ה ור"י רק דזה קאי גם אכה"ג דאם היה מהול ומזה יליף זה רבינו. והנה בענין הברכה עי' לעיל פרק י"ג בה"ה ובדברי רבינו פ' י"א מהל' ברכות הל' ז' ותוס' פסחים וכ"מ אך נ"ל דרבינו שם ר"ל על טבילת גיורת דכיון דהמצוה מתחלת רק בשעת טבילה אז מברך אבל גבי גר י"ל דדי במה שמברך בשעת מילה ולכך דייק בגמ' רק גבי אשה שמושיבין אותה במים עד צוארה ולא גבי איש דהא קי"ל לבו רואה את הערוה אסור ואם משום שצריך להשמיע לו את המצות וערום אסור עיין ב"מ ד' קי"ד ושבת ד' כ"ג ע"א וד' ק"ן ושם ד' ק"כ ע"ב וכ"מ בזה, ועי' ברכות דכ"ה ע"ב, ועי' יומא ד' ע"ח ע"א מכאן רמז לנדה ע"ש. אך י"ל דלכך נקט יושבת כמו הך דברכות ד' כ"ד ע"א דבאשה אם יושבת נכסה ולא באיש גם י"ל לפי מש"כ מחמת הברכה דהאשה מברכת ולא האיש או דגבי איש רק לאחר עליה כמו לשון הגמ' בברכות דף נ"א ועי' בהך דחגיגה ד' י"ט ע"א דכ"ז שהוא לח יכול להחזיק עצמו לכל מה שירצה לפי גירסת התוס' שם וה"נ כן וכמו שכ' התוס' בפסחים דף ז' ע"ב גבי קודם ניגוב ועי' תוס' נדה ד' נ"א ע"ב וכ"מ ע"ש: