שלא ניתנה כו'. עיין בה"ה, ועיין במש"כ רבינו בה' סנהדרין פי"ב ה"ב וכונת רבינו הוא דאין התראה מגוף העדות רק הוא גדר בירור ולכך די אף אם התרה בו מי שאין שייך כלל להעדות וכמו שפסק שם רבינו, וע"ש ד' ע"א ע"א ברש"י וד' ל"ג ע"ב ברש"י ד"ה טעה ע"ש, אבל מה שצריך להתיר עצמו למיתה זה הוה בגדר עדות ועיין בהך דסנהדרין ד' מ"א ע"א בתוס' ד"ה ואשה אך שם ד' ע"ב ע"ב מבואר להיפך דזהו בגדר דין לא מחמת ידיעה, ועיין בירושלמי כתובות פ"ד ה"ג דאמר שם דקטנה שהתרו בה הוה כגדולה שלא התרו וכעין זה אמרינן בסנהדרין שם ד' ע"ב גבי קטן הרודף, והטעם משום דקטן לאו בר קבלת התראה הוא דאף גבי רודף צריך להודיעו העונש כמבואר בגמ' שם וצ"ל דזה שצריך להודיעו גבי רודף הוא רק משום דלמא על ידי זה יפרוש והוה כמו יכול להצילו באחד מאיבריו אבל היכא דלא מבין מה שמתרין אותו א"צ התראה גבי רודף. ובאמת זה תליא אם הדבר משום פגם או משום איסורא ע"ש בתוס' ד' ע"ג ע"א ד"ה ומה, ועיין בתוספ' סנהדרין ריש פ' י"א דמוכח שם דאף ההתראה צריך שישמעו שני העדים בב"א ועיין במה דס"ל לרבינו ז"ל בס' המצות דגם גבי קטן הרודף אחר ערוה ג"כ ניתן להצילה בנפשו ע"ש במצוה רצ"ג ועיין בהך דחולין ד' מ"א ע"א כיון שהתיר עצמו למיתה ע"ש, וסנהדרין ד' פ"א ע"ב גבי הרכנה בראש דאף דהוא בגדר הסכם כמבואר בהך דהוריות ד' ג' ע"ב דמקרי שגם הוא הורה הדין כן אם הרכין בראשו, ועיין בהך דשבועות ד' ל"ה ע"א בגירסת הרי"ף ז"ל גבי הך דאמר שם לא צריכא דאחוי עליה ר"ל בגדר רמז, ועיין בהך דבכורות ד' נ"ט ע"א דגדר רמז הוה כמו אמירה, ועיין בהך דגיטין ד' ע' ע"ב וד' ע"א ע"א דהרכנת הראש הוה כדיבור ע"ש בירושלמי היא הרכנת הראש היא שמיעת קול ועיין בירושלמי ר"ה פ"ג סה"א דאמר וארכינון ראשן כו'. ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"ה ע"ב ותוס' ב"ק ד' כ"ד מה דמחלקים שם בין דיני ממונות לדיני נפשות, ועיין בהך דכתובות ד' ל"ג דאמר שם דמהני רמז גם במלקות אך שם י"ל משום דכבר התרה בהם מהני הרמז כעין שכתב רש"י בנזיר ד' ט"ז ע"ב וד' י"ז ע"א גבי נזיר בביה"ק דאף דאם לא אמר תחלה לא הויא מהני זה מ"מ כיון דאמר תחלה אף דאז לא חל עליו מהני זה ע"ש וצ"ל כך דהיכא דבעי גדר עדות לא בירור צריך לומר זה בפה והקבלת התראה הוה זה גדר עדות, אבל ההתראה עצמה הוא רק בירור כמש"כ, ולכך מבואר בכתובות ד' ל"ג דהטעם דבעי תכ"ד כדי שלא יאמר שכחתי, ועיין תוס' מכות ד' כ' ע"ב ותוס' שבועות ד' ג' ע"א וכ"מ ורש"י סנהדרין ד' מ' ע"ב. והנה לשון רבינו ז"ל כאן דנקט ולא פירשו ממעשיהם משמע קצת אף אם מצאו אותו כשבועל כבר והם התרו בו ולא פירש חייב ואמאי הא כעת אף שקיבל עליו ההתראה הוה כמו אונס וא"כ יהיה פטור כמבואר לקמן בהל' ט' ועיין בהלכות סנהדרין פ"כ ה"ג ובהל' אישות וצ"ל דזה רק היכא שעל ידי אונס נתגבר עליו יצרו אח"כ, אבל הכא שמרצון נתגבר עליו יצרו אף דההתראה וקבלת התראה היא כעת שכבר הוא נאנס מ"מ חייב, ועיין תוס' שבועות ד' י"ז ע"ב ד"ה אי ותוס' ב"ק ד' מ"א ע"א ד"ה כגון ע"ש ומוטל עליו הדבר לבטל האונס ולפרוש, ועיין בהך דכתובות ד' ל' ע"ב גבי שתחב לו חבירו, ועיין שם בתוס' ד"ה לא צריכא בשם ר"ח ולא אמרינן דהוא אונס כעת כעין דמבואר בירוש' פ"ד דסוטה גבי דבש ביוה"כ ע"ש וצ"ל דנ"מ על מה הוא החיוב אם על הנאת הדבר או על פעולת הדבר ועיין בירושלמי כלאים פ"ח ה"א גבי ולא יהיה קדש והתורה אסרה ביאתו בהנאה וכ"כ בזה, ועיין בהך דהוריות ד' ג' ע"ב גבי הורו ב"ד דאמר שם שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ע"ש ברש"י ושם ר"ל ג"כ כך לא דההוראה פוטרו מצד הדין רק הוא בגדר בירור, ואף לאחר שהביאו כפרתן מ"מ נפטרו ר"ל אף שכבר נגמרה ההוראה: