ולא עוד אלא ונשמט הבועל כו'. דוקא נשמט אבל אם הוא בועל אז חייב אם הרג להקנאי משום דהוה כמו יכול להצילו באחד מאבריו דיכול לפרוש ושוב לא יהרגהו הקנאי, ועיין בירושלמי סנהדרין ספ"ח כאן גבי רודף שנעשה נרדף דהיינו אם רודפו להרגו ובאמת יכול להצילו באחד מאבריו אם על ידי זה נעשה הרודף נרדף והרודף אחריו רודף ועיין בדברי רבינו בפ"א מהל' רוצח דפסק דאין הורגין אותו רק חייב מיתה וזהו דפשט הירוש' מקטן דאף דאין שייך בו מיתת ב"ד מ"מ מיקרי רודף. ה"נ זה דאם הרגו אין ממיתין אותו מ"מ הוי רודף וה"נ כן הא יכול לפרוש אך י"ל דעכשיו אנוס הוא דיצרו אנסו וכעין דאמרינן בכתובות ד' נ"א ע"ב וד' נ"ג ע"א וד' נ"ד ע"א ועיין תוס' שבועות ד' י"ז ע"ב דגם גבי בועל אמרינן זה ע"ש בד"ה אי וכ"כ בזה. והנה אם זה הוה רק גדר קנס או יש עליו חיוב מיתה ונ"מ אם פטור אממון כשהזיק אם יש עליו שם חייבי מיתות עיין במה דפליגי רבינו ז"ל עם הרמב"ן בס' המצות בשורש ג' ע"ש, ועיין בירושלמי ספ"ח דסנהדרין גבי רוצח שגלה לעיר מקלט והיה משבר כלים אם פטור משום דהא אם הרגו עכשיו גואל הדם פטור ומיקרי עדיין בר חיוב מיתה ואף דבעינן שיזיק בשעת שעובר זה רק גבי מיתת ב"ד דשוב כ"ז שלא נגמר דינו אין עליו חיוב מיתה עיין מש"כ רבינו פ"ג מהל' גניבה ה"א וירוש' פ"ה דגיטין ע"ש, ועיין בתוספתא ב"ק פ"ט זה הכלל כל שחלה עליו כו' משא"כ גבי גואל הדם דכל שעה ושעה כ"ז שלא נכנס לערי מקלט שייך בו מיתה ועיין בתוספתא שם דהחובל בחייבי גליות חייב ולא הוה כמו גבי חייבי מיתות ב"ד לאחר גמ"ד ועיין ערכין דף ו' ע"ב ע"ש וסנהדרין דף פ"ה והנה בירושלמי ב"ק ספ"ד הוה מחלוקת גבי עבד שיוצא ליהרג דר"י ס"ל דאם נמצאו עדיו זוממין זכה בעצמו ע"ש ועיין בגיטין ד' י"ב ע"א מבואר דעבד שהרג בשוגג עדיין שם עבד עליו ומעשה ידיו לרבו ועיין סנהדרין ד' י"ט ע"א גבי עבדא דינאי מלכא ע"ש וצ"ל דהירושלמי שר"ל דפטור מלשלם גבי שבר הוא משום דעושה ברשות עיין ב"ק דף ל' וד' ל"ב וכן גונב את הקסוה דהיינו כלי שרת דיש בזה דין מעילה ג"כ עיין למעלה דף י"ט דהוה מחלוקת אם יצא לחולין גבי כלי שרת אך י"ל דזה קאי אכהן והוה כמו גזבר לזה כמש"כ התוס' בכ"מ, ועיין בספרי פ' קרח ואתה ובניך כו' זה עון המסור לכהנים הל' כה"ג:
והבא על בת ג"ת כו'. עיין בפה"מ לרבינו סנהדרין פ"ט דרק עובדת ע"ז משמע אף אם לא קבלה עליה בפני ב"ד שלא לעבוד וכמו בזמן שאין היובל נוהג דאין מקבלין ג"ת כמבואר לקמן בפ' י"ד וכ"מ. והנה באמת נראה דזה ג"כ פשיטות רש"י בקדושין ד' כ"ב גבי שלא ילחצנה במלחמה וכמש"כ התוס' שם בסוף הדבור בשם הירושלמי לאחר כל המעשים ור"ל כך כר"ע דס"ל ביבמות דמ"ח ע"ב אביה זה ע"ז וכמש"כ שם הריב"ן בתוס' ור"ל שתעשה ג"ת וקודם לכן אסור משום דזה לא התירה התורה והך קיבלה עליה דשם דף מ"ז ר"ל גירות גמורה ומ"מ אין זרעה מתייחס אחריו וא"ש מ"ש התוס' בקדושין הנ"ל מהך דתמר, וגם דהא בלא קבלת ג"ת אסור לקיימה ועיין מש"כ רבינו בפ"ח מהלכות מלכים ה"ט. אך י"ל דאשה שאני כמש"כ רבינו שם בפ"ו ה"ד. וגם נ"מ אם בשעת מלחמה כבשה לשם קנין וא"כ הוה שלו ואז אסור לבוא עליה דמדברי רבינו שם משמע דהוה כעין הך דחולין ד' י"ז דאף איסורים התיר להם בשעת מלחמה וזה רק שלל דידהו כמבואר בחולין ד' י"ז משא"כ כשכבשה וקנה אותה אז אסור בה ועיין בדברי רבינו שם בהל' ו' דמשמע דהך לאו דלא תתעמר בה הוא אם לא רצתה להתגייר וכמבואר בספרי פ' תצא אפילו אחר מעשה יחידי ר"ל אחר ביאה דהיינו לאחר קבלת ג"ת, אך עיין במש"כ רבינו בהל' אישות פ"ו ה"י דנקט שם וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה כו' דמשמע דרק אם קידשה אז אסור להתעמר דאל"כ מה זה ענין תנאי להקדושין הא בלא הקדושין ג"כ אסור להתעמר בה ובמש"כ א"ש דאם לא נתכוון לקנותה בשעת מלחמה אז מותר לבוא עליה אף אם עדיין לא קיבלה עליה דין ג"ת ולכך אחר ביאה מותר להתעמר בה אח"כ אם לא תרצה לקבל עליה דין גירות ויכול להשהותה אצלו י"ב חודש אך מ"מ למוכרה אינו יכול דלא הויא שלו, ועיין מש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ו ה"ה ע"ש ובהל' מלכים פ"ח רק אם קיבלה עליה גירות וקדשה אז שייך הלאו דלא תתעמר אבל אם כבשה לשם קנין אז אסור לבוא עליה עד שתקבל עליה דין ג"ת ואז שייך להך לאו דלא תתעמר בה אף שלא קידשה ועיין ביבמות ד' מ"ו ע"א אם צריך לקנין גם טבילה או די בקנין לבדו, ומש"כ רבינו בהל' עבדים פ"ט ה"ה ועי' ביבמות ד' ס"ה גבי אשה דלאו בת כיבוש היא וי"ל דה"ה ג"כ דאינה נקנית בכיבוש ועי' בקדושין דף ב' ע"ב דרכו של איש כו', ועיין בהך דיבמות דף ק' ע"ב התם מאי קא מזהר ליה כו' מוכח דאף הני דלא קיבלו עליהם רק ז' מצות מוזהרין על חתנות ועי' ע"ז ד' ס"ד ע"ב גבי מגע ג"ת וע"ש ברש"י ד"ה ה"ה כנכרי מש"כ כיון דלא מל ומשמע שם דרק משום חשוד ועיין בכורות דף ל' ע"ב גבי גר שחשוד לד"א הוה חשוד לכל התורה אך כאן מה שייך זה הא אין עליו דין ישראל וצ"ל דר"ל דאין לו נאמנות, ועיין במכות דף ט' ע"א דשייך בו דין גלות אך זה רק באותו שקיבל עליו בפני ב"ד ובזמן שמקבלין וכן יש נ"מ גבי נגעים דבגד ג"ת מטמא בנגעים כמש"כ הר"ש פרק י"א מ"א ועיין ברש"י סנהדרין ד' ע"ה ע"א דלא הוה בכלל עמיתך ועי' בירושלמי ביבמות פ"ח ה"א דמצווין על אונאתו אך זה תליא בהך דב"מ ד' קי"א ע"ב גבי שכיר ע"ש, וע"ש ד' ע"א ע"א ובדברי רבינו בהלכות שבת פ"ב הל' י"ב ע"ש דאסור לחלל את השבת: