לא פגעו ולא הלקוהו כו'. עי' בה"ה ומשמע מלשון רבינו דאף מכת מרדות הוה גדר כפרה ועיין בהך דברכות ד' נ"ח ע"א בהך דר' שילא ובהך דתענית ד' כ"ד ע"ב ע"ש ועיין מש"כ לעיל בהל' חמץ ומצה. אך י"ל דזה קאי על כהן דחייב מלקות מן הדין משום זונה ועיין במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בפ' י"ב מהלכות שבועות ה"א גבי שבועת שוא כה"ג, ועיין מש"כ רש"י מכות ד' כ"ג ע"ב בד"ה רב אשי דאי בלא התראה נשאר עליו הכרת ע"ש ובסנהדרין ד' פ"א ע"ב דגברא בר קטלא הוא ואף דלקה דנפטר ידי כרת עמש"כ רבינו בפה"מ מכות פ"ג דצריך ג"כ תשובה להמלקות ואז נפטר ומש"כ במסכת סנהדרין פ"ט במה דמחלק בין מיתה בידי שמים לכרת ע"ש ועיין מש"כ רבינו בפ' י"ח ה"ה דמ"מ מכין אותו מכת מרדות, ועיין ב"ק ד' ק"ו דרק אם ב"ד מחייבין אותו שבועה אז קונה, ועיין בהך דב"מ ד' כ"ו ע"ב ואע"ג דחזרה לאחר יאוש כו', ועיין מש"כ התוס' ב"ב ד' פ"ח ע"ב ד"ה התם דלא מהני החזרה כיון דעפ"י דין אינו מחוייב ופסול לעדות כמש"כ התוס' סנהדרין ד' כ"ה ע"ב ד"ה סתם ע"ש: