מי שהוחזק כו'. והנה לכאורה זה רק על להבא אבל אלעבר לא ועיין תוס' קדושין ד' ס"ג ע"א ומש"כ רבינו לעיל בהל' אישות פ"ב הכ"ג ומש"כ שם, ועיין בהך דסנהדרין ד' ס"ט ע"ב ומש"כ בזה לעיל הפי' שם בגמ'. אך מהך דשבועות ד' י"ח ע"א גבי בא עליה סמוך לוסתה מבואר שם דחייב אם אמרה נטמאתי אף דלא נמצא על שלו ואף על הכניסה, ועיין מש"כ רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ז וא"כ מוכח דנאמנת גם על עבר ועיין בהך דכריתות ד' י"א ע"ב ותוס' קדושין ד' ס"ה ע"ב ובהך דיבמות ד' פ"ח ובר"ן בקדושין וצ"ל דנדה שאני דא"א שתהיה נדה בלא נאמנות שלה דהרגשה תליא רק בדידה והוה כעין הך דגיטין ד' נ"ד ע"ב גבי פיגול שהתורה האמינתו ר"ל דהנה קשה למה לא הביא מכל פגול שבעולם אם נאמר דדי במחשבה וזהו באמת כונת התוס' ב"מ ד' מ"ג ע"ב דמביאין ראיה מכאן דצריך דבור אך באמת מכל פגול אין ראיה דכך הוא הדין של פגול דא"א להמצא בענין אחר אך מכה"ג ביוהכ"פ דאז אין אנו יודעים שעבד כלל באותו זמן שחשב ומ"מ מהימן חזינן דהתורה האמינה בגדר נאמנות ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ"ד הי"ד מתוך שנאמנת על שלה נאמנת על שלו ר"ל בגדר נאמנות לא בגדר דין וגם כה"ג יש נ"מ על ידי דבריו גם לשאר דברים כמו לקטרת דעל ידי זה נפסל החפינה כמבואר ביומא ד' מ"ט וד' ס', ואף דגבי חפינה הוה בעיא אם שייך מחשבה ועיין בהך דסנהדרין ד' ס"ט ע"ב דמחלק בין קרבן למיתה:
ראיה לדין זה כו'. עיין בנזיר ד' מ"ט ע"א דקרי לה לשון חזקה, ועיין בהך דיבמות ד' נ"ד ע"ב ע"ש. ובאמת למה לא הביא ראיה מן הך דאשת האב דחייב אך באמת כך דגבי אישות החזקה הוא עושה האישות לא בגדר בירור וזה כונת רבינו כאן בסוף פ' או תוחזק ועיין תוס' ב"ק דף ע' ע"ב מוכח ג"כ זה דזהו גופא הוה גדר א"א לא מחמת דהוה כמו בירור שנתקדשה לו וכ"כ בזה משא"כ גבי קריבות דזה הדבר הוה גדר בירור דקריבות א"א לבא על ידי מעשה ומביא ראיה מזה דחזקה הוה גדר בירור ג"כ ועיין בירושלמי ספי"א דיבמות לר"י אביו ודאי ולא ספק ע"ש וא"כ ע"כ חזקה מקרי בירור דאל"כ לא הוה ודאי ועיין בתוספתא נדה פ"ד מהיכן מביאין ראיה ממי שנכנסה אצל בעלה כו' ר"ל דזה הוה בירור גמור שהוא שלו, ואף דבחולין פריך גם על זה זה רק לס"ד, וכ"כ בזה: