העבדים כו' לפיכך השפחה כו'. עי' בהך דקדושין ד' כ"א ע"ב ובהך דב"ק ד' כ"ח ע"א דמוכח שם דהוה איסור דאורייתא דאמר עד האידנא היתרא והשתא איסורא, ועיין ברש"י יבמות ד' נ"ה ע"א דמבואר שם דס"ל דהוה חייבי לאוין, אך רבינו לא ס"ל כן, ועיין בסנהדרין ד' נ"ח ע"ב בהך דעבד מותר באמו, ובירושלמי ביבמות פ' י"א מבואר דעבד אסור ע"ש וצ"ל דהך דגמ' דילן ר"ל דקודם שנעשה עבד הקריבות שלו מותר אחר שנעשה עבד דהוה כמו גדר גירות והירוש' ר"ל לאחר שנעשה עבד אז אסור בקרובות שלו ועיין בירושלמי דיבמות פ"ח גבי מצרי דמספקא ליה שם אם בעבדות עלו לו ג"כ לחשבון ג' דורות ועיין ברש"י חולין דף קי"ד ע"ב ד"ה עבד דדייק וכתב רק במין אמו לא באמו ממש ע"ש וכמש"כ ועי' בהך דיבמות ד' צ"ט ע"א ע"ש גבי הטבילן לשם עבדות ולקמן אבאר זה, ועיין במש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ' ד' ה"ח וה"י שם נקט דאתנן לא הוה רק מחייבי לאוין ומ"מ שפחה הוה אתנן וצ"ל דכיון דאינה בת קדושין הוה דומיא דכותית דהיינו זונה ועיין בתוספתא שם בתמורה פ"ד בהך מחלוקת דר' ור' יוסי בר"י דנקט שם אתנן שביאתן בעבירה, ועיין בתמורה דף ל' ותוס' ב"ק דף ע' ע"ב ונ"מ לענין חלל הבא על הכשרה דאף דביאתו בהיתר מ"מ הא חיללה אם יש בה גדר אתנן ועיין מש"כ בזה בהל' אסמ"ז ע"ש, ועי' תוס' יבמות ד' ט"ז ע"ב וקדושין ד' ע"ה ע"ב דס"ל דשפחה הוה לאו גמור. והך דב"ק ד' כ"ח הנ"ל י"ל דס"ל דמיירי בשפחה חרופה ובהשלמת הזמן של העבדות לא פקע ממנה דין של שפחה חרופה אף לדידיה עי' בירושלמי פ"א דקדושין סה"א דהוה זה בעיא דלא איפשטא לפי גירסתנו א"כ נמצא דהעבד עברי לאחר שיצא נשאר על שפחתו לאו דשפחה חרופה אף לדידיה לעצמו ועיין רש"י סנהדרין ד' נ"ז ע"א ד"ה נהרג עליו אם עכו"ם הבא על שפחה חרופה אם נהרג משום א"א ע"ש וא"כ לפי מש"כ שפחה שילדה בן ובא על אמו חייב וכמבואר בירושלמי פרק י"א דיבמות סה"ד ואף דאמרינן בקדושין ד' ס"ט כל במעי שפחה כבמעי בהמה דמיא ועי' ביבמות ד' ע"ח ע"א זה רק לענין יחוס דידיה עיין לקמן פ' ט"ו הל' ו' ע"ש ונ"מ אם נשתחררה מעוברת וילדה אח"כ דמוכח ביבמות ד' צ"ז ע"ב דגם בשפחה מיקרי אחים ואף דהא קי"ל בקדושין ד' ס"ט ע"א דיכול לשייר העובר שיהיה עבד ועי' בירושלמי גיטין פ"ד דהוה מחלוקת אם שפחה מעוברת היוצאה בשן ועין אם הוה בניה ג"כ בני חורין ע"ש בה"ד ובירושלמי ב"ק פ"ה סה"ו מבואר דאין יוצאין העוברין בשן ועין של אמם וא"כ מוכח דהוה גדר ב' גופים לענין שחרור ע' בהך דתמורה דכ"ה ומ"מ לענין לידה מיקרי אחין וזהו דמקשה בירושלמי דיבמות הנ"ל דכיון דס"ל דגבי עבדים כ"ז שהם עבדים יש עליהם שם בן לאמם השפחה ולכשישתחררו נפקע וא"כ אמאי גבי שפחה מעוברת שנשתחררה חייבין משום אשת אח ולייבם אינם יכולים ותירץ דכמו דגבי זיקה אמרינן בפ"ב דכל שיש בהם שני צדדים א"א לייבם ומ"מ מיקרי אשת אח כמבואר שם בהל' ב' ה"נ גבי שפחה, זהו כונת הירושלמי שם: