הבא כו' וכן בחייבי לאוין כו'. עיין בהשגות ועיין בה"ה ועיין בירושלמי שבת ספי"א נתכון להתחמם כו', והנה גם שפחה חרופה כה"ג אם הוא נתכון להתחמם ובעלה והיא היתה מזידה אם חייב עיין תוס' כריתות ד' י"א ע"ב ד"ה בשאין ע"ש דכיון דהא שם אין הדבר תלוי בהנאה רק הוא דין א"כ י"ל דמתעסק פטור ובפרט לשיטת הירושלמי בפ"ו דיבמות דס"ל דאינו חייב עד שיפלוט דלא כשיטת התוס' ביבמות ד' נ"ה ע"ב ע"ש. ועיין בהך דפסחים ד' ל"ג ע"א גבי מעילה שמתכוין להתחמם משמע דרק במעילה כן והטעם דאף דבכל מקום שיש הנאה חייב במתעסק וצ"ל דשם ר"ל דאף דבמקום שיש לומר שהוא אנוס חייב גבי מעילה, ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' מעילה פ"ז ה"ב ובהך דסוכה דף מ"ב ע"א גבי עולת העוף שנמצאת ע"ש וכ"כ בזה, ועיין בירושלמי נזיר פ"ח ה"א דגבי שפחה חרופה אם נאנס מפני כשפים שעשתה לו פטור מקרבן ואף דאין קושי אלא לדעת מ"מ פטור ובאמת זה ג"כ הוה גדר מתעסק, ועיין בהך דהוריות ד' י' ע"א פרט לנגעי כשפים אף דנגעים מטמאין באונס, ועיין בתוספתא כריתות כולם באונס פטורין וכמש"כ רבינו שם בפיה"מ פ"ב ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ פ"א דשבת דגבי שפחה חרופה לוקה אף בשוגג והוא תמוה, אך י"ל דר"ל כה"ג כהך דירושלמי הנ"ל וס"ל דחייב וכעין שכתב התוס' ב"ק ד' מ"א ע"א גבי שור שקפץ עליה ועיין בהך דתמורה ד' י"ז ע"א גבי הך דרב ששת באומר אכנס לבית זה ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה אכנס:
חייב עד שתמות כו'. והנה גבי אדם כה"ג אם חייב עיין בתוס' ערכין ד' ד' ע"א ד"ה ולא. דמחלק בין בהמה לאדם ותוס' סוטה ד' כ"ו ע"א, ועיין תוס' חולין ד' ע"ד ע"ב ד"ה למעוטי דס"ל לחד תירוצא דרק ישראל בטמאה ע"ש ועיין גיטין דף ע' ע"ב חי הוא ותוס' נדה ד' כ"ג ע"א ד"ה לאיתסורי ע"ש: