ואסור לאדם כו'. עיין בהשגות, עיין בירושלמי פ"ב דברכות סה"ו ואסור ליטול ממנה כוס כו'. אך י"ל דרק בימי נשואין אסור משום דטריד וכעין דאמרינן בסנהדרין די"ט ע"א גבי כה"ג אגב דמרירא חיישינן דלמא נגע אף דיש היכרא ועיין יומא ד' י"ד ע"א ובתוס' שם ד' י"ח ע"ב ע"ש וד' כ"ד ע"ב דלמא אגב חביבותיה דעבודה ע"ש. אך באמת אין הטעם משום חשש תקלה למסקנא דגמ' רק דכיון דיליף לה מאשת רעהו ס"ל דזה בעצם איסור לא מחמת תקלה וזהו המחלוקת דר' פדת דאמר לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות ר"ל דס"ל דהאיסור קריבה הוא רק מחמת חשש תקלה וכמו יחוד וא"כ גבי נדה דיחוד מותר שוב אין גם בזה איסור ועיין תוס' סנהדרין ד' ל"ז ע"א ובהך דסוטה דף ז' ע"א, ועיין במה דפליגי רבינו עם הרמב"ן ז"ל לקמן פ' כ"א ה"א ע"ש ועיין בהך דע"ז דף כ' ובדברי רבינו שם בהל' ד' דלא משמע כן, ועיין בהך דנדרים דף כ' ובעירובין ד' ס"ג ע"ב ולא היא עד האידנא ועיין בהך דשבת ד' ק"מ ע"ב גבי הך דרב קטינא העומד באמצע המטה כו'. ונ"מ לדינא דמלשון הגמ' מוכח דרק זב עם זבה אבל טהור עם זבה לא חיישינן לתקלה דטומאה חמירא להו ע' פסחים ד' פ"ה ע"א וחולין ד' קכ"ב וכ"מ וכן מוכח בירושלמי כאן אבל אם נימא דזהו איסור בפ"ע אין נ"מ ועיין בירושלמי שבת פ"ג גבי הך דאבלט שאל ללוי כו' שלא תתפרץ ע"ש ועיין גיטין דף ו' ע"ב בתוס' דנדה ג"כ יש עליה שם עריות ותוס' שם רפ"א דהוה דבר שבערוה ועיין בירושלמי הובא בתוס' סוכה ד' מ"ז ע"ב מביא כהן זקן או על ידי מפה ועיין סוטה דף ח' ע"א בהך מחלוקת דר"י ורבנן ע"ש ועי' בב"מ ד' צ"א ובע"ז דף כ' דחשש הרהור לא שייך היכא דטרוד בעבידתיה אך זה רק בשאר דברים כמו בגדי צבעונים או בהמה וחיה כו' אבל באשה אין נ"מ ובאמת זה הוה מחלוקת בזבים פ"ב דר"י ס"ל דגם בשאר דברים ראה עד שלא הרהר פועל אצלו ורבנן ס"ל דרק באשה ע"ש ועיין בהך דיבמות ד' ע"ו ע"א מעבירין לפניו בגדי צבעונים ועיין ב"ק ד' מ"ח ע"א גבי לישה דמסלקי נפשייהו כו' ע"ש ועיין בתענית ד' כ"א גבי הך דאבא אומנא. ובזה י"ל החילוק של בין ימי ליבון לנדה ע"ש בתוס' שבת ובתוס' כתובות דף ס"א דבימי נדה אז הקריבות בעצמו ג"כ איסור תורה ובגדר ערוה ובימי ליבון הוה רק משום חשש ועיין תענית ד' כ"ב ע"א ד"ה דיסתנא ברש"י וע"ז ד' י"ח ע"א דאז היא מאוסה בעיניו וי"ל דאז לא שייך חששו ועיין מש"כ ה"ה ז"ל כאן בשם הרשב"א גבי מטתה עיין שבת ד' ק"מ ע"ב ובעירובין ד' ס"ג ע"ב דלא משמע כן: