שני אחים כו'. הנה כאן מבואר דהם עצמם אין עליהם שם גרים מדחשיבי אחים, ועיין ברש"י כאן ד' צ"ח ד"ה לא תימא דלא שייך בזה כקטן שנולד ועיין ד' מ"ב ע"א מבואר ג"כ כן אך כאן ד' ע"ח ע"א מוכח דהם בפ"ע מקרי ג"כ גדר גרים ע"ש ובתוס' ד' מ"ז ע"ב ד"ה מטבילין משמע דהמילה שלהם הוא בגדר גירות ועיין בנמוקי יוסף שם. והנה בירושלמי כאן פי"א בהך מחלוקת דריה"ג ור"ע אם חייב על אמו על קללתה אמר שם מה פליגין בגר שהיתה הורתו כו' אבל הורתו ולידתו כו' גם ריה"ג מודה וצ"ל דר"ל כגון עכו"ם הבא על ב"י וס"ל כשיטת רש"י שכתבתי לעיל דיש בו שני הצדדין צד ישראלית וצד גירות ועי' בבכורות ד' מ"ו ע"א בתוס' ד"ה נתגיירה ושם ד' מ"ז ע"א גבי לויה שנבעלה מעכו"ם או כהנת דמבואר דבשעה שנולד יש עליו שם ישראל דאל"כ מה שייך בו גדר פדה"ב כלל ונ"מ אם מילה שלו דוחה שבת אם נימא דהוה בגדר גירות לא ידחה ואם הוה בגדר ישראל ידחה ובאמת זה ר"ל בהך דשבת ד' קל"ה ע"ב בהך דר"ח ורבנן עיין מש"כ שם בדברי רבינו ועיין בכתובות ד' מ"ד ע"ב דמשמע דלא הוה גדר ישראל גמור. והנה תוס' כתובות דף י"א ס"ל דאם מת אמו יורשתו ע"ש בד"ה מטבלינן. אך באמת נ"ל דמה שכ' התוס' ב"ב ד' קי"ד ע"ב ד"ה אך מטה דפי' שם דבגיורת קאמר ר"ל כה"ג דהיינו מעוברת שנתגיירה וא"כ נמצא דזה הוה מחלוקת. וכן נ"ל דמה שכ' התוס' ביבמות רפ"א בשם הירושלמי למעט אשת אחיו מאמו מכרת היינו ג"כ כה"ג ופליג על הך דגמ' דידן דקאמר וחייבין והטעם כיון דמעורב בו שתי כחות כמש"כ לכך נתמעט מכרת ועיין בתוס' בכורות ד' מ"ו ע"א דלא גרסי כגירסא דידן דטעמא דאפקר ליה לזרעיה קאי אנתגיירה מעוברת ע"ש. ועיין במש"כ רבינו לקמן פי"ט הי"ב אם בדיעבד לא תצא אם נשאת לכהן ומש"כ שם בזה ומדברי התוס' בכורות הנ"ל מבואר כשיטת רבינו דשאר האב לא גזרו אף מדרבנן יעו"ש. ובשיטת רבינו דס"ל דב"נ אסור מה"ת באחותו אף דבגמ' מבואר להיפך אליבא דר"ע נראה דס"ל דאינו נהרג על אחותו אבל מוזהר עליה ולא ס"ל הך דכל שב"ד של ישראל ממיתין ב"נ מוזהר ואזהרתן זו היא מיתתן רק ס"ל דלא בכל הדברים שב"נ מוזהר חייב עליה מיתה וס"ל דאחותו ג"כ כן וכמו גבי אבר מן החי של עוף וכה"ג ובזה א"ש ובהלכות מלכים אבאר זה: