גיורת שראינו כו'. הנה רבינו ס"ל דכיון דאנו רואים דנוהגת בדת ישראל הוה כעדים דכל שעשתה פעולה המראה לנו שהיה הדבר מהני זה בגדר עצם ולא בגדר ראיה, ועי' מש"כ רבינו בהל' מכירה פ' א' הל' י"ו גבי קנין שדה כה"ג ובהל' עבדים פ' ח' הל' י"ז גבי הפרה ע"ש בהשגות ומש"כ התוס' יבמות ד' מ"ה ע"ב ד"ה מי בשם י"מ ועי' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב בתוס' ד"ה אם אמרו דבעיא דוקא ב"ד ומ"מ ר"ס כיון דגברא רבא הוה כמו שאמר בפני ב"ד ותוס' ב"ק ד' ק"ד ע"א ד"ה רבה ע"ש ג"כ כן דמעשה המוכיח הוה כאמירה בפני עדים אף דהוה גדר פעולה לא גדר בירור וע"ש ד' ע"א ע"ב דאמר שם כיון שמת אביו כמו שהודה כו' אף דבעי דוקא ב"ד בהודאה בקנס מ"מ אומדנא הוה כמו זה ועי' מש"כ הבעל המאור ז"ל ביצה דף כ' ע"א גבי תנאי כפול דאומדנא הוה כתנאי כפול ע"ש ולכך נקט רבינו כאן רק הני דברים דלא שייכי רק בישראל ובעכו"ם לא הוה פעולה כלל כמו טבילה דמבואר בנזיר ד' ס"א דלא שייך כלל גבי גוי וכמו תרומה מעיסתה דהיינו חלה דלא שייכא כלל בגוי כמבואר במנחות ד' ס"ז ע"א וכן קרי כמבואר בנדה ד' ל"ד וכמבואר בירושלמי פ' ג' דקדושין דזו וזו לשם קדושת ישראל ע"ש:
ואעפ"י כן כו'. עיין בירושלמי כתובות פ' ב' הל' ח' דאמר שם דליתן למעשר עני צריך להביא ראיה עכ"פ בעד אחד שהוא ישראל ע"ש משמע דלזה ג"כ צריך להביא ראיה וע' תוס' יבמות ד' מ"ז ע"א ופסחים ד' ג' ע"ב וכ"מ ועי' בהך דיבמות דף ק' ע"א אם נותנים לעבד ג"כ מעשר עני ועיין בגיטין ד' י"ב ע"א בהך פלוגתא דרשב"ג ורבנן ותוס' ב"ק ד' פ"ח ע"א ד"ה דכתיב ע"ש וע' תוספתא פ"ד דפאה דנותנים לעניי כותים ע"ש ועי' גיטין ד"ל ע"ב דהוא מחלוקת דר"א ורבנן אם נותנים מעשר עני לכותים ועיין בקדושין ד' ע"ו ע"א דעבד ושפחה נתערבו בהם ועי' תוס' כתובות ד' כ"ט וכ"מ, ועיין ביומא ד' פ"ה ע"א גבי להחיותו ע"ש בתוס':